חינוך לערכים

[נעה גל]

אגב, מצב בטחוני, הוא לא תרוץ בשביל

לא להתעסק בנושאים האלה. ואנחנו לא מתעסקים בנושאים האלה, לא ברמה הלאומית ובטח שלא ברמה האישית. כי אם אנחנו לא נתעורר ונחנך את הילדים שלנו שגם זה חשוב, כשכבר סוף סוף יהיה פה שלום (לדעתי האישית בלבד

) לא ישאר לנו "עם" בשביל לחיות בשלום הזה. חוסר ההתעסקות בנושאים האלה ביחד עם החיבור בהשרדות הורסים את החברה שלנו מבפנים. ואני חושבת, שהחברה הדתית שזה אחד הצדדים היותר יפים שלה, לא משכילה לצאת החוצה עם הנתינה הזו (רוב הפעילות נעשית בתוך החברה הדתית, למעט, חריגים). מעבר לענין העניים שזו פצצת זמן, יש גם את כל הענין האקולוגי. אנחנו נמצאים מאחור מרחק שנות אור מרוב אירופה ומארה"ב. ברוב מדינות העולם המערבי יש הפרדת פסולת ברמה יותר גבוהה מקנקלים ושאר הזבל (וזו אחת התרומות ברמה האישית), וברוב מדינות אירופה (אין לי מושג מה קורה בארה"ב בנושא זה) יצא חוק שלא בונים יותר מרכזי קניות גדולים, וקניונים בגלל שמרכזים כאלה גוררים אחריהם נזק אדיר ומתמשך לכל הסביבה. וכל מי שאומר לעצמו בלב עכשיו "נו באמת! להתעסק עם אקולוגיה כשאנחנו נלחמים על המדינה שלנו" יש לי דבר אחד לומר I rest my case.

 

[מירי,]

רגע ... אולי לא הובנתי....

את המצב הביטחוני חיברתי רק למצב הכלכלי , בשום אופן לא לנו כפרטים בחברה כמשפחות וכהורים! זה שהמצב הביטחוני הוא כמו שהוא עדיין א אומר שאנו כהורים לא אמורים לעשות לחינוך ילדנו... אני אישית "מתעסקת" בחלק מהנושאים הללו - אלה שקרובים לליבי ומקווה שילדי ייראו ויטמיעו! ואני אמשיך להתעסק בנושאים אלה גם אם חלילה יחזרו ליפול כאן קטיושות , הרי הן לא תשננה את מצב יתר הנושאים... אלא שבניגוד לרוב ייתר העולם המערבי (שאליו אנו מתיימרים להשתייך) אצלנו חלק גדול מהמשאבים הכלכליים מופנים אל הבטחון!

 

[אמיר.]

דגמאות קטנות...

1. לסגור את הברז - כי ´אתה מבזבז את הכינרת´... היינו בכינרת והראנו לילדים היכן היה פעם קו חוף והיכן הוא עכישו... אני מקווה שקלטו משהו. 2. לרחם על חיות. הבת שלי הביאה שבלול הביתה. הנחתי אותה להחזיר אותו לדשא שם מקום חיותו. ובכלל, כל שבת אני מעין איתם באיזה חוברת של נשיונל גיאוגרפיק ואנחנו מדברים גם על פלאי הבריאה (חינוך דתי) גם על איך עובד הטבע וגם על חיות נדירות וזיהום סביבה (לפי הנושאים שיש שם).

 

[נעה גל]

או. קי. יש לי שאלה פה לכולכם

(השאלה היא לא מקורית שלי, אלא מישהו שאל את השאלה הזו את דני). כולנו מכירים את התופעה של קיבוץ נדבות בצמתים מרכזיים (חזק מאוד בת"א). כשקבצן מתקרב למכונית שלכם ומבקש נדבה - מה אתם עושים? (תשובות כנות בבקשה)

 

[לאה_מ]

עלית על נקודה רגישה...

אני הייתי במשך שנים בדעה, שמי שרוצה כסף צריך לעבוד בשבילו. לכן תמיד נתתי כסף לכל מיני אומני רחוב, ואנשים שרוצים לקבל כמה שקלים בשביל לעזור לך עם השקיות של הסופר, ולא נתתי לקבצנים. אם אני לא טועה, זה דבר ששמעתי מההורים שלי (שאין לי מילה רעה להגיד על המעורבות החברתית שלהם, כולל זה שיש לי אחות באומנה). לפני כשנתיים קרו לי שני מקרים בסמיכות זה לזה. המקרה הראשון היה כשישבנו בבית קפה ביום שישי בצהרים, עם הילדים, ופתאום הגיחה משום מקום אשה שביקשה נדבות. אני לא יודעת בדיוק מאיפה זה בא לי (כי אני ממש לא אוהבת שמפריעים לנהנתנות שלי בסבל של האחרים...

) אבל שאלתי את הילדים "מה לדעתכם חשוב יותר, שניתן לאשה הזו כסף כדי שתוכל לקנות אוכל למשפחה שלה לשבת, או שאתם תאכלו את הגלידה שהבטחתי לכם?". הם אמרו פה אחד שהאשה חשובה יותר, ולכן הסכמתי שהם יתנו לה את הכסף שקיבלו כדי לקנות גלידה. המקרה השני היה זמן קצר לאחר מכן, כשנסעתי במכונית עם הילדים, ובאחד הצמתים ניגש לחלון שלנו קבצן. שוב, אני אומרת, שהעמדה העקרונית שלי בנושא היתה לא לתת כסף, אבל פתאום ראיתי את הסיטואציה הזו מהצד, ואמרתי - איזו דוגמא בעצם אני נותנת לילדים שלי, אם מישהו נזקק ניגש אלי ואני מגלגלת את החלון למעלה ומתעלמת ממנו. נתתי לו שקל. ומאז אני נותנת שקל לקבצנים בצמתים, ואפילו יש לי תא באוטו עם כמה שקלים למטרה הזו. אגב - אני עדיין חושבת שזה לא בסדר. אני חושבת שהמדינה צריכה לטפל בזה, ולא האזרח הפרטי, אין לי התנגדות לשלם הרבה יותר משקל לקרן מטעם המדינה שמופקדת על טיפול בכל אותם קבצנים. אני חושבת שגם קיבוץ נדבות כשלעצמו הוא לא דוגמא ממש טובה, משום שהוא דוגמא לפרזיטיות חברתית (וזאת להבדיל מאותם אמני רחוב או כל אותם אנשים אחרים שעובדים באופן כלשהו לפרנסתם, ועם זה ממש אין לי בעיה).

 

[נעה גל]

אז אני רושמת:

שתי התנהגויות אופיניות כאשר נגש קבצן אל האוטו: 1. התעלמות 2. מתן כסף יש מישהו שנוהג אחרת במקרה הספציפי הזה?

 

[rachell]

רק פעם אחת ניהגתי אחרת

זה היה בקיץ בחיפה ישבה ילדה ערביה (שלפי דעתי נראה לי ש"מכר" הביא אותה מירדן לקבץ נדבות) היא ישבה לצעקה בערבית וביקשה כסף נגשתי לקיוסק הקרוב קניתי בקבוק מיץ ונתתי לה יחד עם חצי שקל אמרתי לה: הנה הכסף והמיץ בשבילך היא תפסה לי את היד באויר וחטפה את הבקבוק ממני את הבעת הפנים שלה אני עדיין יכולה לראות מול העניים למרות שעברו כבר מספר חודשים זה לגבי קבצנים ולגבי ערכים נראה לי שהילדים שלנו קולטים את ההתנהגות שלנו הרבה יותר טוב משיחות או הסברים ואם הם נוהגים בדרך מסוימת זה בגלל שהם קלטו אותנו גם אם ניסו להסביר להם אחרת הרבה פעמים אנשים חושבים שיש לנהוג בדרך מסוימת ובפועל נוהגים אחרת אין להשליך פסולת (אבל בדלי סגריות כן) יש להקפיד לנהוג נכון ("גונבים" את הצהוב) ועוד דוגמאות

 

[אמא של אסף]

אני תמיד נותנת בלי לחשוב קודם למה

זה ישמש. מבחינתי, אדם שהדרדר למצב כזה לא נהנה ממנו ולא עושה אותו בשביל הקטע. זה שהמדינה צריכה לטפל ולדאוג זה טוב ויפה, אבל אני לא יודעת ולא רוצה להתעלם ממצוקה שאני יכולה לעזור בה אפילו בקצת. אני חושבת שכולנו מבזבזים מספיק כסף על שטויות מבלי להרגיש, אז מה זה כמה שקלים לקבצן, אפילו פעם ביום?

 

[עירית ל]

יש לי בעיה עם קבצנים בצמתים

אני לרב נותנת לנגני רחוב ומופיעים וגם לקבצנים ברחוב. אם יש לי זמן, אני גם נעמדת להקשיב לנגנים ואם נהניתי, אני אתן יותר מהרגיל, כי הם הנעימו את זמני. אבל יש לי בעיה עם אלו שבאים לבקש. אני לא אוהבת שמעמידים אותי בפני דרישה כזו בפומבי, דופקים על החלון של האוטו או סתם מסתכלים עלי. זה מטריד אותי, זה גורם לי אי נעימות וגם אם אני נותנת, זה מתוך אי נעימות ולא כי אני רוצה. אני מרגישה שמכריחים אותי. אני מתארת לעצמי שלקבצן לא ממש אכפת למה נתתי, אבל לי אכפת. גם קרה לי פעם שקבצן אחד נקש לי על החלון ולא רציתי לתת לו ואז הוא התחיל לצעוק לנהגים האחרים - תראו איזה לק יש לה (היה לי לק כתום בדיוק) ולעג לי. לא נעלבתי, אבל כעסתי מאוד. כשגרתי בירושלים היתה צומת אחת שפשוט הייתי עוקפת כדי לא להתקל בקבצן "שלה".

 

[אביטל +]

עזבי צמתים...

...יש אנשים שעומדים ליד כספומטים ומבקשים כסף מכל מי שמוציא כסף. אני לא נותנת כסף לקבצנים כי אני חושבת (כמו שכבר אמרו) שצריך לעבוד בשביל כסף. אנחנו כן נותנים הרבה כסף לאגודות שונות (ילדים נכים, חרשים וכו´ וכו´) וכן תרומות לאגודות העוזרות לאנשים עניים.

 

[נעה גל]

לא סתם נתתי את הדוגמא הזו -

הקבצנים האלה הם משל מצוין למצב שלנו. אני עוד אגיע לזה בהמשך... אני רק מחכה לשמוע עוד כמה תגובות (או אם יש צדיק אחד בסדום

).

 

[אביטל +]

פתחת את הסכר אצלי ../images/Emo13.gif

עכשיו אני מבינה שאלו שעומדים ליד הכספומטים והבנקים ממש מעצבנים אותי, בעוד ששאר הקבצנים בשאר המקומות רק מעוררים בי רחמים. קשה לי להסביר את זה...

 

[vered4]

חוסר אמון

הבעיה שלי שיש אינפלציה במבקשי תרומות וקשה לדעת למי להאמין. לפעמים מגיעים לדלת כל מיני מתרימים אנונימים עם קבלות, ואני פשוט לא מאמינה להם. זה נראה כאילו העבודה שלהם זה לאסוף תרומות. לעומת זאת פעם דפקה לי על הדלת אשה שבקשה כסף לאוכל לילד שלה, היא נראתה פשוט נורא מסכנה והאמנתי לה. אמרתי לעצמי שגם אם עבדה עלי לה לא יכולתי שלא לתת. בכל אופן היום האנשים הרבה יותר ציניים ומנצלים, מצפים שיתנו להם "כי מגיע להם", לא חושבים שהם צריכים לעשות משהו בשביל זה. יש זוגות שחושבים שהם ילדו כמה ילדים שהם רוצים, ואחרים ידאגו להם. והיש דוגמא יותר טובה לטפיליות מאשר בכנסת? ניצול ציני של הציבור. לעומת זאת יש עמותות כמו יד שרה ודומות לה ועמותות למען חיות, שקצת מחזירות את האמון באנושיות שבאדם.

 

[אמיר.]

לא נותן גרוש.

אני פוחד מהם... אני גם לא נותן לכל מי שנוקש בדלת. אבל תקציב הצדקה - כבודו במקומו מונח - קיים וגדול.

 

[*אתוש*]

הם משתמשים בכסף

בדר"כ לשתיה חריפה וסמים רוב קבצני הרחוב שנתקלתי בהם הם עולים מברה"מ או רומניה אני לא נותנת להם כסף בצמתים אבל ברחוב כאשר אני הולכת עם ילדיי ויש את המנגנים שעומדים להם אני תורמת וגם בהתרמה מדלת לדלת לאירגונים כמו מלחמה בסרטן וילדים במצוקה אצלנו יש תופעה של התרמה מדלת לדלת של רבנים ודתיים שמעונינים לבנות כולל או בית כנסת אז להם אני לא תורמת כי חצי משכרי מגיע אלהם

 

[לאה_מ]

איך את יודעת?

לדעתי זו הכללה לומר שכל (או רוב) הקבצנים הם נרקומנים ו/או אלכוהוליסטים. זו ודאי לא הכללה (או באופן יותר כללי, צורת חשיבה בהכללות) שהייתי רוצה ללמד את ילדי. מנין לך לדעת שאותו מנגן שעומד עם האקורדיאון שלו בפינת הרחוב לא קונה בכסף שאת נותנת לו אלכוהול? ובכלל, מי נתן לנו את הזכות להיות כאלה פטרנליסטים וגם להחליט בשבילם איזה שימוש הם יעשו בנדבות שאנו נותנים להם?! לדעתי, יש הרבה אנשים בישראל שלא היו נמצאים מתחת לקו העוני אילו נהגו יותר בתבונה. זה עדיין לא אומר שזכותי לחנך אותם. החופש שלי מתמצה בהחלטה האם לתת נדבה או לא לתת. ברגע שנתתי, הכסף שלהם והם יכולים להוציא אותו כראות עינם (אחרת, אולי גם המעסיק שלי יקבע שמה שאני עושה בכסף שהוא משלם לי לא כל כך נראה לו...). אני חוזרת על דעתי, שהמדינה צריכה לרכז את הטיפול בעוני, כולל עובדים סוציאליים שילוו אנשים או משפחות במצוקה שמעוניינות להחלץ מהמעגל הזה. אבל זה ודאי לא התפקיד האישי שלי במקום שכלל לא נתבקשתי לעשות זאת. יצא טיפה מיליטנטי, אבל לא זו הכוונה, אז נא לקרוא בטון רגוע.

 

[ליאת +]

פעם מישהי אמרה לי

שאם אדם מגיע למצב כזה שבו הוא פושט יד אז התגובה האנושית המתחייבת מכך היא לתת לו. אני משתדלת לזכור זאת כשמתקרב קבצן לרכב ולפחות להיות מודעת לכך שבפעמים שבהן אני לא נותנת זה בגלל אי-נוחות שלי: הוא מפחיד אותי, אני עצבנית, אין לי כוח לחפש כסף קטן וכו´. לגבי השימוש שנעשה בכסף: נכון שחלקו הגדול הולך לסמים ולאלכוהול. אבל מה לגבי הסיכוי שהשקל -שניים שלי ילכו לאוכל או לילד של הקבצן? זה יותר מידי קל להגיד שכולם מכורים וכך להוציא אותם מכלל החברה האנושית. מבחינה מעשית: התופעה הזו (של קיבוץ נדבות בין הרכבים) כל כך התרחבה בשנים האחרונות שזה פשוט מדהים. אני נוסעת די הרבה באיזור המרכז ומגלה כל פעם עוד צומת שנכבש על ידי קבצנים, כולל גם בערי הפרברים: רמת-גן ואפילו קרית-אונו. כך שזה לא רק ב"עיר הגדולה" (תל-אביב). ומשהו שנגע לליבי בהקשר הזה: בתקופה מסויימת עמד קבצן בירידה מאיילון דרום לדרך השלום (ליד הקניון) וכל מי שנתן לו כסף הוא נתן לו בתמורה מין קישוט קטן מגבס בצורת חמסה. משהו מאוד פשוט וזול מין הסתם. אולי הוא הכין לבד? אבל היה משהו מאוד יפה ברצון שלו לתת משהו בתמורה. שזו לא תהיה נדבה.

 

[vered4]

לגבי פעם...

אני חושבת שזה היה נכון פעם, היום לדעתי הדברים שונים, ויש אנשים שלא רואים בעיה בלבקש נדבות. גם רמת הדרישות עלתה, רציתי לתת מזנון ישן ושולחנות לסלון, התקשרתי למקום שמטפלים בדברים כאלה. אותה אחת שענתה לי, שאלה מה מצב המזנון ואמרה לי בכנות, שאנשים בררנים ודבר כזה הם לא ירצו (היה מדובר בציפוי שקצת התקלף והיה צריך קצת לסדר). קבצני צמרת

 

[טוב]

נעה, העלת תופעה מה זה בעייתית

שאני תמיד חוככת בדעתי מה לעשות לגביה. לי תמיד הייתה נטיה לחשוב שיש לתת לכל אחד, ולא רק בשביל הדוגמא לילדם, אלא גם בשביל החינוך העצמי לנתינה. וכאן נכנס בעלי לתמונה. בעלי הוא אדם עם ראיה חברתית(וחזון חברתי) מאד מפותח, שזה משהו שיותר קשור לדיון הקודם.(השבת למשל "בילינו" שבת שלימה בירושלים בקשר להתנדבותו עם העדה האתיופית). בכל אופן, הוא תמיד טוען (דבר שכבר ידוע, אני חושבת) שעוני הוא הרבה עניין חינוכי ותרבותי, ולא כלכלי. הראיה לכך היא אנשים שגם אם תתני להם הרבה כסף הם לא יצאו ממעגל העוני. כי כדי לצאת מעוני צריך לשנות תפיסה, צריך חינוך לסדרי עדיפויות ועוד.(ואני אומרת את זה גם מהכרות אישית ם אנשים שלעולם לא יצאו מהמעגל בגלל סדרי עדיפויות מחרידים, או בגלל ההתעלמות ממהקשר האדוק בין- עבודה לכסף.) בכל אופן, הוא אומר שיש בעיה, ואולי אפילו פשע חברתי, ב-כן לתת צדקה לאנשים אלו. כי מה שבעצם אתה עושה זה מעודד אותם להמשיך להסתובב בצמתים, אנשים בריאים שכוחם במותניהם, במקום ללכת לעבוד. ונראה לי שיש בזה מן ההגיון. אז מה שאנחנו נוהגים לעשות, זה פשוט להחליט על אגודה\אגודות שעל יושרם אנחנו סומכים, ולתת להם סכום מוגדר לצדקה, מתוך ידיעה שהם יעבירו את הכסף למטרות אמיתיות. אבל מצד שני- מה אני יגיד: מישהו דופק על חלונך, ואת לא נותנת לו, או שאת אוכלת גלידה ומישהו מבקש ממך כסף ואת מסרבת, בכל זאת יש בזה דוגמא רעה לילדים. אבל במחשבה שניה(או שלישית), אולי אפשר להסביר לילדים את כל מה שכתבתי פה, ואולי הם יבינו למה אנחנו בוחרים למי לתת ולמי לא. טוב, אני ממש חייבת לעוף ולכן לא אאריך עוד, מה גם שאארכתי מספיק. אני מקווה שניסחתי את עצמי נכון.

 

[אביטל +]

בקיצור, לתת להם חכות ולא דגים...

אני מאוד מסכימה עוני נובע לא רק ממצב כלכלי קשה אלא גם מתחושת קיפוח ומסכנות ותחושת מגיע לי כי אני מסכן. אני לא עושה הכללות כי אני יודעת שלא כולם כאלה. אבל אנשים כאלה לא חסרים.