חינוך ביתי

[NewH]

זה בדיוק מה שכתבתי../images/Emo13.gif

זה היה בנוסף לדברייך, לא בסתירה אליהם

 

[3תיתי]

אני כנראה כבר צריכה ללכת לישון...

 

[NewH]

לילה טוב../images/Emo13.gif

 

[צימעס]

גם אי שירות בצבא אינו סותר תרומה

לחברה, התנדבות, והגדלת ראש.

 

[NewH]

זה יותר בסיסי מזה

צבא זה חובה, התנדבות היא בחירה. ללכת לצבא זה לזוז ממרכז האגו הפרטי שלך לתקופה מסויימת. התנדבות זה להתייצב עם האגו במרכז

(למרות שזה יפה וחשוב, אתה מחליט על המטרה).

 

[נועה לביא]

כלומר, העדר חופש הבחירה בצבא

מהווה יתרון בעיניך?

 

[נועה לביא]

איזו גמישות מחשבתית יש בדיוק

ב"מי שלא עושה צבא (או כל דבר אחר ש"כולם" עושים, הגם אם במרכאות כפולות ומכופלות) איננו חלק מאיתנו"? לעשות דבר שלא מתאים לך (או להמנע מלעשות דבר אשר מתאים לך מאוד) רק כי זה לא המקובל, זה הדבר שהכי סותר אינדיוידואליזם שרק אפשר.

 

[3תיתי]

יש תקופות בחיים שבהן

נאלץ תושב מדינת ישראל (להבדיל מתושב מיקרונזיה) לשים את שאיפותיו ורצונותיו והאינדיוידואלזם שלו בצד, להתגמש, להתאים עצמו לסביבה שונה לחלוטין מזו שהוא מכיר. לפגוש אנשים שבדרך אחרת מעולם לא היה פוגש, להתנהג בדיוק בניגוד למה שהיה בבית הוריו. להיות צייתן, להיות חברותי, לחיות בשיתוף פעולה עם אחרים, גם אם אינם מוצאים חן בעיניו. לעשות דברים לעיתים מפחידים, לעיתים משעממים, ובטוח שלא תמיד מתחשק לעשות אותם. לעשות את כל ההתאמות הללו ולהסתדר, זו גמישות מחשבתית עצומה. ויש רווח גדול בצידה. אני יכולה להגיד שבצבא שלי, למדתי לעמוד מול קהל ולהרצות, למדתי לעמוד על שלי מול אנשים הרבה יותר חזקים ובוגרים. למדתי לדבר בטלפון עם אנשים שלא הכרתי (זה די מפחיד בהתחלה) למדתי לגרום שלא ידרכו עלי. אצלי גם היה דבר חריג. מפקד שלי לקח שוחד. גם להתמודד עם פשע ועם הלחץ להסתיר את העניין (הצלחתי והמפקד ישב בבית סוהר. לא משובב נפש) כל הדברים הללו אני הרווחתי מהצבא. לא היה קל, אבל בהחלט מועיל. ואני עשיתי ככל יכלתי להועיל בתיפקודי בצבא, לעשות את המיטב ולתת כל שנדרש וקצת יותר. אני גאה שהכשרתי את ילדי להיות בעל יכולות הסתגלות כאלה. מי יודע, בארצות הברית, הייתי אולי צריכה להכשיר אותו להיות מסוגל לגור רחוק מאד וללמוד במכללה. זה לא פחות דורסני, המוני, שוחק אינדבידום ואכזרי. ככה זה.

 

[נועה לביא]

טוב ויפה שזו הייתה החוויה שלך

ואני בהחלט מכירה כאלה שחווית הצבא שלהם הייתה בונה ומעצבת כשלך, וגם כאלה שבדיוק להפך - שעבורם לא הייתה זו חוויה מבגרת עם התחלה אולי לא הכי נעימה אך כזו שלבסוף מסתגלים אליה (מה שכנראה יהיה מצבו של הנער האמריקאי הממוצע העוזב את הבית למען מגורים במעונות במכללה. זה ודאי פחות דורסני, אין ספק שפחות *המוני*, ונסתר מעיני מה בדיוק אכזרי כאן), אלא טראומה שנשארת מודחקת גם לאחר שהכל כבר תם ונשלם, וכאלה שמסתדרים היטב בחיים שאחרי הצבא מבחינת כל מדד שרק יתחשק לך לחשוב עליו. לא אמרתי כי לא ניתן גם להיות בצבא וגם להפעיל גמישות מחשבתית (אם כי גמישות מחשבתית בהחלט איננה תנאי הכרחי להסתגלות למערכת, לפחות לא מבחינת המערכת), כן אמרתי שאמירה לפיה מי שלא שירת בצבא (ואפילו כזה שרצה, אך הצבא לא רצה בו) איננו "חלק מאיתנו". אני לא שייכת לאסכולה האנטי-מיליטריסטית, אני חושבת שהיות ולצבא יש את המשמעות שיש לו כאן בישראל - חבל שבאותה העת לא להשתמש בו למען החברה הישראלית, וחבל שיאבד ממשמעותו זו כי יש כאן הרבה פוטנציאל לקידום החברה. בכל זאת, מפחידה אותי, אמירה כשלך לפיה על הורים להחליט האם לחנך את ילדיהם בחינוך ביתי או לא, החלטה שמשמעותה גדולה פי כמה וכמה מהמשמעות שיכולה להיות לחוויה הצבאית עבור אדם מסויים, בין היתר לפי שיקול של "אם נבחור בדרך הזאת הצבא אולי יבחר שלא לגייס את הילד". כאן אין אפילו טיפה גמישות מחשבתית, או פעילות מחשבתית כלשהי. סתם רעל מסמא.

 

[NewH]

../images/Emo45.gif אהבתי את המשפט

תושב מדינת ישראל (להבדיל מתושב מיקרונזיה)

 

[נועה לביא]

גם אם הוא שקרי? ../images/Emo12.gif

 

[3תיתי]

בינתיים לא ראיתי שום גמישות מחשבתית

מצד מחנכי בית. אף לא חחד בא וסיפר על הקשיים והחסרונות בדרך בה בחר, ואני לא מאמינה שאין כאלה. ובאה תוצר של חינוך כזה, בתוקפנות רבה (התגוננות?) ומראה קשיחות מחשבתית לא פחותה. זה מאכזב ובהחלט משנה את שחשבתי: שמי שבוחר בדרך חינוך שונה הוא אדם גמיש מחשבה ופתוח לא רק לדעות זהות לשלו.

 

[צימעס]

אין פה מחנכים ביתיים חוץ ממני

בואי נניח שאני חסרת גמישות מחשבתית, האם זה מעיד על כולם? נדמה לי שההסקה שלך ממני לכלל המחנכים הביתיים מעט חסרת-גמישות...

 

[3תיתי]

חשבתי שיש נוספים

חוץ מזה, לי מותר להיות חסרת גמישות. אני הולכת בתלם. שולחת את הילדים לבית הספר, מחנכת אותם ללכת לצבא.

 

[נועה לביא]

מותר ומתבקש, אבל

עד כדי כך שתכניסי לאותה הקטגוריה (או לקטגוריה נגזרת) גם את מי שסתם לא מסכים עם האשמותיך? אי אפשר לקחת ממני את 9 השנים בהן שהיתי במסגרת בית ספרית, ו4 השנים בהן שהיתי בגני ילדים. לא היום לפחות, זה כבר לא מועיל לי...

 

[נועה לביא]

תוצר של חינוך כזה?

מעבר לשפה הדמגוגית באמצעותה את בוחרת להתמודד מול טיעונים ענייניים, את גם כנראה מחליטה שלא לקרוא מה שלא מוצא חן בעיניך. אני אולי תוקפנית לעתים (אך לא בשרשור הזה ולא כלפייך, את, יקירתי, רגישה מדי), אבל בהחלט לא תוצר של חינוך ביתי. כמדומני, כתבתי כאן שהכניסו אותי לגן בגיל שנתיים, אפילו כתבתי שקשה לי לראות כיצד "חינוך ביתי" באמת יכול לעבוד (ושזה כנראה בשל הסביבה בה גדלתי ואני מכירה). לא ברור לי איך הצלחת להסיק כי אני תוצר של חינוך ביתי, אלא אם בעינייך כל חינוך שאינו לקידוש מסגרות וערכים קולקטיביים באשר הם הוא חינוך ביתי. את מאשימה את מחנכי הבית (ולמיטב ידיעתי אכן בפורום הזה יש רק אחת) בכך שאינם פתוחים מחשבתית דים על מנת להכיר בחסרונות (ולספר לך עליהם, כמובן), וכמעט באותה הנשימה את מצהירה כי הורים שלא מקדשים את השירות הצבאי יותר מהחינוך 18 שנים קודם מטילים מום בילדיהם - כי הם יהיו עשויים שלא לחוות חוויה אשר מי שלא חווה אותה (ואפילו לא כי בחר בזאת, אלא הצבא פטר אותו מבלי לתת אפשרות להתנדב) הוא מבחינתך "לא חלק מאיתנו". הפוסל במומו פוסל.

 

[צימעס]

זה לא משפט, זה שם עצם

הוא לא יכול להיות שקרי.

 

[נועה לביא]

בוודאי שיכול להיות,

למשל במודל בו כל תושבי (בניגוד לאזרחי) ישראל הם גם תושבי מיקרונזיה.

 

[צימעס]

צודקת.

 

[צימעס]

אני מציעה לך לדבר עם משפחות

שמחנכות בבית, ולראות במה מדובר. איך הם חיים, איך הם פותרים את הבעיות מהן את חוששת, וכו' [אם את גרה בצפון, בעצם, גם אם לא, את מוזמנת בשמחה אלינו הביתה.] קחי קישור: http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?from=מפתח_נושאים&title=home:חינוך_ביתי מחרתיים, ביום חמישי, יש ברמת גן יום עיון שעוסק גם בחינוך ביתי, ויהיו בו משפחות רבות מהמחנכים בבית בארץ. את מוזמנת: http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?יום_עיון_באופן_טבעי_2006 (פלגיה, סליחה על ההצפה בקישורים ליומיון, זה באמת רק כי היא שאלה...)