*קופצת לבקר...*../images/Emo113.gif
מי שלא זוכר, אני נטע, מתבגרת המחמד לשעבר שלכם.
בגלל שזה נושא שמאוד קרוב ללבי, החלטתי לכתוב את זה. מעולם לא הסתדרתי עם המערכת. זה התחיל כבר בכיתה ג´ שסירבתי ללכת לבית הספר, ואז הוכרחתי ללכת לשם באיומים ובהפעלת כוח מזערי {ביותר!}. הלכתי לבית הספר אז שלוש שנים בשקט אבל עם התקפות זעם. סוף כיתה ו´ היה מצוין. אבל הייתי מחליפה אותו בתמורה ללא להיות בבית הספר. אבל מה, תמיד איחרתי בלפחות עשר דקות רבע שעה, מעולם לא הכנתי שיעורים, והייתי טובה בהכל, חוץ ממתמטיקה שבו המורים החליטו שאני כישלון גמור. עליתי לחטיבה, הלכתי במשך חצי שנה רצופה עם האיחורים ובלי שיעורי הבית. המורים פתאום היו מצויינים ופחות או יותר מעניינים. ואז הפסקתי. בהמשך השנה עוד עשיתי מבחנים, קיבלתי תעודה. בכיתה ח´ בקושי הלכתי. היתה לי תעודה במחצית הראשונה; אין תעודה בשניה. עכשיו אני בט´ {מבחינת הגיל, לפחות...}. בקיץ קיבלתי שוב צלם אנושי {לפי דעתי} שאיבדתי אותו כשהלכתי לבית הספר= מחקתי את האישיות שלי, הרגתי את הסקרנות שלי. והשנה החלטתי שאני רוצה ללמוד, אבל בבית הספר אני לא יכולה. לא יכולה במערכת הזו. למזלי יש לי הורים טובים עם אמצעים, אז השגנו מורים פרטיים שילמדו אותי, ובשבועיים האחרונים אני מאושרת כפי שהרבה מאוד זמן לא הייתי. אני מתקדמת מהר, מסתבר שבמתמטיקה אני דווקא טובה, והחומר פשוט מ-ע-נ-י-י-ן וכיף לי ללמוד אותו. מבחינה חברתית, אני אדם מתבודד. אני אשאר עם שתי החברות הטובות שלי מהעיר ושאר האנשים שפגשתי באינטרנט {אבל הקשר הוא כבר יותר משנה לא אינטרנטי} שמפוזרים ברחבי הארץ. זה מספיק לי. היום, למידע כללי, הציגו את הבקשה לתת לי אישור ללמוד בבית ולא להיות חייבת להיות בבית הספר, שבו לא הייתי. בשבילי זאת האפשרות הטובה ביותר. תוך חודש אני יכולה ללמוד את מה שבבית הספר לוקח שנה ללמוד בלשון. אני אלמד לנקד, ותוך שנה ככל הנראה אוכל לגשת לאקסטרני בלשון ובהיסטוריה. אני אלמד פסיכולוגיה, סוציולגיה וקשרים בין לאומיים {השם זה משהו כזה...}, והבגרות באנגלית אני מקווה שאני אוכל לעשות השנה. אני גם לומדת יפנית כשפה זרה שנייה, יש לי תחומי התעניינות, ובית הספר פשוט לא מספק לי את הלימודים האינטימיים שאני
צריכה. בבית הספר אני פשוט לא יכולה ללמוד. אין לי שום דבר נגד בית הספר. הוא פשוט לא מתאים
לי. סליחה על בלבול השכל. אני פשוט קצת עצבנית עכשיו...
