נושא השיעורים הפרטיים- טרנד
הי, מעבר למה שנכתב כאן בפורום, על ידי יולה, לגבי הצורך בשיעורים פרטיים כי המורה לאנגלית מדברת במבטא רוסי כבד...... כבר חכמים וגדולים ממני טוענים, שחלק גדול מהשימוש במערך הלימודים ה"אפור" - השיעורים הפרטיים, נובע ממגמת התחרותיות בחברה היחשראלית. התחרותיות, ואני כותבת זאת בכל מקום בו אני שוהה, באינטרנט ולא באינטרנט, כאשר עולה "ריח התחרות" המאד אופייני לחברה הישראלית, מתחיל עוד בתהליך הלידה- איזה סוג לידה ילדתי= אני אמא טובה יותר, מתי היה החיוך הראשון, מתי התהפך התינוק פעם ראשונה, מתי התחיל לזחול, מתי התישב, מתי הלך, האם הוא "ילד טוב" שקט כל היום או בוכה כל היום, התחיל ללכת בגיל 8 חודשים, כבר בונה מכגל של קוביות בגיל 9 חודשים, אומר 20 מילים בגיל שנה וחודש.... להמשיך? אווירת התחרותיות לא נפסקת.... אפילו טקסי האבל,תהליך ההלוויה,במקרים מסויימים,הופך ל"הפקה" (למי שיש היכולת לכך). אז מה כל זה, לעומת פרט קטן, בכל המכלול הגדול- שיעורים פרטיים, כדי שתלמיד יקבל ציון בעשירון העליון. בילדותי, ובילדות של ילדי- לא היה המושג כה נפוץ. היו לנו אותם מורים. רק החלשים מאד קיבלו שיעורי עזר. היום החזקים מקבלים שיעורי עזר, כולם, כדי שכולם יהיהיו "הכי". אבי, יקה "פוץ" - היה מורה לאנגלית של תלמידי בית הספר העממי במשק, וגם תקופה מסויימת של תלמידי התיכון האזורי(עזבנו את המשק, לכן המשיך רק תקופה קצרה- נסיעות ארוכות....). המבטא האנגלי המשופר של ילדי לעומתי- לא נבע מחשיפה למורים לאנגלית ממוצא אנגלו-סקסי (זו מתנה טובה בפני עצמה) אלא מחשיפה מסיבית לטלויזיה, שיחרים לועזיים ברדיו. אני הכנתי שיעורים ללא רדיו. הדור של ילדי כבר הכין שיעורי בית עם מוסיקה רועשת ברקע, מוסיקה לועזית לרוב. הדור של היום, הולך לישון עם טלוויזיה דלוקה,ולומד מתוך שינה אנגלית.... אוצר המילים שלי באנגלית, רב יותר משל ביתי, בתחמים רחבים מאד, כולל ההבנתי בדקדוק באנגלית. יכולת הדיבור שלה, ברמה היומ-יומית -רבה משלי. אבל אטיוד ואני התחלנו נושא אחר. כן, גם ילדי , בני 25 ו - 31 כיום, לא נעזרו בשיעורי עזר, כדי לעמוד בבחינות הבגרות,כל אחד בהתאם ליכולת שלו, מידת ההשקעה שלו, ולא מידת הציפיות של הוריו....... כן, לא כל הורה יכול היות מורה לילדיו. ועוד- לא כל הורה יכול לאפשר לעצמו כלכלית- לא לעבוד. חישבו על כך. רמת החיים היום, נרצה או לא נרצה, גבוהה מאד. לא אדבר על גובה המשכנתא, אלא רק על משהו פשוט מאד- מיסי עיריה/חשבונות חשמל/חשבונות הטלפון. משהיא כתבה בפורום חינוך לגיל הרך, על שאלה זו- האם החינוך הביתי הוא חינוך אליטיסטי, להורים שיכולים לאפשר לעצמם לא ללכת לעבוד. וכל המפגשים שילדי החינוך הביתי עושים, עם ילדי 80 מהמשפחתון שמקיימות חינוך בייתי- אינן זהות לחיכוך שחיש לכלל ילדי ישראל, עם ילדים אחרים, בכל מיני גילאים, עם דרישות של מערכות- צודקות או לט= אבל זו הכנה לחיים האמיתיים. גם אנשח החינוך הביתי- לא "מתחמקים" מאווירת התחרותיות, גם הם עסוקים במסר- שלנו הכי טוב, ילדנו באמת ילמדו. מנסיון חיים,והכרות אישית- ילדים רבים היו תלמידים גרועים, בכל שנותיהם בבית הספר, אבלך חיו כילדים.... כאשר הגיעו לבגרות- תראו למה הפכו. במוסף השבת של "ארץ" ישנה כתבה על הפסיכולוג יובל נריה, דמות ידועה בהיסטוריה הצעירה של מלחמות ישראל. בראיון יובל מספר, שהיה תלמיד "ממש מופרע"- נזרק מכל בתי הספר האפשריים בחולון, עיר נעוריו, ורק בשתי שנותיו האחרונות בתיכון, קלט אותו מנהל בית ספר, שהי פתוח אל הנער, ומאז, לאן הגיע? כיום פרופ´ אורח באוניברסיטה בארצות הברית, מומחה בתחום הטיפול הנפשי במצבי טראומה. מענין, כך אומר בני, איזה תוצרים חברתיים יביאו לעולם ילדים שגדלו במסגרת החינוך הביתי, איזה בוגרים יהיו- משתלבים או לא.... דסי
