במכולת השכונתית שלי יש מוכר עם שן
עם שן בודדת מזהב ונורא מלוכלך אצלו. החלב עומד שלוש שעות בחוץ. אני לא קונה אצלו אלא בסופר מרקט היותר מרוחק, שגורם לי לנסוע ולבזבז דלר יקר, אני גם קונה שם יותר מצרכים,כך שמחירו הראלי של החלב יקר יותר. אבל אני בוחרת איפה לקנות את החלב שלי. אני גם בוחרת אם אני מרוצה משירותיו של רופא הילדים שלי, ואם לא- מחליפה רופא, מחליפה קופת חולים או הולכת לרופא פרטי. אני יכולה לבחור ספרים בספריה העירונית, עם כריכה מרופטת ואוזניים של חמור בשוליים, ויכולה לקנות בחנות הספרים ,במחיר מלא את הספרים עם ריח של "טרי". כל אחד מאיתנו עושה את הבחירה שלו לגבי הרבה פרמטרים של הצרכנות שלו. אבל חוץ מנושא החינוך, כאן המדינה מחליטה עבורי. אני רוצה להחליט על עצמי בנושא שחשוב לי. אני לא רוצה להתנצל 20 פעמים ביממה,שאני בוחרת להשקיע בהשכלה של הילדים שלי(שמה את המילה חינוך בצד, כי מי שנותן חינוך לילדים,אלו ההורים שלהם ולא המורות...ולא נחזור לדיון הזה עתה). זכותו של מר אורן לקנות דירה ולהשקיע במשכנתה. זכותה של גברת ברוש לקנות בגדים ולהשקיע בחוגים לפתוח עצמה זכותה של משפחת גבעול להחליט שהם רוצים להשקיע בהשכלה. לא מבינה באמת, את ההגיון הכאילו שיוויוני מאחורי הטיעון- כי הרי ממילא הילד שהוריו יכולים לאפשר לעצמם, או חושבים שנושא ההשכלה חשוב, יקנו לילד שעורים פרטיים, חוגים וכל היתר אם ירצו. וכן,לפני שנה עשיתי את זה ומימנתי שלשה ילדים במוסדות הוראה פרטיים, השנה רק שניים, שנה הבאה רק אחד(מרגישים כבר בכיס) אבל שנה אח"כ כבר צפויים שניים..וכן הלאה. אני אשתדל ככל יכולתי להרחיק את ילדיי ממערכת ה"ההשכלה" של התיכון המקיף, ולו הייתי יכולה , הייתי עושה את זה כבר בשלבים מוקדמים יותר של השהות במימסד החינוכי. בעניין הפערים-"כאילו" האינגרציה בחינוך והקמתן האומללה של התיכון המקיף וחטיבת הביניים הכושלת, הם אינם גורמי פער? כאילו שאין חוגים, שעורים פרטיים וכו.. אולי לא אתן לילד שלי(אם אני רוצה ויכולה) חוג מחשבים אחרי הצהרים או חיזוק באנגלית,כי יש מי שלא יכול(או רוצה) לממן את ההעשרה? וצר לי, ממש אין לכך קשר לילדים לקויי למידה.או לאידאולוגיה חברתית כלשהי. וזו ממש לא "פואמה". אחותו בקריז של צהרי יום.
