חינוך או אופי ?
- פותח הנושא Ksarit75
- פורסם בתאריך
שושן בשם אחר
New member
מעניין, אצלנו הפוך.
בבית הוא בגדול שקט ומנומס. בחוץ הוא מתחרפן. בבית של סבא וסבתא הוא יושב עם כולם ליד השולחן, ועוד נשאר לשבת אחרי שסיימנו לאכול. אין סיכוי שזה יקרה במסעדה.
בבית הוא בגדול שקט ומנומס. בחוץ הוא מתחרפן. בבית של סבא וסבתא הוא יושב עם כולם ליד השולחן, ועוד נשאר לשבת אחרי שסיימנו לאכול. אין סיכוי שזה יקרה במסעדה.
שולה והעוגיות
New member
עונה
זה גם מזג וגם חינוך וכמובן - גנטיקה... יש ילדים יותר רגועים , שקטים כאלו שאף פעם לא מרגישים בהם. אני הייתי ילדה כזו , למשל וגם הבן שלי כזה. יש ילדים שיש להם קוצים בתחת ולא מסוגלים לשבת שניה בשקט , כמו בעלי והבת שלי. אז הנה דוגמא לשני ילדים שמחונכים על ידי אותם הורים , באותן שיטות ובכל זאת - יצאו שונים לגמרי באופי.
זה גם מזג וגם חינוך וכמובן - גנטיקה... יש ילדים יותר רגועים , שקטים כאלו שאף פעם לא מרגישים בהם. אני הייתי ילדה כזו , למשל וגם הבן שלי כזה. יש ילדים שיש להם קוצים בתחת ולא מסוגלים לשבת שניה בשקט , כמו בעלי והבת שלי. אז הנה דוגמא לשני ילדים שמחונכים על ידי אותם הורים , באותן שיטות ובכל זאת - יצאו שונים לגמרי באופי.
../images/Emo51.gif רבה על התשובות !
רובן באמת מייחסות את ההתנהגות לאופי ולשלב התפתחותי, ויש כמה שכתבו שיש להן ילד אחד כזה ואחד שונה, מה שמחזק עוד יותר את התשובה. בכל פעם שכן לקחנו אותו למסעדה, תמיד דאגנו להביא לו המון צעצועים, לשעשע אותו עם דברים מהמסעדה, לעשות לו מידי פעם סיבובי התאווררות - אבל תכלס זה לא ממש עוזר. וזה בסדר. הפעילות המועדפת על איתמר שלנו היא התרוצצות בגן ציבורי או בפארק ענק, שם הוא מאושר, רץ חופשי, מתנדנד, מסובב קרוסלה, מטפס על מדרגות ומתגלש בלי סוף. נראה לי שבינתיים נמשיך עם זה ופחות ניקח אותו איתנו, כמו שבאמת אנו עושים לאחרונה. המון המון תודה על כל התגובות ומי שעוד לא הגיב/ה - אשמח לשמוע את דעת/וה בנושא.
רובן באמת מייחסות את ההתנהגות לאופי ולשלב התפתחותי, ויש כמה שכתבו שיש להן ילד אחד כזה ואחד שונה, מה שמחזק עוד יותר את התשובה. בכל פעם שכן לקחנו אותו למסעדה, תמיד דאגנו להביא לו המון צעצועים, לשעשע אותו עם דברים מהמסעדה, לעשות לו מידי פעם סיבובי התאווררות - אבל תכלס זה לא ממש עוזר. וזה בסדר. הפעילות המועדפת על איתמר שלנו היא התרוצצות בגן ציבורי או בפארק ענק, שם הוא מאושר, רץ חופשי, מתנדנד, מסובב קרוסלה, מטפס על מדרגות ומתגלש בלי סוף. נראה לי שבינתיים נמשיך עם זה ופחות ניקח אותו איתנו, כמו שבאמת אנו עושים לאחרונה. המון המון תודה על כל התגובות ומי שעוד לא הגיב/ה - אשמח לשמוע את דעת/וה בנושא.
אז אולי זה הפתרון
לפני כל יציאה למסעדה קחו אותו לגן ציבורי, כך שיהיה קצת מותש והרבה רעב, ותרוויחו עוד כמה דקות של שקט עד שהוא יצבור כוחות
(ושוב, גם אנחנו מדי פעם יורדים איתה ומסתובבים איתה במסעדה, ואז חוזרים לאכול קצת, וכו' - אבל לי זה פשוט לא כל כך מפריע. אולי פשוט כדאי לך להשלים קצת יותר עם המצב, שלצאת איתו למסעדה זה גם סוג של תיזוז ומשהו שונה מאוד מלצאת למסעדה לבד - ולא לתת לזה להרוס לך את מצב הרוח, אלא לנסות ליהנות קצת יותר מהשובבות והסקרנות שלו, תוך חירוף נפשך בהגנה על חייו ושלוותו... של הסועד הסמוך).
לפני כל יציאה למסעדה קחו אותו לגן ציבורי, כך שיהיה קצת מותש והרבה רעב, ותרוויחו עוד כמה דקות של שקט עד שהוא יצבור כוחות
זה לא שיש לי צשהו חדש להוסיף...
גם אני חושבת שזה שילוב של אופי שלב התפתחותי, אבל חשוב לדעת עד כמה הדברים יכולים להשתנות. הבן שלי בן שנה וחצי, ויכול להתנהג כמו הילדה שתיארת. היו מקרים שישב במסעדה שעה וחצי-שעתיים רצוף. בעיקר אכל, וגם צייר דפדף בספרים וכו', אבל... לפני חצי שנה המצב היה כל כך שונה! בכל מקום שהגענו הוא היה הילד עם הכי הרבה קוצים בטוסיק, לא יושב לרגע, לא מעסיק עצמו לשניה, לא עלה על דעתי ללכת איתו לבתי קפה. חייבת לציין שגם לדעתי יש משמעות לשאלה הפשוטה-עד כמה הילד אוהב לאכול. כי אם הוא אוהב, כמו במקרה שלנו, עצם ההתעסקות באוכל מעסיק אותו זמן רב, ואם לא, הרי שיש הרבה יותר זמן "מת" למלא מבחינתו.
גם אני חושבת שזה שילוב של אופי שלב התפתחותי, אבל חשוב לדעת עד כמה הדברים יכולים להשתנות. הבן שלי בן שנה וחצי, ויכול להתנהג כמו הילדה שתיארת. היו מקרים שישב במסעדה שעה וחצי-שעתיים רצוף. בעיקר אכל, וגם צייר דפדף בספרים וכו', אבל... לפני חצי שנה המצב היה כל כך שונה! בכל מקום שהגענו הוא היה הילד עם הכי הרבה קוצים בטוסיק, לא יושב לרגע, לא מעסיק עצמו לשניה, לא עלה על דעתי ללכת איתו לבתי קפה. חייבת לציין שגם לדעתי יש משמעות לשאלה הפשוטה-עד כמה הילד אוהב לאכול. כי אם הוא אוהב, כמו במקרה שלנו, עצם ההתעסקות באוכל מעסיק אותו זמן רב, ואם לא, הרי שיש הרבה יותר זמן "מת" למלא מבחינתו.
בחורה מאושרת
New member
לדעתי אופי ואגב, רבע שעה רצוף אצלנו זה ה-ממון
היי ../images/Emo24.gif
טוב תראי, אני כמו שאת יודעת לא ממש יכולה לענות על השאלה הזאת... רק מגיל ארבע בערך הבן שלי התחיל לשבת במסעדות בלי שנצטרך לרדוף אחריו ו/או לפתוח עמדת מכירת כרטיסים להצגות (במובן הלא חיובי של המילה...) שהוא הרים שם... מאוד הזכרתי לי בתיאור שלך את עצמי, לפני שלוש שנים ,יושבת בבית קפה במרינה בהרצליה עם חברה ושתינו מביעות את אותה השתאות בדיוק למראה זוג שישב עם פעוט בגיל של בנך בערך ואכל,שיחק קשקש, העסיק את עצמו וכל זה ללא טנטרומים כלל ובלי לקום מהכיסא למעלה משעה! אז כאמור זה לא בר השוואה לבן שלי.... אבל אני חושבת שזה לא קשור אם זה בן או בת. זה עניין של אופי ואולי גם עניין של מה מרגילים מגיל צעיר אבל לא בטוח. ילד בגיל הזה מאוד סקרן, הכל חדש לו. מנקודת המבט שלו, אחרי שמיצה את מה שהולך בשולחן ובסביבתו לגיטימי לחלוטין (מבחינתו...) שירצה להסתכל בשולחנות אחרים, לרוץ מסביב (במיוחד אם זה עתה רכש את מיומנות ההליכה) ואם אפשר על הדרך גם להפיל כמה צלחות או לקרוע את התפריט - מה טוב! רבע שעה נשמע לי בדיוק מתאים
אני חושבת שאתם יכולים לנסות לקחת אותו מידי פעם, ולנסות בכל פעם להאריך את הזמנים עוד מעט. טיפים שיכולים לעזור זה להביא צעצוע אהוב, אם יודעים על היציאה כמה ימים מראש אפשר גם לעשות רוטציה בצעצועים (מה שאני ממליצה בלי קשר, ככה לא צריך לקנות כל הזמן חדשים...) להעלים צעצוע אהוב ולהציג אותו מחדש במסעדה. יש מצב שזה יחזיק אותו קצת יותר זמן בשולחן. לשתף אותו בהכל, "לקרוא" ביחד את התפריט, להזמין ביחד, לתת לטעום מהמנות שלכם. וכמובן, כל עוד הוא יושב יפה להגיד לו כל כמה דקות: "איזה יופי אתה יושב! כל הכבוד!" להקפיד לפרוש בשיא כדי שטעם החוויה שישאר יהיה מתוק וחיובי. אם החלטתם על חצי שעה לא לחרוג מזה כי הוא יושב יפה. אי אפשר לדעת מה יהיה עוד כמה דקות ומתי ימאס לו ובצדק... ברור שזה קצת בעייתי עד שמגיעה ההזמנה ועד שמגיע החשבון וכל זה לכן את הנסיונות הראשונים אפשר לעשות בפלאפל או פיצה או משהו שלא לוקח הרבה זמן. ודבר אחרון, גם אני מאמינה גדולה בסדר יום. בטח שבגילו של בנך וגם עוד הרבה שנים אחר כך. אצלנו מאז גיל אפס יש סדר יום קבוע, אפילו יותר מידי (אל תשכחי מאיפה הבעל שלי
) ולא הייתי מרגישה בנוח לקחת פעוט למסעדה בשעות כאלה אבל את יודעת.... כל אחד עושה מה שנוח לו וזה בסדר. (נ.ב לא קשור לנושא- אתמול הצלחתי לראשונה לראות את הממלכה הקטנה באדיבות yes max
באמת קורע
במיוחד... בגלל שזה לא ממש רחוק מהמציאות
)
טוב תראי, אני כמו שאת יודעת לא ממש יכולה לענות על השאלה הזאת... רק מגיל ארבע בערך הבן שלי התחיל לשבת במסעדות בלי שנצטרך לרדוף אחריו ו/או לפתוח עמדת מכירת כרטיסים להצגות (במובן הלא חיובי של המילה...) שהוא הרים שם... מאוד הזכרתי לי בתיאור שלך את עצמי, לפני שלוש שנים ,יושבת בבית קפה במרינה בהרצליה עם חברה ושתינו מביעות את אותה השתאות בדיוק למראה זוג שישב עם פעוט בגיל של בנך בערך ואכל,שיחק קשקש, העסיק את עצמו וכל זה ללא טנטרומים כלל ובלי לקום מהכיסא למעלה משעה! אז כאמור זה לא בר השוואה לבן שלי.... אבל אני חושבת שזה לא קשור אם זה בן או בת. זה עניין של אופי ואולי גם עניין של מה מרגילים מגיל צעיר אבל לא בטוח. ילד בגיל הזה מאוד סקרן, הכל חדש לו. מנקודת המבט שלו, אחרי שמיצה את מה שהולך בשולחן ובסביבתו לגיטימי לחלוטין (מבחינתו...) שירצה להסתכל בשולחנות אחרים, לרוץ מסביב (במיוחד אם זה עתה רכש את מיומנות ההליכה) ואם אפשר על הדרך גם להפיל כמה צלחות או לקרוע את התפריט - מה טוב! רבע שעה נשמע לי בדיוק מתאים
down under1
New member
אפשר שניה?..
רק רציתי לספר שאני קרואת את הבלוג שלך כבר יומיים. דומעת וצוחקת ומתרגשת ומתאכזבת. את כותבת מקסים!
רק רציתי לספר שאני קרואת את הבלוג שלך כבר יומיים. דומעת וצוחקת ומתרגשת ומתאכזבת. את כותבת מקסים!
down under1
New member
זו היתה הכוונה ../images/Emo8.gif
איזה כיף שאת כאן !
(ראיתי גם מה שכתבת בשרשור אחר, רק שעוד לא היה לי זמן לכתוב לך בנושא). נהניתי לקרוא את נקודת המבט של הילד, אני אכן מרגישה שכך איתמר רואה את העולם כרגע, ומיותר לבזבז חצי שעה - שעה על לשבת באותו מקום, כשאפשר להתרוצץ בכל הקומפלקס ! גם אנחנו מנסים לשתף אותו בדברים שאנחנו עושים או בכלמיני אביזרים מהמסעדה - ללא הצלחה מיוחדת. וגם אנחנו עושים רוטציה בצעצועים
והעגלה תמיד מלאה בכלמיני צעצועים מזדמנים. מה שכן, יפה כתבת על התשבוחות, ולא חשבתי על זה. אנחנו משבחים אותו המון על דברים אחרים, אבל באמת לא על זה. ושבחים יכולים באמת לסייע לו להבין מה הוא יכול לעשות נכון בעניין הזה. אימצתי ! תודה !
(ראיתי גם מה שכתבת בשרשור אחר, רק שעוד לא היה לי זמן לכתוב לך בנושא). נהניתי לקרוא את נקודת המבט של הילד, אני אכן מרגישה שכך איתמר רואה את העולם כרגע, ומיותר לבזבז חצי שעה - שעה על לשבת באותו מקום, כשאפשר להתרוצץ בכל הקומפלקס ! גם אנחנו מנסים לשתף אותו בדברים שאנחנו עושים או בכלמיני אביזרים מהמסעדה - ללא הצלחה מיוחדת. וגם אנחנו עושים רוטציה בצעצועים
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.