חינוך או אופי ?
שבת שלום לכולן/ם, אני במעבר בין פורום הורים לתינוקות להורים לפעוטות, ואשמח לשמוע את דעתכם. אתמול בערב יצאתי עם בן זוגי לבית קפה, רק שנינו. לידנו ישבו זוג הורים צעירים עם בת, בגיל של הבן שלנו בערך (שנה ו-4 חודשים). הפעוטה ישבה שם, על כיסא ילדים שמחובר לכסא רגיל במסעדה, עיינה בתפריט, לאחר מכן קראה ספר, אחר כך ציירה עם עפרונות ציור שהביאו לה, כל זה בזמן שהוריה דיברו אחד עם השני בשלווה לידה. בן זוגי ואני היינו בהלם. אנחנו בכלל מאמינים גדולים בסדר יום, ובשעה כזו (זה היה עשר בלילה) הבן שלנו כבר 3 שעות ישן. אבל זה ניחא. העניין הוא שאין מצב שנוכל להושיב את הבן שלנו ליותר מרבע שעה לידנו במסעדה, בכל שעה ! הבן שלנו מאד מפותח, מדבר עשרות רבות של מילים, מתרוצץ בכל מקום אליו אנחנו מגיעים, מדבר אל אנשים, דופק על שולחנות, בודק כל מה שאפשר לנסות למשוך או להפיל, מטפס על כל כיסא או ספה או ספסל - בקיצור - אין מצב לישיבה כזו שקטה במסעדה. ואכן - גם בשבילו וגם בשבילנו - אנחנו נמנעים מזה בזמן האחרון. כשחזרנו הביתה חשבתי על זה הרבה. כחלק מסדר היום, אנחנו בבית אוכלים בשעות מסודרות - הוא על כסא האוכל שלו ליד השולחן שלנו, איתנו. לא אוכלים מחוץ לכסא, מעולם לא רדפנו אחריו עם אוכל או משהו כזה, הוא יושב שם ואוכל עד שאנחנו רואים שהוא שבע - ואז מסיימים. אבל כשאנחנו עם כל המשפחה, או במסעדה - אין מה לדבר על לשבת יותר מרבע שעה, אם בכלל. שאלתי היא: האם לדעתכן/ם מדובר במזג ? האם מדובר בחינוך ? האם יש משהו שיכולנו לעשות אחרת כדי שבכל זאת נוכל לשבת עם הילד במסעדה בלי לרדוף אחריו ? זה לא הכי קריטי לנו בעולם, זה פשוט מסקרן אותי לדעת איך זה אצלכן/ם ומה דעתכן/ם.
שבת שלום לכולן/ם, אני במעבר בין פורום הורים לתינוקות להורים לפעוטות, ואשמח לשמוע את דעתכם. אתמול בערב יצאתי עם בן זוגי לבית קפה, רק שנינו. לידנו ישבו זוג הורים צעירים עם בת, בגיל של הבן שלנו בערך (שנה ו-4 חודשים). הפעוטה ישבה שם, על כיסא ילדים שמחובר לכסא רגיל במסעדה, עיינה בתפריט, לאחר מכן קראה ספר, אחר כך ציירה עם עפרונות ציור שהביאו לה, כל זה בזמן שהוריה דיברו אחד עם השני בשלווה לידה. בן זוגי ואני היינו בהלם. אנחנו בכלל מאמינים גדולים בסדר יום, ובשעה כזו (זה היה עשר בלילה) הבן שלנו כבר 3 שעות ישן. אבל זה ניחא. העניין הוא שאין מצב שנוכל להושיב את הבן שלנו ליותר מרבע שעה לידנו במסעדה, בכל שעה ! הבן שלנו מאד מפותח, מדבר עשרות רבות של מילים, מתרוצץ בכל מקום אליו אנחנו מגיעים, מדבר אל אנשים, דופק על שולחנות, בודק כל מה שאפשר לנסות למשוך או להפיל, מטפס על כל כיסא או ספה או ספסל - בקיצור - אין מצב לישיבה כזו שקטה במסעדה. ואכן - גם בשבילו וגם בשבילנו - אנחנו נמנעים מזה בזמן האחרון. כשחזרנו הביתה חשבתי על זה הרבה. כחלק מסדר היום, אנחנו בבית אוכלים בשעות מסודרות - הוא על כסא האוכל שלו ליד השולחן שלנו, איתנו. לא אוכלים מחוץ לכסא, מעולם לא רדפנו אחריו עם אוכל או משהו כזה, הוא יושב שם ואוכל עד שאנחנו רואים שהוא שבע - ואז מסיימים. אבל כשאנחנו עם כל המשפחה, או במסעדה - אין מה לדבר על לשבת יותר מרבע שעה, אם בכלל. שאלתי היא: האם לדעתכן/ם מדובר במזג ? האם מדובר בחינוך ? האם יש משהו שיכולנו לעשות אחרת כדי שבכל זאת נוכל לשבת עם הילד במסעדה בלי לרדוף אחריו ? זה לא הכי קריטי לנו בעולם, זה פשוט מסקרן אותי לדעת איך זה אצלכן/ם ומה דעתכן/ם.