חיכיתי בשקט בשקט
ועכשיו אני מרגישה קצת יותר בטוח לבשר שסיימתי עכשיו את חודש שלישי ואתמול עשינו שקיפות עורפית וראינו אותו או אותה ואפילו נופפו לנו לשלום באמצע הבדיקה.. חיכיתי לרגע שבו ארגיש שאני מספיק בטוחה לספר וזאת לאחר שטיפול הזרעה אחד היה היריון כימי שהסתיים לו מהר הזרעה שנייה - כלום ו- IVF ראשון מחזור טריים הושג היריון שגם היה כימי ומייד לאחר שנגמר המחזור עשיתי מחזור מוקפאים ודווקא הקפוא היה המנצח והשורד... בנות, הדרך היתה קשה , התרופות וההורמונים גמרו לי את הגוף, השאיבה השאירה אותי במיטה כמה ימים טובים....ועכשיו נותרתי רק עם סטרואידים וקלקסן וזאת לאחר שכמה חודשים לקחתי גם פרוגינובה, אנדומטרין, וגסטון שהרס לי את כל שרירי הטוסיק והאגן ועכשיו מקווה שהגוף ישקם את עצמו אחרי שכל הזבל הזה נכנס בתוכו...הרבה בכי, הרבה כאב...הרבה חרדות ולחץ, אבל בסופו של דבר הגוף שלי סופסוף למד להתמודד עם היריון והנה עברו להם 3 חודשים ואני מניחה שזה שווה את הכל...גם את הכאב... להזכירכן, אנדו' בדרגה קלה ומאז הניתוח שהיה לפני כשנה וחצי..חיה עם כאב יומיומי כמעט 24 שעות (יש סברה שכניראה גם עצב נפגע לי בניתוח) ועכשיו מחכה שכאבי האגן והטוסיק קצת יחלפו להם ואולי סופסוף אוכל להתחיל להנות מההיריון ומעצם המחשבה שזה קיים וזה בתוכי וזה אחרי חרדות עמוקות של אולי זה לא יקרה... שמחה לשתף את הפורום המדהים הזה ולהראות שיש תקווה וכן...כולנו כאן נהיה אימהות..בדרך הקלה או בדרך הקשה, אבל זה יקרה לכולן .. מאחלת לכל החברות המדהימות שהכרתי כאן וגם לכל שאר חברות הפורום ...בהצלחה והמון המון המון בריאות שאנחנו זקוקות לה מאוד...
ועכשיו אני מרגישה קצת יותר בטוח לבשר שסיימתי עכשיו את חודש שלישי ואתמול עשינו שקיפות עורפית וראינו אותו או אותה ואפילו נופפו לנו לשלום באמצע הבדיקה.. חיכיתי לרגע שבו ארגיש שאני מספיק בטוחה לספר וזאת לאחר שטיפול הזרעה אחד היה היריון כימי שהסתיים לו מהר הזרעה שנייה - כלום ו- IVF ראשון מחזור טריים הושג היריון שגם היה כימי ומייד לאחר שנגמר המחזור עשיתי מחזור מוקפאים ודווקא הקפוא היה המנצח והשורד... בנות, הדרך היתה קשה , התרופות וההורמונים גמרו לי את הגוף, השאיבה השאירה אותי במיטה כמה ימים טובים....ועכשיו נותרתי רק עם סטרואידים וקלקסן וזאת לאחר שכמה חודשים לקחתי גם פרוגינובה, אנדומטרין, וגסטון שהרס לי את כל שרירי הטוסיק והאגן ועכשיו מקווה שהגוף ישקם את עצמו אחרי שכל הזבל הזה נכנס בתוכו...הרבה בכי, הרבה כאב...הרבה חרדות ולחץ, אבל בסופו של דבר הגוף שלי סופסוף למד להתמודד עם היריון והנה עברו להם 3 חודשים ואני מניחה שזה שווה את הכל...גם את הכאב... להזכירכן, אנדו' בדרגה קלה ומאז הניתוח שהיה לפני כשנה וחצי..חיה עם כאב יומיומי כמעט 24 שעות (יש סברה שכניראה גם עצב נפגע לי בניתוח) ועכשיו מחכה שכאבי האגן והטוסיק קצת יחלפו להם ואולי סופסוף אוכל להתחיל להנות מההיריון ומעצם המחשבה שזה קיים וזה בתוכי וזה אחרי חרדות עמוקות של אולי זה לא יקרה... שמחה לשתף את הפורום המדהים הזה ולהראות שיש תקווה וכן...כולנו כאן נהיה אימהות..בדרך הקלה או בדרך הקשה, אבל זה יקרה לכולן .. מאחלת לכל החברות המדהימות שהכרתי כאן וגם לכל שאר חברות הפורום ...בהצלחה והמון המון המון בריאות שאנחנו זקוקות לה מאוד...