"חיי סטודנט"

[מורני !]

גם אותי החופש מכניס לדיכאון

ורק בגלל שאני יודעת שהוא יגמר וציק צאק אני חוזרת לשגרה...

 

[Musi© Gi®l]

גם אני נהיית בדיכאון בחופש.

[אה. בעצם זה לא קשור לחופש. אני תמיד בדיכאון.] אבל זה נחמד לראות אנשים נהנים בלימודים וגם לא מוותרים על מה שחשוב להם.

 

[רוח הנסיך ארטוד]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gifבדיוק!!

 

[M o n a L i s a]

"חיי הסטודנט" שלי...

בתחילת הלימודים שלי, בסמסטר א' של שנה שעברה לא הבנתי עד כמה צריך להשקיע כבר מההתחלה אז נורא נהניתי ולא השקעתי וקיבלתי כאפה ענקית כשהגיעו המבחנים ולקח לי הרבה מועדי ב' להתאושש מזה...

, למעשה אני עדיין בטראומה! הבנתי שאם אני רוצה לשרוד במקצוע שלי (והשנה המילה הזו קיבלה משמעות חדשה...) ואפילו לקבל מעל 80 בשביל תואר שני אני צריכה לעשות המון ויתורים, שהם בעיקר שינה. אני יודעת שזה יישמע קטנוני, אבל אפילו אם ויתרתי לעצמי והלכתי סתם לעשות קניות או לשתות משהו אני משלמת על זה אח"כ ובגדול, אז חיי החברה שלי מסתכמים בלשתות תה עם השותפות שלי במעונות, ללכת לסופר ולישון אצל החבר בסופ"ש. עצוב....אבל אלה חיי הסטודנט שרוצה לשרוד את המבחנים בשלום

....

 

[the last anigma]

צדק מי שהגדיר חיי סטודנט כמירוץ אחר

הגשת תרגילים (ודוחות) מתוך החוויה האישית שלי.. בעיקר לחץ. בשנה א' עוד הסתדרתי סבבה, אמנם אז חשבתי שאני לומדת אבל לא ידעתי על מה אני מדברת. השנה חטפתי בומבה לפנים, כי כמו שחברה טובה הגדירה את זה: "13 שנה הכול בא לך בקלות, הגיע הזמן שתתחילי לעבוד". אז למדתי איך ללמוד לראשונה בחיי, ואנשים שמכירים אותי שנים, לא מאמינים לי שאני לומדת כל הזמן, ובטוחים שאני סתם מסננת אותם. הדברים שמאוד השתדלתי לא לוותר עליהם - החבר.. הוא היחיד ששרד, חברות אני כמעט ולא רואה, משפחה כנ"ל, ולצאת - אני בדרך כלל עייפה מדי. אני מקווה שאני אשרוד בהצלחה את השנה הזו, ואחריה אמור המצב להשתפר. אבל עידוד קטן לסטודנטים לעתיד, זה מאוד תלוי בבנאדם ובעיקר במקצוע, לכם עוד יש תקווה.

 

[ח י פ ש ו ש י ת]

גם את .."מירוץ".. כ"כ נכון!../images/Emo6.gif

 

[ח י פ ש ו ש י ת]

חיי הסטודנטים...../images/Emo132.gif

האמת שרוב השבוע שלי מרוכז בענייני לימודים. אני לומדת הרבה ימים ונוסעת ועובדת ו .. ו..

ואין לי זמן להכל אבל גם אין לי אפשרות להאט קצת את הקצב

אני לא יודעת מה זה לחזור מהלימודים בשעות נורמליות. אז מנסים להסתדר כי הרי .. היי, מה שלא הורג-מחשל

כל הזמן המוח עסוק במאמרים שצריך להוריד או לצלם, בעבודות ותאריכי שצריך להגיש בלקחת מההיא חומר של שיעור שהפסדתי, להביא לחברה חומר מהשיעור שלפני שבועיים ...בקיצור, כל הזמן המוח עובד ולפעמים, זה ממש מעייף

הבעיה העיקרית היא שגם בלילה, במיטה... אני חושבת על מה צריך להביא/להכין/להגיש מחר בבוקר ולוקח לי המון זמן להרדם ..

בגדול, אני מוותרת על יציאות באמצע השבוע (פעם, כל יום אחרי העבודה אני וחברה שלי היינו הולכות לטייל או סתם להסתובב). אני משתדלת למצוא את הזמן לדברים שלא צורכים ממני מאמץ (כמו פורומים

) בגדול, אני מרגישה ממש במירוץ. מצד אחד, זה מעייף. מצד שני, זה כ"כ מספק

 

[מורני !]

איזו אוטופיה יש בשרשור הזה ../images/Emo13.gif

אני כמו חיפשושית רצה אחרי הזנב של עצמי. אני עובדת משרה מלאה 5 ימים בשבוע, עובדת בשליש משרה בעוד 3 עבודות אחרות, לומדת יום אחד שלם (ביום החופשי שלי מהעבודה) ועוד פעמיים אחר הצהרים בתואר השני. עכשיו למשל, אני צריכה לכתוב ציונים לכל התלמידים שלי (4 שכבות, 5 כיתות בשכבה), לבדוק כ50 עבודות שיש לי כאן בחדר, עוד לפני קביעת הציונים הסופיים של התלמידים, לסכם לפחות לקורס אחד למבחן שיש בעוד שבועיים, לעשות שיעורים בשני מקצועות ועוד כל מיני דברים קטנים כמו לקרוא לפחות מאמר אחד לתזה שאני ארגיש שקידמתי אותה בקצת... אז חיי הסטודנט שלי עמוסים באופן שמפחיד אפילו אותי, ולו רק בגלל שהם לא "אקדמאיים" נטו, אלא מעורבבים בכל כך הרבה דברים אחרים, והם אלו שגוזלים המון זמן שבא על חשבון הלימודים. אגב, מאז שנהייתי סטודנטית הרגלי האכילה שלי פשוט זוועתיים. אני כל הזמן "חוטפת" כל מיני שטויות, לרוב תוך כדי עבודה על משהו אחר, אני אוכלת שתי ארוחות חמות בשבוע בערך, כשאחת מהן היא ארוחת שישי. (עכשיו למשל במקום לאכול משהו בריא, כמו סלט או כל דבר שדורש זמן הכנה, אני מנשנשת עוגיות תוך כדי כתיבת הציונים). ובמשך היום אני חיה על סנדביצים שאני מכינה לעצמי כל בוקר, ובדרך כלל הם פשוטים להכנה וכוללים מרגרינה וגבנ"ץ או חומוס ומלפפון וכאלו דברים שאפשר להכין במהירות, נס קפה אם אני בעבודה, ודיאט קולה אם אני בלימודים. לא הייתי מוותרת על הרחבת הידע שלי. כל החומרים שצברתי בראש, הדברים שעכשיו אני יודעת, מבחינת תחום התוכן שלי. ובנימה אופטימית זו אני אחזור לעבודה.

 

[b l a c k eyes]

למה כולם כ"כ קיצוניים?!

מה זה "אין לי חיים"?? כמה אתם כבר לומדים יא חרשנים קטנים? כולה יש לכם כמה עבודות בסמסטר + חודש מבחנים אחד מעצבן (ותודו שאתם מנצלים אותו בעיקר כדי לטחון שעות בעבודה). ואפשר לחשוב איזה חיי הוללות היו לכם לפני כן..למה יצאתם עם ארקדי גאידמק? גם בתיכון בכינו גם בצבא בכינו ונמשיך לבכות גם אחרי תואר שני. אני ממש לא מרגישה שהחיים שלי השתנו יותר מדי, ובטח שלא "נהרסו". רק הכיס קצת התרוקן

אז ישנים קצת פחות ורובצים מול הטלויזיה קצת פחות ואוכלים קצת פחות (טוב, זה בעצם לא

), אבל זה ממש לא מפריע להמשך החיים התקינים. אפשר ללמוד, לעבוד ולבלות במקביל.

(לא באחריות, נהיה יותר חכמים כשיגיעו תוצאות המבחנים...)

 

[Musi© Gi®l]

אני לא יודעת למה- אבל לי נראה

שמי שבוכה שאין לו חיים זה אנשים שלומדים תחומים ריאלים/מדעיים יותר. זה פשוט דורש הרבה יותר השקעה במהלך הסמסטר.

 

[Lir האחת]

באמת../images/Emo35.gif

ברור לי שישנן מגמות שנדרשת בהם הרבה יותר השקעה ממגמות אחרות, אבל אני לא בטוחה שזה נכון לומר שהתחום הריאלי דורש הרבה יותר השקעה במהלך הסימסטר. ברור גם שלחלק עשוי להיות מאוד קשה, לאחרים קל יותר - אין אחידות. אני חושבת שזה תלוי במכלול של גורמים, המצב הכלכלי, כמות התמיכה והעזרה (גם בלימודים וגם מחוץ), מקום הלימודים, מגמת הלימוד, באופי וכדומה. אבל אין משהו אחד שקובע..

 

[ח י פ ש ו ש י ת]

מסכימה ../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[XMankoX]

אל תהיי כל כך בטוחה בזה

לתלמידי ריאלי יש אולי הרבה שעות השקעה בהבנת החומר ופתירת תרגילים. אך התחומים ההומאניים מאלצים את התלמידים לשבת שעות ארוכות מאוד של קריאת מאמרים, ספרים וכו'.

 

[ChilD SouL]

../images/Emo45.gif

ועוד מילא כשזה מאמרים בעברית, אבל כשזה איזה 100 ומשהו דפים של מאמר באנגלית שכל מילה שניה זו מילה שהאורך שלה הוא 20 ס"מ ודורשת תירגום זה לוקח המון זמן.

 

[unholy]

בתור סטודנט לתואר ריאלי

אני קורא פה כל'מני התלונונויות ואני אומר תודה לאל שלא לקחתי משהו הומני אני לא הייתי מסתדר עם מאסות היסטריות כאלה של חומר...אני לא מרגיש יותר מדי עומס ולחץ...ורק לקראת תקופת המבחנים אני מרגיש קצת יותר מפוחד... בכולופן זה נורא אינדיווידואלי כי יש אנשים שמקיאים דם על חומרים ריאלים אבל כשנותנים להם לזכור משהו הם זוכרים אחרי קריאה אחת ויש ההפך...ובגלל זה כל אחד לומד את מה שטוב לו (אני מניח) בכולופן החיים שלי השתנו בעיקר כי שיניתי אותם בלי קשר ללימודים...יש לי יותר על הראש ולמרות שזה לא מחוייב במציאות אני לרוב טרוד בנוגע לשיעורי בית אבל זמן לדברים שאני אוהב יש לי ואם לא אז אני מפנה (כי אני גם אחד שאוהב ללמוד בלילות אז זה מסתדר לפעמים ממש טוב)!

 

[the last anigma]

"כמה עבודות בסמסטר"=

כל שבוע: * דו"ח מעבדה מסכם + ללמוד למעבדה הבאה + דו"ח מכין * תרגיל להגיש בכמעט כל אחד מהקורסים העיוניים (4 תרגילים בשבוע) כל זאת בהתחשב בזה שאני נמצאת 36 שעות באוניברסיטה כל שבוע, וכל יום מבלה בממוצע שעתיים וחצי באוטובוסים. הכיס שלך התרוקן? מסכנה... כי לי פשוט יש המווון זמן לעבוד. ואם זה לא היה ברור.. הטון שלך מאוד עצבן אותי.

 

[b l a c k eyes]

../images/Emo3.gif

זה די נאמר בציניות...

אני ממש לא מזלזלת בכמות המטלות של אף אחד. גם אני שוברת את הראש מרוב תרגילים להגשה וגם אני מבלה המווון זמן באוטובוסים (יותר מ-3 שעות ביום) וגם לי נמאס לפעמים מהעומס והלחץ. אני רק מנסה לרמוז שתמיד אפשר למצוא זמן לבילויים והנאות, בלי לקחת קשה את כל התקופה הזאת. גם אני בהתחלה הייתי בוכה ש"אין לי חיים", אבל בעצם ללמוד ולעבוד ולהתנדב ולצאת ולעשות אלף דברים ביחד זה חלק מהחיים. ברגע שמתרגלים לזה ויודעים לשלב בין הדברים מבינים שזה דווקא כיף

 

[mickilida]

חומר ללימודים

מתחילה ללמוד מבוא למיקרו כלכלה והתנהגות ארגונית אשמח לשמוע היכן ישנן סיכומים טובים באינטנט ובכלל בתודה מראש סטודנטית ירוקה

 

[WillowFreak]

אין כזה דבר אצלי

אני לומדת 4 פעמים בשבוע מ9 בבוקר עד 6 בערב. בשבע אני כבר צריכה להיות בתל אביב ולעבוד עד 1 בלילה (כי אין משמרת אחרת מלבד זו כי אלו אילוצי מערכת הלימודים שלי) אחר כך לעשות שיעורי בית מ-ע-ש-י-י-ם. כלומר, אני לומדת עיצוב תקשורת חזותית ככה שכל העבודות הן מעשיות. וכשעושים אותם מהשעה 2 בלידה (עד שמגיעים הביתה מהעבודה אוכלים משו, ידה ידה ידה) ועדה 4 לפנות בוקר (שזה גם ככה מעט מאוד זמן לעבוד על מיצג) היא יוצאת חרא - כי יום למחר צריך לקום ב7 בבוק והכל חוזר חלילה. בסופשים - בעקר עובדת ועושה ש.ב. בלילה תודה לאל, ישנה. אז כן אלו "חיי הסטודנט" של תלמידי עיצוב שמעזים לנסות לממן את התואר. אני בנתיים, כבר חטפתי התמוטטות, ובנתיים בירושלים ה"חכמים" הגדולים מנסים לעלות את שכ"ל. פשוט בושה למדינה. שיהיה שבוע טוב אנשים, ובהצלחה במבחנים!

 

[מלאכי עליון]

בקיצור- אין חיים...

אני לא נפגשת עם חברות שלי ובקושי מדברות בטלפון- בגלל זה הגעתי למצב שאני בכלל לא בטוחה שירצו לבוא ליום הולדת שלי שתהיה בקרוב- עצוב אבל נכון... החיים שלי מורכבים מהרבה לימודים, הרבה עבודה וקצת חבר, כי זה מה שיש- אין הרבה זמן להיפגש לשנינו...