חיים שכאלה

[אופטימום]

חיים שכאלה

הפרוייקט הפורומי המדובר יוצא לדרך. במסגרת "הכר את חבריך לפורום" נפתח רצף שרשורים שיציגו פרקים בחייהם של חברי וחברות הפורום. איך זה עובד? אני פותח כותרת עם טווח גילאים (לדוגמא: 18-21) וכל חבר\ת פורום ייאלץ לספר סיפור\אירוע מסעיר שקרה לו בטווח הגילאים הזה. אין התחמקויות, כולם משתתפים. טיפ קטן- גם האירוע הבנאלי ביותר יכול להפוך למסעיר בעזרת קצת דמיון ו\או יצירתיות (כך למשל ראו את סיפורי ה"איחרתי להסעה" של סער חחחח) בסופו של הפרוייקט ייבחרו החברים את מי שחייו היו הסוערים ביותר עד כה! מוכנים ?

 

[אופטימום]

זכרון ילדות (גילאים 0-13)

 

[נעמי 1]

הערה קטנה על - 0 -

אני זוכרת שאיך שנולדתי... הייתי בת דקה... 10 דקות... 60 דקות... וכו´... אבל אפס לא הייתי אף פעם... ואני חושבת שגם אתה לא. נעמי

 

[אופטימום]

שאת מגיחה לאויר העולם

את בת 0. אחרי דקה את בת דקה. אבל אני מקבל את העובדה שלא כולנו זוכרים משהו מהגיל הזה...

 

[גיוRא]

ואם ארצי..יגיע לפורם?,,אסור לו?

 

[חן המקורית]

אני זוכרת את עצמי בגיל מינוס דקה...

הלכתי עם אבי לשמורה שם הוא פגש את אמי הנמרה ותוך דקה עברתי להתגורר אצלה

 

[גילית.]

זכרון מגיל 9

לא מזמן עברנו לעיר חדשה, ועד שעושים חברים חדשים, הספר נשאר חברו הטוב של האדם, אבל מכיוון שהספרייה היתה רחוקה מביתי, הייתי מחליפה ספר, יושבת על ספסל בגינה הציבורית,קוראת את הספר ושוב הולכת להחליף ספר, ככה עד שקראתי 3 ספרים ורק אז הייתי חוזרת הביתה. וקפיצה קטנה משם בגיל 20 עשיתי קורס לתיירות ובמהלכו היה לנו טיול לגולן ולחרמון ל3 ימים, ואני החלטתי לפנק את אמי, כי בדיוק השתחררתי מהצבא, והזמנתי אותה להצטרף לטיול, אני זוכרת 2 בחורים מקסימים שהיו אז כבני 40- נהגי דן, שהתייחסו אלי כאל ה"ילדה הקטנה" של הקורס ואז בבוקר הטיול קרצו לי ואמרו:" אמרנו לך להביא פתק מאמא שהיא מרשה לך לצאת לטיול, לא את אמא שלך בעצמה" חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח גילית

 

[כוכבית 42]

זכרון ילדות מגיל 12...../images/Emo20.gif

קיבלתי כמתנה לבת-המצווה מהורי, טיול מאורגן לאיטליה-שוויץ-פאריז. הגענו למלון ברומא. במלון מעלית מתקופת האבן... משקל מקסימלי 300 ק"ג ועד 4 אנשים... אבל מה, ישראלים... מתחכמים. עלינו למעלית 6 אנשים + מזוודות ו.... אופס, המעלית נתקעה. אחרי חצי שעה שאנחנו מצלצלים בפעמון החרום, צועק לנו איש האחזקה, באנגלית עילגת: "כמה אתם?". ואנחנו, בלי לחשוב פעמיים, ענינו: "שישה". הליצן הזה שמע שאנחנו 2 אנשים מעל המותר ועוד עם מטלטלין נלווים, החליט להעניש אותנו, למעט יראו ויראו... והשאיר אותנו להתייבש במעלית התקועה כשעתיים, בטענה שצריך שניים בשביל לחלץ אותנו ואיש האחזקה השני בהפסקת אוכל. מאז... כל פעם לפני שאני עולה במעלית בחו"ל, אני דואגת לוודא שהאנשים שעולים איתי נחמדים, שאם נתקע יחד, שלפחות יהיה נחמד...

 

[הדרדסית הנשית]

מתחילה מכאן...חחחח

נתחיל בזה שהזיכרון הכי חמוד הוא שהאכלתי את אחותי קרן במחית סבון שהכנתי באיזו שבת שאמא ואבא ישנו עד מאוחר ואחותי הקטנה היתה רעבה ובכתה אז אני הייתי חמודה והאכלתי אותה במחית סבון נו מה לעשות הייתי רק בת ארבע וחצי מה הבנתי מהחיים אז

ממשיך בזה שביום הולדתי החמש ירדתי למטה אחרי שיכנועים רבים כי אמא שלי לא כל כך הסכימה שארד לשחק למטה עם כל שובבי השכונה ומה עוד ביום הולדתי שכל הבית מלא באורחים..ירדתי וקבלתי אבן לשפה והיום הולדת עבר לבית חולים ונגמר ב22 תפרים שעד היום נשארה צלקת קטנה של זה מעל השפה העליונה שלי... ובל אשכח לציין את יום הולדת שלוש שהכנסתי גם גולה לאף וגם שם בילנו שעות בבית חולים במקום בבית עם האורחים של יום הולדתי... בקיצור הייתי ילדה מאוד שובבה... ולא סיפרתי על הבת מיצווה שעשו לי הוריי באולם את זה אשאיר לאחותי הקטנה לספר...זה הזיכרון המר שלה...שיט היא הורגת אותי...חחחח

 

[שולינקה 27]

ואת סיפור התפוזים אתם מכירים,,?

הייתי בת 9 ,, הילדה הקטנה של הבית, ובמילים אחרות,, הסנג´ר,, הוריי יצאו לארוע,, ונשארתי עם שני אחיי הגדולים,, חשקה נפשם במיץ תפוזים,,, ומי יכין,,,? יפההההה,, אני,, לא היה פריגת, וגם לא סחוטבעי,,, אבל לעומת זאת,, היה שוליייי,,,, סחטתי,, וסחטתי,, וסחטתי,, ולא במסחטה,, שלא יהיו טעויות,,חחחחחחחחחח,,, שניהם שתו ,, הרוו צמאונם,,,ואילו אני,,,? יפה,, סוחטת,,, מפה לשם,, המטבח התמלא בקליפות תפוזים,, שלא ברור לי עד היום למה,, החלטתי לזרוק מהחלון,,, ומי עבר בדיוק,,? השכנה מלמטה,,, חזרה בדיוק מארוע,,, וכל הקליפות,, על הראש שלה,, מיותר לציין,, שאני חטפתי עונש,, והם,,,? עד היום יש להם עודף ויטמין C

 

[Windbluesea]

בפעם הבאה שאני אבוא.....

אני רוצה מיץ תפוזים סחוט..... וחביתה כמובן.

 

[sahr12]

אפרופו החתימה המקסימה שלך...

אנשים קטנים..צל גדול...שתדע משהו קצת מפחיד אבל שתדע... 40 יום לפני פטירתו של אדם..אין לו צל!! אני רציני מאוד!!!... חיים בריאים וארוכים לכולנו......טפו,טפו.

 

[Windbluesea]

עכשיו הכנסת אותי לסרטים.....

לא אפסיק לבדוק שהוא תמיד איתי.

 

[sahr12]

אכן כך,לכן לא אומרים זאת..

 

[קרן קיימת]

צוללנית מלידה... (גיל 10)

היתה לי משקפת ואהבתי לצלול (על-אמת) ולהסתכל בדגים, בסלעים, בצדפים... אחותי היתה בת 15 ובחורים היו מתחילים איתה בים. לכן אני הייתי תמיד בסביבה, לשמור. בערב כשסיפרה לאמא שלי על בחור שדיבר איתה כשהיתה במים, אני בתום לב אמרתי שצללתי לידם וראיתי שהוא כל הזמן נוגע לעצמו בבולבול.... הן הבינו וצחקו, אני לא.

 

[Windbluesea]

גן ילדים....

בד"כ "הברזות" מתחילים בתיכון. אני התחלתי כבר בגן, אני ועוד ילד יצאנו דרך חור בגדר לגינה הצמודה לגן. הגננת כמעט קיבלה התקף לב שראתה שחסרים לה 2 ילדים, ואני חטפתי מכות רצח מאבא שלי....

 

[גיוRא]

מה לעשות הייתי קטן.....

אני מ.מממממגיל שלוש אני חושב ידעתי שנולדתי באוגוסט.. ילד פלא כזה,,,{תודו} יום אחד בערך בגיל 6...ככה לפני כתה א.. נוסע לטייל עם אמא בכרמל... עוברים עי בית חולים רוטשילד..ואמא אומרת "אתה רואה ?,,,פה נולדת" ואני.. "מה פה זה אוגוסט?"

 

[זהר nj]

זכרון מגיל 6

יום שבת 8 בבוקר אני נמצא בחדר של ההורים שלי אבא שלי מוציא פטיפון בתוך מזוודה אפורה כזו [מישהו זוכר את הפטיפונים האלו?] אנחנו שומעים סיפור "שמלת השבת של חנהלה"..מן תקליט ענקי ..קראו לקרינית גליה סופר ...ו היה לה קול כזה יפה..רהוט כזה .. התאהבתי בה ...

 

[גליתושש]

גיל 12

בת מצווה שלי, כמה שהתרגשתי, אני מטעבי מאד ביישנית, הורי עשו לי בת מצווה באולם, כל החברים החברות, הדודים והדודות הגיעו ואני כולי מבויישת, באותו יום נעלתי נעלך עקב, רציתי להראות כאילו גבוהה, ברגע שאני קוראת את הדרשה, החלקתי והעקב נשבר לי

איזה פאדיחות, כמה שהתביישתי, לא נותרה לי ברירה אלא להוריד את נעלי, ולהשאר כל הערב יחפה. בוקר טוב גליתושש

 

[nightroll]

הממממ

בגיל שנתיים וחצי גילו שיש לי דפקט במערכת ההשקיה (או בעברית - בדרכי השתן). במשך השנתיים הבאות הריצו עלי בדיקות שונות, הלעיטו אותי בתרופות, וניסו להמנע מניתוח. אחת הבדיקות היתה בדיקה חודרנית שכרוכה בהחדרת מצלמה בקוטר של כ1.5-2 ס"מ לתוך השופכה (בעברית - הנקב הזעיר ממנו יותא השתן) והלאה פנימה, לשלפוחית ולאורטרים (בעברית - הצינורות דרכם מגע השתן מהכליות לשלפוחית). הייתי בת 3. לא מבקשים מילד בן 3 לשתף פעולה. לוקחים רצועות עבות, וקושרים את הילד למיטה, כך שלא יוכל לזוז. מזריקים אנטיביוטיקה כדי למנוע הזדהמות מהחדרת המצלמה. מאחר והיתי ילדה - היו בחדר 4 או 5 אנשים, שנים מפשקים לי בכח את הרגליים, אחד מחדיר את המצלמה, אחד מזריק את האנטיביוטיקה, אחד מתרוצץ בחדר להביא לרופא דברים שונים שהיה צריך, ואמא שלי לידי, מנסה להיות אמיצה. המיטה היתה נוטה לצדדים. האפקט היה מבהיל. אמא שלי ניסתה להראות לי את צג הטלויזיה עליו ראו הרופאים את דרכי השתן שלי מבפנים, ולשכנע אותי שאני כוכבת טלויזיה... אחרי שמוציאים את המצלמה, משך כיממה נסיונות להטיל שתן כרוכים בכאבים נוראיים. בפעם השניה שהביאו אותי לעשות בדיקה כזו, תפסתי את היד של אמא שלי ואמרתי לה: "אמא, אני אהיה ילדה טובה. אני לא ארגיז אותך יותר, ואני לא אשקר לך, ואני אהיה ילדה הכי טובה, רק אל תעשו לי את זה שוב..." <<אגב, משך שנים היתה לי טראומה מהבדיקת האלו. 18 שנה אח"כ נאלצתי לעבור את הבדיקה שוב, כמובן בלי אפקט האונס כי שתפתי פעולה, אבל אני לא מאחלת את זה לאף אחד, בודאי לא לילדים קטנים>>