חייב לחלוק עמכם

[Rivendell]

קראתי את זה. אבל מה שאני הכי אהבתי

הוא דווקא הביטוי "חולמת על עצמה" שהוא משתמש בו בשני הספרים ("עפיפונים" ו"חרדתו של"). מטבע לשון פשוט מקסים.

 

[כוכב אחד לבד מעז]

נכנסנו ל"מה הכי יפה"?

טוב. אז ב"עפיפונים" יש קטע שבו מישהו מדבר על חשיבות הדמיון; שאם לא היה דמיון הוא לא היה מצליח לחיות עם אשתו כ"כ הרבה שנים כי היא היתה סתם אישה, והאוקיאנוס היה סתם הרבה ליטרים של מים בלי ממדי העומק החיים והמופלא הבלתי נראה. אני כותבת את זה רע כי אין לי כוח לעלות להביא את הספר, אבל זה כה - יפה!!

 

[Rivendell]

אז עוד כמה דברים נורא נורא יפים-

מ"עפיפונים" - כל הסצינה בה בבחינה שואלים אותו "מה מאפיין את החן" והוא חושב על לילה ועונה "התנועה". נורא ריגש אותי. ומ"כל החיים לפניו" - "'אין צורך בסיבות בשביל לפחד, מומו' אלו מילים שאף פעם לא שכחתי, כי מעולם לא שמעתי דבר כל כך נכון".

 

[behemot]

ועוד כמה:

הבישולים שלך הם אירוטיקה אבל המחירים הם פורנוגרפיה ומלאור אישה של גארי שלכולם כבר נימאס לשמוע ממני כמה הוא מצויין: "האם אני שתלטנית?" "להחריד, כשאת אינך."

 

[ל א]

הביטוי הזה הוא

אחד הדברים היותר מרתיעים בספר.

 

[כוכב אחד לבד מעז]

והרי זה מה שחזק פה

לא?

 

[ל א]

להיפך. זה מה שחלש פה

 

[s i l v a]

הדמויות מ"חרדתו של המלך סולומון"

כבשו אותי: "לאדון סלומון היתה זכוכית מגדלת בעין אחת וידידות בשניה"; קורה, זמרת לשעבר:"אני צריכה לשמור על הגיזרה, לא כל כך בשביל הקהל כמו בשבילי. די לי שאני אישה פגועה. פגועה? ומי פגע בך?- "הזמן" , אמרה. ז'אנו, נהג המונית:" אני משוגע למילונים. זה המקום היחיד בעולם שהכל מוסבר שם ויש שלוות נפש. " הספר הופיע בשם של אמיל אזאר, בסגנונו המיוחד במינו.

 

[drorit2]

נדוש-על טעם...

לגבי שואה שלנו "נפלתי"לקריאת הספר הזה עם צאתו ולא יכולתי להפסיק.לא לא עשיתי השוואה עם פרימו לוי,לא עם מי שכתב את "המסע הגורלי"ושמו נשכח ממני כרגע ולא עם סופרים אחרים,כל ספר לעצמו.הספר משך אותי ונקודת ההתיחסות ומבט הילד ריתקו אותי. ברגע שיצא "אחוזות החוף" מיד לקחתי אותו ואז באה הנפילה.לא ענין אותי,לא ריתק אותי והפסקתי אחרי כמה עשרות עמודים.ידיד שלי אומר שזה ספר מעולה ולכן שוב על טעם ועל...

 

[ל א]

מה דעתכם

להוציא את הביטוי "על טעם ועל ריח..." מהלקסיקון של הפורום הזה? זה בדיוק מה שאנחנו עושים. דנים (ומתכווחים) בענייני טעם וריח. ברור שאין שני טעמים זהים במאה אחוז, ועם זאת, עדיין יש מקום להבעת דעות שונות, ויכוחים, דיונים ואפילו נסיונות שכנוע. וחוץ מזה, יש משהו אחר ששווה להתווכח עליו?

 

[ferlio]

איך אפשר לא לאהוב את "עפיפונים"

של רומאן גארי? קשה לי להבין אבל, ניחא! בעיני הוא לעולם ישאר כאחד הספרים היפים והנוגים ביותר שקראתי! ולגבי "וולפי" - אולי יש חלק מסוים שהוא קצת סטאטי אבל משתלם לדעתי, להתגבר עליו כי הספר ככלות הכל הוא מצויין. עולה בכמה רמות על "שיניים לבנות" של זיידי סמיט, כמובן, הכל רק לעניות דעתי.

 

[tokit]

שותפה לדעתך על "שיניים לבנות"

בעיקר אחרי שהיללו אותו כל כך.

 

[ferlio]

ואני מרשה לעצמי להזהירך לבל תתקרבי

לספר הראשון של זיידי סמיט שטרם יצא בעברית. הוא נקרא "THE AUTOGRAPH-MAN והוא מהווה דוגמה לאיך סופרת יכולה לפספס ובגדול את הנתונים המבטיחים שבתחילת הסיפור ולהפוך את זה לאנדרלמוסיה שלמה ועוד לערבב קישקושים על הקבלה היהודית, סמים, הערצת כוכבים ואלוהים יודע מה עוד!! פשוט לא להתקרב!!!!

 

[התפוז של ולנסיה]

זה לא נשמע מעניין

זה, כמובן, עד שהזכרת את העירבוב של קישקושים על הקבלה היהודית, סמים, הערצת כוכבים ואלוהים! (

, סתם נדחפתי לדיון על ספרים לא-לי, מה?). ועכשיו ברצינות - זה באמת לא נשמע כ"כ רע... אפשר לערבב את האלמנטים האלו לכדי מעדן-גורמה (אם כי סייברפאנק נשמע לי ז'אנר מתאים יותר בשבילם), האם הכתיבה הייתה כ"כ מבולבלת שהספר נראה כמו קשקוש, האלמנטים עצמם היו מקושקשים, או שסתם העירוב אינו לטעמך (לגיטמי לחלוטין, כמובן)?

 

[ferlio]

ראשית כל, בואי נצא מתוך הנחת יסוד

שעל טעם וריח אין להתוכח ואכן לגיטימי שמה שלטעמו של פלוני לא בהכרח יהיה לטעמו של אחר. הסכמנו? אז עכשיו, ככה: תראי, קניתי את הספר בעקבות קריאתו של "שינים לבנות" של אותה מחברת, ממנו ניתן לאמר שדי נהנית, אך - עם הסתייגויות. (ניתן לראות את המאמר שכתבתי עליו כאן). מטבע הדברים סיקרן אותי לקרוא יצירה נוספת של סופרת צעירה שצעדיה הראשונים בספרות הוכתרו בסופרלטיבים מפה ועד להודעה חדשה, החל בסלמן רושדי ("כתיבה גאונית, מזכירה את דיקנס") וכלה במבקר הספרותי של ה- "GUARDIAN" (ספר הביכורים הטוב ביותר של המילניום אז ניגשתי לספר עם אי אלו ציפיות, זה נכון. והוא מתחיל טוב. דמות מרכזית בעלת מורשת אטנית מעורבת: בן לאבא סיני ואם יהודיה. פוטנציאל אנרופולוגי - מפה ועד להודעה חדשה. ואז היא מתחילה לתאר את הסביבה בה הוא גודל, חבריו, וזה בסדר עד שבנקודה מסויימת זה מתחיל להיות מבולבל, לא יודעת אפילו איך להסביר. היא מתיימרת לעשות איזה שילוב בין יסודות מהקבלה לבין תורת ריפוי סינית, ויוצא לה משהו מבולבל ולא אמין.....לא יודעת.....הלכתי לאיבוד....הכתיבה אכן מבולבלת, לא זורמת,.... אבל אני חוזרת ואומרת שזו היא רק דעתי האישית וזכותו המלאה של כל אחד לחלוק עליה או לחשוב אחרת. בכל אופן, אני אשמח לשמוע את דעתך על הספר במידה ותקראי אותו.

 

[התפוז של ולנסיה]

מקווה שלא נעלבת

לא הייתה לי שום כוונה כזו, הפתיחה של דברי הייתה בהומור. באמת שרק רציתי קצת פירוט. עכשיו אני חושבת שהבנתי קצת יותר טוב למה התכוונת, ואחרי ביקורות כאלה אין לי ממש חשק לקרוא את הספר בעצמי . בקשר לסופרלטיבים שנשפכים על ספרים... טוב, צריך להיזהר מזה. לא שזה עוזר להנמיך ציפיות, מי כמוני יודעת.

 

[ferlio]

יקירתי, יקירתי, מה פתאום נעלבתי....

על מה היה לי להעלב??? ברור לי שהפתיחה שלך הייתה אך ורק בהומור. תראי, אני חושבת שעם כל הדעה שלי על הספר שהבעתי אותה כאן, עדיין כדאי לך לנסות כי תמיד קיימת האפשרות סבירה שדוקא לטעמך הוא כן יקלע ולא משנה מה דעתם של אחרים. אם זכור לי טוב, ציינת כאן שאת חובבת של ספרות בריטית, האם כך הדבר? במידה וכן, הרשי לי להמליץ לך על ספר מצויין שנקרא "ההיפופותם" והוא נכתב ע"י סופר בריטי בשם סטיבן פריי. זו היא סאטירה חברתית נוקבת ומבריקה על הצביעות והזיוף שבקרב בני המעמד הבינוני גבוה שבאנגליה. סגנון כתיבה שנון, חד כתער, עם הרבה הומור האופייני לאי הבריטים, בקיצור הנאה מובטחת,ובמיוחד לאוהבי הספרות הבריטית!

 

[ferlio]

ולגבי "השואה שלנו"

התחלתי אותו - לאחר שהתייאשתי טוטאלית מ"אחוזות החוף" - ואכן ציפה לי שינוי מרענן! ואני נמצאת ממש בהתחלה. אבל עושה רושם של ספר ססגוני, רב-גווני, מכניס אותך בשקט-בשקט לחיקו של השבט הענף ובמהרה אתה נכבש עלידם, נעטף בסיפוריהם וקורותיהם. קצת-קצת מזכיר לי במידה מסויימת את "מוצארט", שם אתה כאילו נמשך מבלי להרגיש אל חיקן של המשפחות, חווה איתן את אושרם, כאבם, נצחונותיהם, תבוסותיהם. זכור לי שבימים שקראתי את מוצארט, הרגשתי כאילו אני נמצאת בו זמנית בשתי ספרות (מלשון sphere שונות: המציאות האמיתית והמציאות בספר. מישהי כאן אמרה שלאמא שלה לקח יום לקרוא עמוד אחד. אני אישית לא יכלתי להנתק ממנו.

 

[דוסטו]

או, זה מה שנקרא מייטיבת קרוא אנינה

בכלל בחורה עם אי אלו מעלות.

 

[דפנה בוסטון]

וולפי... קרוב משפחה...

סתם לשתף אתכם... הדודה בוולפי היא דודה של אבי... הוא ואחותו למדו גם באנגליה וביתה היה הבית השני שלהם... אבא שלי אמר לי שזה הדבר הקרוב ביותר בשבילי לקרוא ולהבין איך חי באנגליה... ביולי אני נפגשת עם צבי בפעם הראשונה (טוב...עכשיו שהוא סלבריטי

)