חייב להוציא את זה
גדלתי בבית בו למדתי להעריך תרבות אליטיסטית כמו תיאטרון,ספרות קלאסית,שחמט והיסטוריה. דברים שהציבור בארץ בז להם כולל האליטה כביכול. מאז שמשפחתי עלתה בארץ חיינו בעוני רב, רוב הזמן לא היה מה לאכול והרבה פעמים הייתי רעב או אוכל דברים שמצאתי ברחוב.
מבחינה חברתית אני חש בדידות גדולה, שירתתי שירות צבאי שוחק מאוד, הרגשתי שאני צריך לעשות את זה כדי להשתלב מבחינה חברתית בארץ. רוב השירות הייתי די מוחרם חברתית על ידי האנשים ששירתתי איתם כי נחשבתי סוג של אווטסיידר. היה לא פשוט.
בסיום השירות הצבאי, עבדתי בעבודה הראשונה בפריפריה, גם שם עשו עליי חרם חברתי שגרם לכניסתי לדיכאון ולפיטורים. משם עבדתי בעבודות שכר מינימום למרות שיש לי דיפלומה במקצוע טכני מבוקש. אחרי כשנה אמא זרקה אותי מהבית כי החליטה שהיא צריכה לגור בחדר שלי(ההורים שלי גרושים).
מאז הדיכאון מלווה אותי בכל מקום ומקשה עליי לסיים את התואר הראשון או לעבוד בעבודה טובה. אני לוקח תרופה נגד דיכאון כשקצת מקלה על המצב וניסיתי כבר טיפול פסיכולוגי בשלוש שנים האחרונות עם מספר מטפלים. אבל זה הקל על המצב רק זמנית.
החלק הכי נוראי הוא הבדידות. וההרגשה הזאת שלמרות שנתתי הרבה למדינה ולחברה,החברה די *** עלי בחזרה. זאת הרגשה של מועקה כזאת שאין דרך להיפטר ממנה.
גדלתי בבית בו למדתי להעריך תרבות אליטיסטית כמו תיאטרון,ספרות קלאסית,שחמט והיסטוריה. דברים שהציבור בארץ בז להם כולל האליטה כביכול. מאז שמשפחתי עלתה בארץ חיינו בעוני רב, רוב הזמן לא היה מה לאכול והרבה פעמים הייתי רעב או אוכל דברים שמצאתי ברחוב.
מבחינה חברתית אני חש בדידות גדולה, שירתתי שירות צבאי שוחק מאוד, הרגשתי שאני צריך לעשות את זה כדי להשתלב מבחינה חברתית בארץ. רוב השירות הייתי די מוחרם חברתית על ידי האנשים ששירתתי איתם כי נחשבתי סוג של אווטסיידר. היה לא פשוט.
בסיום השירות הצבאי, עבדתי בעבודה הראשונה בפריפריה, גם שם עשו עליי חרם חברתי שגרם לכניסתי לדיכאון ולפיטורים. משם עבדתי בעבודות שכר מינימום למרות שיש לי דיפלומה במקצוע טכני מבוקש. אחרי כשנה אמא זרקה אותי מהבית כי החליטה שהיא צריכה לגור בחדר שלי(ההורים שלי גרושים).
מאז הדיכאון מלווה אותי בכל מקום ומקשה עליי לסיים את התואר הראשון או לעבוד בעבודה טובה. אני לוקח תרופה נגד דיכאון כשקצת מקלה על המצב וניסיתי כבר טיפול פסיכולוגי בשלוש שנים האחרונות עם מספר מטפלים. אבל זה הקל על המצב רק זמנית.
החלק הכי נוראי הוא הבדידות. וההרגשה הזאת שלמרות שנתתי הרבה למדינה ולחברה,החברה די *** עלי בחזרה. זאת הרגשה של מועקה כזאת שאין דרך להיפטר ממנה.
