חייבת עצות. :(

יסמיני25

New member
חייבת עצות. :(

אני בת 25 וסובלת מח"ח וביום חמישי הזה חברה טובה של אחותי מתחתנת ואני כבר מפחדת מעכשיו מה אני אעשה כשכולם ירקדו..אני ארצה להעלם בטח..למישהו יש איזו עצה מה לעשות?לא ללכת זה לא בא בחשבון..
 
כבר שנים לא הייתי בחתונות

כשהייתי הולך הייתי מתקין על הפלאפון מלא משחקים ושכולם היו עושים את מה שהיו עושים הייתי משחק לי
 
זה מצב מוכר בקרב הח"ח

בין אם זה באירועים מהסוג הזה או כל אירוע חברתי אחר. כיצורים חברתיים, אנו בני האדם מפתחים מעין קודים חברתיים, נורמות מסוימות. אז אחת הנורמות בחתונות זה לשמוח ולרקוד. אבל בכל נורמה, יש אנשים ששוברים אותה. זה בסדר גם לא לרקוד, לא כולם אוהבים או חייבים. וכן, חלק גם לא מרגישים בנוח עם זה. הייתי מאוד רוצה להגיד לך, תקפצי למים העמוקים ואולי תנסי להצטרף לפחות לריקוד אחד, כמובן שזה מצב אופטימלי... אבל מבחינה יישומית, את תמיד יכולה להשתמש בתירוץ פשוט כמו כאב ראש כדי להסבר לאנשים שבוודאי יתהו למה את יושבת. ממליצה לך להעלם כמה שפחות, גם אם את לא תקחי חלק ממש פעיל בשמחה, פשוט ככה תעוררי פחות חשד ותשומת לב שלילית.
 

Lichy87

New member
קודם להירגע... ../images/Emo13.gif

מכירה את זה. לרקוד זה סיוט. את לא חייבת לרקוד. גם תראי שיש אחרים שלא רוקדים. זה לא שאת לבד בשולחנות וכולם מפזזים שם. אבל מצד שני תשאירי לעצמך פתח שאולי תרקדי איזה שני שירים. ואת יכולה להיצמד לאחותך ככה שתרגישי פחות מובכת. ולגבי הכוס יין, לגמרי... חוץ מזה שלפני כל אירוע את מדמיינת את הגרוע ביותר. זאת הנטייה של אנשים עם ח"ח. תנסי להניח לזה כמה שאת יכולה ולאמץ את הגישה הישראלית של "יהיה בסדר". את הרי תישארי בחיים אחרי החתונה הזאת. כשתגיעי לשם והאירוע יתחיל לזרום, את תראי שזה לא כזה נורא. חבל להכניס לראש תסריטי אימה. תנסי בכוונה לדמיין תסריט חיובי, כדי שלפחות יהיה איזון. אחרי ה"אסון" את מוזמנת לדווח לנו על התוצאות.
 

bunor

New member
גם אצלי זה קשה

גם אצלי זה קטע קשה. עד יחסית לא מזמן לא רקדתי בחתונות בכלל, תמיד נשארתי ליד השולחן, וגם היום אני לא מרבה בזה. זה התחיל להישבר בחתונה של מישהו שלמדתי איתו. לא בדיוק חבר, עזרתי לו מדי פעם, עשינו פרוייקט או שניים, הייתי אצלו בבית פעם-פעמיים, אבל לא המשכנו בקשר. שנתיים וחצי אחרי סיום הלימודים, אחרי שלמעשה ניתק הקשר, הוא פתאום הזמין אותי לחתונה שלו. אז קודם כל ממש לא היכרתי אף אחד, וגם האנשים מהלימודים איתי בשולחן היו כאלה שבערך היכרתי וקצת חיבבתי אבל אף פעם לא דיברתי איתם יותר מדי. ידעתי ב 100% שאני לא הולך לראות את אף אחד מהאנשים מסביב עוד פעם ואף אחד כמעט לא מכיר אותי, אז משהו נשבר והרשיתי לעצמי לרקוד יחסית הרבה. לא ממש ידעתי איך לעשות את התנועות אז חיקיתי אנשים מסביב וזה היה בסדר גמור והשמיים לא נפלו. כמובן שבחתונה שלי רקדתי. אפילו הרבה. איכשהו כל החתונה כאילו צפתי מעל החרדה והצלחתי לעשות דברים. הייתי בחרדה די גבוהה, אבל לא משתקת. זה שאשתי כל הזמן היתה לידי מאוד עזר. וגם שמתי לב שאנשים מסביב גם לא בדיוק יודעים לרקוד. וגם היתה אחלה מוזיקה (טוב, אני ואשתי בחרנו...
) מאז באירועים לא חזרתי על ההישג, כלומר חזרתי למוד הרגיל של לשבת ליד השולחן בריקודים. אבל אני יודע שמתי שאני ארצה אני אוכל לחזור לזה, אז זה פחות מדכא ממקודם. אה, ולא שקודם זה היה כזה נורא, באופן כללי אני לא בן אדם מאוד פיזי, ריקודים אף פעם לא היו בדיוק שיא השאיפות שלי. אה, וגם לאשתי, כוס יין בהחלט עוזרת להשתחרר באופן כללי. לי דווקא פחות. ואת גם יכולה להסתובב בפריפריה של הרוקדים, בלי להיכנס פנימה, ככה כדי להתרגל לסביבה, עד שתרגישי בטוחה מספיק כדי לקפוץ פנימה. אם לא מתאים את תמיד יכולה לסגת. עשיתי את זה לפעמים בחתונות.
 

יסמיני25

New member
וואו תודה לכולכם!

ממש עזרתם לי, כל אחד עם העצה שלו! האמת שבמסיבת הרווקות של אותה בחורה שמתחתנת שאלו אותה ממה היא הכי חוששת לקראת יום החתונה. אני הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא פוחדת שיקרה משהו לשמלה או שהיא תמעד בדרך לחופה או שבעלה לעתיד יברח,דברים כאלה אבל לא, היא אמרה שהדבר היחידי שמפחיד אותה וגורם לה לחשוש מהיום הזה זה שהיא פשוט לא יודעת לרקוד! היא אמרה שהיא תתפדח בטרוף כי היא לא יודעת להזיז את הגוף שלה והיא ממש יפהפייה ותמיד נראה שהיא בטוחה בעצמה..באיזשהו מקום זה עזר לי קצת ועכשיו אני טיפה פחות חוששת ..בכלל זה תמיד מצחיק אותי כשאני הולכת לחתונות אני צוחקת ואומרת שאני מתרגשת יותר מהכלה ולמי שאין את החרדה הזאת פשוט לא יכול להבין למה אני מתכוונת..זה יכול להישמע אפילו קצת מתנשא שאני בכלל מעזה לחשוב שתשומת הלב תהיה מופנית כלפי ולא כלפי הכלה אבל אותם אנשים שלא סובלים מזה לא מבינים שהפחד הוא מתשומת לב שלילית אבל נראה לי שיהיה בסדר..אני אחזור עם עדכונים!! שוב תודה לכולכם!
 
למעלה