חייבת לשתף
היום בערב המיועדים שלי חגגו יומהולדת 5 לתאומות שלהם מהתהליך הראשון שלהם.
הוזמנתי גם.
הגעתי עם 2 בני (האיש עבד)
ידעתי שהמסיבה מיועדת לחברים קרובים ובעיקר בני משפחה. בין החברים נוכחה הפונדקאית בדימוס המקסימה של הזוג, שעליה שמעתי המון דברים טובים, ושאיתה התפתחו קשרי חברות של ממש וגם עם בני משפחתה. נהייו ממש קשרי חברות בין המשפחות.
הבנים שלי התמזגו מייד בין הילדים ונהנו מההפעלה.
המיועדת שלי הכירה לי את הפונדקאית בדימוס ואת אחותה והסבירה לי על כ90% מהנוכחים מי זה מי. יצא לי גם להחליף כמה מילים עם הפונדקאית הקודמת. וגם עם גיסה אחת של המיועדת ואז הציגה אותי המיועדת לגיסה אחרת. אחרי שהציגה אותי ציפיתי למשהו בסגנון "נעים להכיר" או כל משפט נימוס מברך בסיגנון. במקום זה בירכה אותי ב"ברוכה הבאה למשפחה" באותה השנייה לא ידעתי איך להגיב חוץ מלחייך במבוכה. הבטתי סביבי וראיתי אנשים דמחים מחוייכים, ראיתי את הקשר המדהים בין הגיסים של המיועדת לפונדקאית הקודמת ואפילו אחותה הייתה שם עם כל משפחתה (של האחות של הפונדקאית). וזה עשה לי ממש תחושה נעימה; של איזה אנשים מדהימים, מכילים ומחבקים.
אני כמה שעות אחרי, הילדים נרדמו ואני יושבת ומתבשלת במיצים של עצמי: כי המשפחה שלי עוד לא יודעת על התהליך. ואני בספק שמהמשפחה שלי אני אזכה לתמיכה, אהדה, הבנה, הכלה שאין מה לדבר על הערכה כלפי התהליך.
ואז אני נזכרת שוב בחיוכים של בני משפחתה, אמיתיים, לא מאולצים, לא כאלו של לצאת מדיי חובה ולסמן
בכדי לענות על כללי הנימוס המקובלים וגם זה לא תמיד. לפעמים יש גם "פרצופים" גלויים באירועים אצלינו
דוגרי- קינאתי. והרגשתי כל כל מיוחדת וברת מזל להיות בחלקם דל האנשים המדהימים האלו.
ואני חושבת לעצמי- אנשים כאלו חייבים להביא עוד ילדים לעולם! כמה שהם רוצים! ולא כמה שהשרה הנכבדה זאת או אחרת החליטה! ואם יש הורים כמוהם וכמו זוגות אחרים שרוצים לעבור את התהליכם שלהם בארץ, ולא בחו"ל בשלט רחוק, אמהות שרוצות להיות בכל אולטראסאונד, לקחת חלק בהריון עד כמה שזה מתאפשר- מי הם האנשים שיושבים להם במשרד ממוזג זה או אחר שיחליטו אם יעברו 2 או שלושה תהליכים בארץ?!
אני חושבת שאתם- המיועדים צריכים להילחם בכל הכוח שבמקום להגביל את מספר התהליכים הניתנים בארץ מ3 ל2 כמו שהוגש בהצעה, לא תהייה הגבלה כלל. משום מה לי כאשה פוריה בריאה שאף אחד לא שוכל להגביל אותי בשום צורה זה ניראה אבסורדי. במיוחד לאור העובדה שהמדינה לא לוקחת אף לא חלק קטן במימון התהליך- אלא רק מציבה מגבלות.
וסליחה על החפירה
היום בערב המיועדים שלי חגגו יומהולדת 5 לתאומות שלהם מהתהליך הראשון שלהם.
הוזמנתי גם.
הגעתי עם 2 בני (האיש עבד)
ידעתי שהמסיבה מיועדת לחברים קרובים ובעיקר בני משפחה. בין החברים נוכחה הפונדקאית בדימוס המקסימה של הזוג, שעליה שמעתי המון דברים טובים, ושאיתה התפתחו קשרי חברות של ממש וגם עם בני משפחתה. נהייו ממש קשרי חברות בין המשפחות.
הבנים שלי התמזגו מייד בין הילדים ונהנו מההפעלה.
המיועדת שלי הכירה לי את הפונדקאית בדימוס ואת אחותה והסבירה לי על כ90% מהנוכחים מי זה מי. יצא לי גם להחליף כמה מילים עם הפונדקאית הקודמת. וגם עם גיסה אחת של המיועדת ואז הציגה אותי המיועדת לגיסה אחרת. אחרי שהציגה אותי ציפיתי למשהו בסגנון "נעים להכיר" או כל משפט נימוס מברך בסיגנון. במקום זה בירכה אותי ב"ברוכה הבאה למשפחה" באותה השנייה לא ידעתי איך להגיב חוץ מלחייך במבוכה. הבטתי סביבי וראיתי אנשים דמחים מחוייכים, ראיתי את הקשר המדהים בין הגיסים של המיועדת לפונדקאית הקודמת ואפילו אחותה הייתה שם עם כל משפחתה (של האחות של הפונדקאית). וזה עשה לי ממש תחושה נעימה; של איזה אנשים מדהימים, מכילים ומחבקים.
אני כמה שעות אחרי, הילדים נרדמו ואני יושבת ומתבשלת במיצים של עצמי: כי המשפחה שלי עוד לא יודעת על התהליך. ואני בספק שמהמשפחה שלי אני אזכה לתמיכה, אהדה, הבנה, הכלה שאין מה לדבר על הערכה כלפי התהליך.
ואז אני נזכרת שוב בחיוכים של בני משפחתה, אמיתיים, לא מאולצים, לא כאלו של לצאת מדיי חובה ולסמן
דוגרי- קינאתי. והרגשתי כל כל מיוחדת וברת מזל להיות בחלקם דל האנשים המדהימים האלו.
ואני חושבת לעצמי- אנשים כאלו חייבים להביא עוד ילדים לעולם! כמה שהם רוצים! ולא כמה שהשרה הנכבדה זאת או אחרת החליטה! ואם יש הורים כמוהם וכמו זוגות אחרים שרוצים לעבור את התהליכם שלהם בארץ, ולא בחו"ל בשלט רחוק, אמהות שרוצות להיות בכל אולטראסאונד, לקחת חלק בהריון עד כמה שזה מתאפשר- מי הם האנשים שיושבים להם במשרד ממוזג זה או אחר שיחליטו אם יעברו 2 או שלושה תהליכים בארץ?!
אני חושבת שאתם- המיועדים צריכים להילחם בכל הכוח שבמקום להגביל את מספר התהליכים הניתנים בארץ מ3 ל2 כמו שהוגש בהצעה, לא תהייה הגבלה כלל. משום מה לי כאשה פוריה בריאה שאף אחד לא שוכל להגביל אותי בשום צורה זה ניראה אבסורדי. במיוחד לאור העובדה שהמדינה לא לוקחת אף לא חלק קטן במימון התהליך- אלא רק מציבה מגבלות.
וסליחה על החפירה