ילד על הספקטרום יכול להיות גם מאוד גמיש
לדעתי ומנסיוני חוסר גמישות,של ילדים ובוגרים,על הספקטרום ובכלל,אינו מאפיין שמתקיים בכל מצב אלא בסך הכל תגובה סביבתית או/וביטוי לחרדה ולזהות שעורערה
אוטיסטים יכולים להיות גמישים מאוד,לראייה,החוייה הפנימית,לפעמים גם החיצונית,שלהם היא מאוד מאוד מגוונת,למעשה,ההיצמדות לטקסים ומסלולים זה תגובה לחווייה קיומית שהיא דינמית מלהכיל
אבל כמאפשרים סביבה שמכילה את הדינמיות אז הגמישות הפנימית האין סופית של האוטיסטית מקבלת ביטוי חיצוני שהוא מאוד נפלא ויצירתי וגמיש להפליא
ואותו הדבר נכון לגבי רגישות לקיומו של האחר,כשאת מוטרפת מכאב וחרדה דעתך אינה פנויה,אלה ששופטים את האוטיסטים כחסרי אמפטיה הם בעצמם חסרי אמפטיה אחרת הם היו מרגישים את הרמות המטריפות של מהומה פנימית מתמדת הכרוכות בקיום של אוטיסט בחברה כיום
כמו שהעיר כאן "שייך למיעוט" וברור גם לאנשים אחרים שלא מסנוורים מהילת אנשי המקצוע והחוקרים,"כולנו" (ואני מדבר כאן על "כולנו" המפוקחים) לא קרה שאנשי המקצוע והמחקר לא טעו,ולא מדובר על טעויות זניחות אלא על שטויות שסותרות במאה שמונים מעלות את האמת
הפסיכולוגים של היום משולים לפיזיקאים שממשיכים לטעון שהארץ היא שטוחה,אלא שלצערנו מדובר בענף "מדעי" המתייחד בחוסר גמור של בושה,בחוסר מוחלט של יכולת לביקורת עצמית,ולא מדובר רק על ביקורת עצמית בסטנדרד מדעי אלא על היכולת לעשות חשבון נפש בסיסי
ככל שזה נוגע לאוטיזם האקדמיה מתאפיינת באי ישום מחפיר של נוהלים מדעים ואתיים הכי בסיסיים
ולכן מי שמתייחס ברצינות לממצאיה מסכן את איכות החיים ושלמות הזהות וסיכויי ההתפתחות של יקיריו
לצערנו לא המטפלים ולא החוקרים משלמים את המחיר,הם עושים חיים ונהנים מהכנסה ויוקרה ותקציבים שרוב ההורים המותשים בכלל לא מעיזים לחלום עליהם
לעומת זאת
הורה שמעיז לנסות לקחת את האחריות על עצמו או שמבין שלצערנו כתוצאה מההפקרות הקיימת בתחום פשוט אין ברירה
עשוי למצוא שהוא מגדל וגדל עם ילד המוכשר ליצירת מציאות חדשה
מציאות שכל החברה מאוד זקוקה לה
הורה כזה ימצא באוטיסט שותף נאמן ומבריק ומרגש לשינוי בתחומים הכי מהותיים של הקיום,כמו שפה ומקומו של האדם בחברה וצורתם של היחסים הבין אישיים ושל הדרך שבה אנחנו חווים ומשתפים ידיעה...
בעולם שפוי הורה כזה היה מקבל עזרה
בעולם של היום
רוב ,אם לא כל,הגורמים המתוקצבים והאמונים על כך עושים כל שביכולתם על מנת להצמית כל זיק של אפשרות הכי קטנה להתפתחות הפרט והחברה
לדוגמה
מטפלות תקשורתיות מקפיאות את התפתחות השפה של הילד
מנתקות את שפתו מהדיאלוג הפנימי שלו
בגלל ששונותו המתבטאת גם כנטייה לייצר שפה שונה מתבטאת בדקדוק שונה ,ובקצב שונה,ובטון שונה ובכלל בתחושה שונה של משקל השפה והדימוי
מחריבות התקשורת מגובות על ידי "מומחים" עם אוזן קפואה לחלוטין,אוזן שיודעת לשמוע רק צליל אחד,ועין שיודעת לזהות רק כיוון אחד
כל סטייה הכי קטנה מהצליל הנכון גוררת מזעיקה מייד להקות עצומות של ציפורי טרף שידאגו להוציא לילד את הנשמה
תמורת סכום לא מבוטל כמובן
ואחרי זה טופלים על אוטיסטים חוסר גמישות
אוטיסט הוא רב צלילי,רב כיווני,זו גם הסיבה שהוא מוצף כל כך בקלות ונאטם מול ציפיות שנתפשות כמובן מאליו לאנשים ששומעים רק צליל אחד ורואים רק כיוון אחד
במצב כזה גם אין לו ברירה,כאדם שחושיו והגיונו ורגישותו נלקחו ממנו האחזות בסדר יום פולחני זו אופציית הקיום היחידה
אם תנסי לתמוך בגמישות האוטיסטית תגלי שהיא אין סופית
זה לא אומר שאין לה כללים וכוונות ורגישיות
בדיוק להפך
אבל אותן
בדיוק כמו ש"שייך למיעוט" שלצערנו כנראה שכשמו כן הוא,אפשר לברר ולחשוף ולשתף רק דרך שותפות מאוד מאודית בקיומו של הילד
ואני לא מאשים הורים שלא עושים את זה או לא מסוגלים לכך
כל תבניות החברה ונוהגיה ותפישות הזהות המושרשות בה פועלות נגד הכיוון הזה
וזו גם הסיבה ששרלטנות הפכה למשלח יד כה מבוקש
ABA עובד מצויין בשביל אנשים שרוצים או זקוקים לעשות הכל על מנת לשמר את התבניות הקיימות
אלא שבדיוק לכן הוא מכחיד,יתכן ולעד,את הפוטנציאל המדהים והאין סופי של קורבנותיו ליצירת תבניות חדשות
פוטנציאל שלא רק שיכול להביא אושר עצום לפרט אלא שכל החברה זקוקה לו נורא
המימסד מטבעו תמיד יתמוך בשיטה התנהגותית,כי זה מה שמעניין אותו,שאנשים יתנהגו בהתאם לאינטרסים של קבוצות הכח השולטות,חקירה לתוך הסיבות שגורמות לפרטים מסויימים להתנהג אחרת מנוגדת לאינטרס המימסדי,ולכן גם לאינטרס האקדמי והרפואי ,או לפחות למה שנחשב בטעות אינטרס כזה
מי שנושא על גופו המעוות ונפשו המיוסרת את הגועל הנפש הזה זה בעיקר אנשים כמו אוטיסטים
אבל לא רק
ולכן מי שיעזור לאוטיסטים זה בדיוק ורק האנשים שלא "מטפלים" בהם
