mich היחידה
New member
חייבת לפרוק
קשה לי עם עצמי. אני עובדת היום בעבודה שהיא משרה חלקית בתחום שירות לקוחות בחברה ממש גרועה. שקית יומולדת ניראית יותר מכובדת מהשי שקיבלנו לחג. כבר הרבה זמן שאני מחפשת עבודה ולא מוצאת. שולחת המון קורות חיים, משנה סגנון כתיבה שלהם מדי פעם כשרואה שדברים לא זזים. אני הולכת לראיונות ואו שלא מקבלים אותי, או שהעבודה לא ניראית מעניינת והשכר מינימום והיום אני מקבלת קצת יותר ממינימום אז לא שווה לעזוב. בנוסף אני אקדמאית, עשיתי תואר בתחום לא פרקטי וגם בגלל זה קשה לי למצוא עבודה, בין יתר השאלות בראיון זה למה את לא עובדת בתחום שלך (כי אין בתחום הזה) וזה מביא אותי להמון תהיות ולמחשבות לא טובות לגבי מהלך שנות לימודי, הבחירות שלי וכו'.. קרוב לשנה שאני מחפשת עבודה וההורים של בעלי שואלים אותי לגבי עבודה חדשה כל הזמן ועכשיו החגים מיתקרבים ולא בא לי לראות אף אחד. לא בא לי לשמוע על השגים של אף אחד, לא בא לי לשמוע שהילדה של זאתי מסתדרת בעבודה החדשה שלה, ושגיסתי מצאה עבודה חדשה בתחום שלה, ושזה ככה ושההוא ככה ואז מגיעים אליי ומה איתך? אין לי כוח לזה. מרגישה שאני כישלון ושבגילי אני אמורה להיות בשלב אחר בחיים (אין לנו ילדים כרגע). לא טוב לי במקום בו אני נמצאת. במשפחה של בעלי מסתכלים המון על הדשא של השכן ולי לא נותרה ברירה אלא להשוות עצמי לאחרים, אני לא רוצה לעשות את זה, זה לא מעניין אותי ואני גם יודעת שלא תמיד מה שנוצץ הוא זהב. פשוט קשה לי. אני יודעת שבטוח אומרים עליי גם דברים על ההישגים האישיים שלי. זה שלמדתי תואר לא הכי מעיד על הישג מבחינתם כניראה, זה ניראה כמו משהו שולי, ההתייחסות היא על העיסוק והכסף. ככה יצא. אני יודעת שאני צריכה להאמין בעצמי, להסתכל על דברים החיוביים אצלי, פשוט לא טוב לי עם עצמי, לא מרוצה מהתנהלות העניינים היום. פשוט לא בא לי על כל המפגש הזה גם. יש טיפים?
קשה לי עם עצמי. אני עובדת היום בעבודה שהיא משרה חלקית בתחום שירות לקוחות בחברה ממש גרועה. שקית יומולדת ניראית יותר מכובדת מהשי שקיבלנו לחג. כבר הרבה זמן שאני מחפשת עבודה ולא מוצאת. שולחת המון קורות חיים, משנה סגנון כתיבה שלהם מדי פעם כשרואה שדברים לא זזים. אני הולכת לראיונות ואו שלא מקבלים אותי, או שהעבודה לא ניראית מעניינת והשכר מינימום והיום אני מקבלת קצת יותר ממינימום אז לא שווה לעזוב. בנוסף אני אקדמאית, עשיתי תואר בתחום לא פרקטי וגם בגלל זה קשה לי למצוא עבודה, בין יתר השאלות בראיון זה למה את לא עובדת בתחום שלך (כי אין בתחום הזה) וזה מביא אותי להמון תהיות ולמחשבות לא טובות לגבי מהלך שנות לימודי, הבחירות שלי וכו'.. קרוב לשנה שאני מחפשת עבודה וההורים של בעלי שואלים אותי לגבי עבודה חדשה כל הזמן ועכשיו החגים מיתקרבים ולא בא לי לראות אף אחד. לא בא לי לשמוע על השגים של אף אחד, לא בא לי לשמוע שהילדה של זאתי מסתדרת בעבודה החדשה שלה, ושגיסתי מצאה עבודה חדשה בתחום שלה, ושזה ככה ושההוא ככה ואז מגיעים אליי ומה איתך? אין לי כוח לזה. מרגישה שאני כישלון ושבגילי אני אמורה להיות בשלב אחר בחיים (אין לנו ילדים כרגע). לא טוב לי במקום בו אני נמצאת. במשפחה של בעלי מסתכלים המון על הדשא של השכן ולי לא נותרה ברירה אלא להשוות עצמי לאחרים, אני לא רוצה לעשות את זה, זה לא מעניין אותי ואני גם יודעת שלא תמיד מה שנוצץ הוא זהב. פשוט קשה לי. אני יודעת שבטוח אומרים עליי גם דברים על ההישגים האישיים שלי. זה שלמדתי תואר לא הכי מעיד על הישג מבחינתם כניראה, זה ניראה כמו משהו שולי, ההתייחסות היא על העיסוק והכסף. ככה יצא. אני יודעת שאני צריכה להאמין בעצמי, להסתכל על דברים החיוביים אצלי, פשוט לא טוב לי עם עצמי, לא מרוצה מהתנהלות העניינים היום. פשוט לא בא לי על כל המפגש הזה גם. יש טיפים?