אני מקבל את גישתה העקרונית של honey אבל כולנו מכירים לצערנו גם את אותם האטומים שעומדים על שלהם (...אם הוא מספיק ארוך...סתאאאאאאאם) ולא מוכנים להקשיב לזולתם. מה נשאר? לחתוך וללכת.נכון.
גם לא פסיכולוגית בגרוש. מדובר בנתינה לאחר. בהקדשת מחשבה. ביכולת להיכנס לרגע לנעליו של העומד מולך. מה שנשאר אחרינו בסופו של דבר זה החותם שאנו מותירים בליבותיהם של הסובבים אותנו. ולא אני לא כזו צדיקה, זה פשוט בלט לעין באופן מיוחד הפעם.
האם אתה אוהב את זוגתך? מבחינתי יש רק תשובה אחת והיא אבסולוטית ,נחרצת וללא עוררין: כ ן. משפט שיתחיל ב אבל....... ב תשמעי.... אומר דרשני. אי אפשר לומר על זוגתך שאיתה אתה חי " אני רק מחבב אותה או אוהב אותה אבל לא מאוהב בה. בזבוז של זמן משווע של 2 הצדדים. לומר אוהב אותה אבל נגעל ממנה........... שלחי אותו אליי לסדנאת השתלמות.
לאורך תקופת הנישואין, וגם אתה יודע מנסיונך ארוך השנים, העוצמות משתנות, הסיבות משתנות, הדרך לביטוי משתנה. זה לא אותו דבר כל הזמן (ותודה לאל כי אחרת היינו משתעממים תחת). כך יכולות להיות תקופות שאהבה אינה הרגש המוביל והדומיננטי בזוגיות ועדין זו לא סיבה לחתוך וללכת מיד, משום שלהחלטה כזו יש השלכות כבדות וראוי להיות לגמרי שלם איתה. הצעתי בתגובה שלי לכת לטיפול אישי או זוגי או כל סוג של פיתרון אחר שיכול לסייע. אל תגיד לי שכל השנים אהבת ונמשכת אל זוגתך באותו אופן? ואולי כן, אז כיף לה
אבל מעולם לא נגעלתי ממנה.או רק חיבבתי אותה. מודה ומכה על חטא עדיין אוהב אותה.אבל לא מתרגש יותר. אין לי פרפרים בבטן.אצלנו במקרה --שנינו גדלנו והתפתחנו ל2 כיוונים שונים. שנינו מעוטרי תארים וממשיכים ללמוד, ולצערי הפסקנו לתחזק את הזוגיות. אף פעם אבל אף פעם לא הפסקתי לאהוב לכבד להעריך ולהעריץ את מה שהיא.
קודם כל - מסכימה עם כל מילה שכתבת . זה כואב,זה עצוב,זה צריך להיות אחרת, אבל זה לא בזוי ( לא מהמקום שאני רואה את זה בכל אופן). הרבה מעבר לדחיה פיזית ( לטעמי, דחיה פיזית זה פחות כואב וקשה).
כל כך הרבה אנשים משתמשים במילה "אהבה", כמילה נרדפת לפעולה, או כמילה נרדפת למצב, שמתאפשר "בגלל", או "בזכות" או "למרות" משהו. וזו לא באמת אהבה, זה משהו אחר, שנובע לרוב משיקולים אגואיסטיים כאלה או אחרים. וזה כל כך פשוט, וזה כבר צוטט במקורות כל כך מזמן. הנה תקראו בהגדה של פסח
, מה אמרו חכמי חלם
על הרשע
"אילו לא היה שם, לא היה נגעל..." ולך טלטול המדהימה
אני חולה על אשתי (לעתיד). סוגד לעפר שלרגליה. סופר את הימים והשעות ליום החתונה שלנו (4 חודשים). היא יפהפיה, סקסית, חכמה, מצחיקה, נדיבה, חמה, לב זהב, חיוך מלאכי, תחת עסיסי (שלא נדבר על החזה...רררררר). בקיצור - כל מה שרציתי באשה. רק מה... שאחרי החמין של שבת...