חייבת הסבר
אז ככה..חברים... חברים הם יכולים להיות רבים ויכולים להיות מעטים.. אך חברים טובים כלל וכלל אין הרבה.. וכשאני אומרת חברים טובים אני מתכוונת לחברים טובים כאלו שאוהבים אותך באמת, כאלו שיעניקו ויתנו לך מכל הלב, כאלו שלא ישכחו אותך גם כשלך כואב...כאלו חברים, אין הרבה.. למעשה כמעט ואין. בואו תשמעו דוגמא : היתה לי חברה שאת סיפורה כבר שמעתם בעבר...אך מאחר וישנם כאן חדשים שלא מכירים את סיפורי אספר זאת בשנית.. ובכן.. אותה החברה היתה איתי בבית הספר בחטיבה, לאחר מכן בצבא באותו החיל לאחר שסיימנו צבא היינו בקשר גם אחרי שכל אחת מאיתנו התחתנה..ונולדו לכל אחת מאיתנו ילדים..באיזו תקופה מסויימת היא נכנסה לדיכאון נפשי שלא הכירה את עצמה ואף משפחתה לא הכירה אותה בגלל שהייתי חברה כ"כ טובה שלה עזרתי לה לצאת מהדיכאון הזה.. התקשרתי בכל יום, הלכתי לעזור לה בבית (עוד לפני שהיתה בכלל בהריון).. בקיצור ב"ה יצאה מהדיכאון.. עברו השנים ולי היתה בעיה כמעט כמו שלה (הדיכאון) לפתע החברה הטובה שהיתה לי נעלמה, לא התקשרה, ולא נתנה לי עזרה כשאני רציתי...כאב לי מאוד כאב לי שחשבתי לי שישנם חברים טובים.. טעיתי.. אין חברים טובים.. למעשה בהתחלה חשבתי שרק היא כזאת אתם יודעים טיפוס כזה.. לצערי נוכחתי לדעת שלא רק היא כזאת.. שיש אנשים דו פרצופיים.. שאומרים לך בפנים אני אוהב/ת אותך..אבל בתאחלס????? הם בכלל לא מתענינים בך כשאת צריכה אותם..שאת באמת זקוקה להם הם נעלמים כמו שפנים... מוגי לב אכזריים..נצלנים..כשהם היו צריכים אותך את תמיד היית שם לצידם אבל כשאת צריכה אותם?? מה פתאוםםםם? למה שיהיו לצידך?? למה מי את בכלל??? הגעתי למסקנה שאם אין אני לי מי לי!! חברים הם זבל אחד גדול ומקומם במיץ של הזבל... החלטתי עוד דבר, לא לרכוש לעצמי חברים, ולא לספר את סודותיי לחברים שמחשבים את עצמם למחברים טובים שלי.. כי לאף אחד שחושב מעצמו לא מגיע לו להיות החבר הטוב שלי!!
אז ככה..חברים... חברים הם יכולים להיות רבים ויכולים להיות מעטים.. אך חברים טובים כלל וכלל אין הרבה.. וכשאני אומרת חברים טובים אני מתכוונת לחברים טובים כאלו שאוהבים אותך באמת, כאלו שיעניקו ויתנו לך מכל הלב, כאלו שלא ישכחו אותך גם כשלך כואב...כאלו חברים, אין הרבה.. למעשה כמעט ואין. בואו תשמעו דוגמא : היתה לי חברה שאת סיפורה כבר שמעתם בעבר...אך מאחר וישנם כאן חדשים שלא מכירים את סיפורי אספר זאת בשנית.. ובכן.. אותה החברה היתה איתי בבית הספר בחטיבה, לאחר מכן בצבא באותו החיל לאחר שסיימנו צבא היינו בקשר גם אחרי שכל אחת מאיתנו התחתנה..ונולדו לכל אחת מאיתנו ילדים..באיזו תקופה מסויימת היא נכנסה לדיכאון נפשי שלא הכירה את עצמה ואף משפחתה לא הכירה אותה בגלל שהייתי חברה כ"כ טובה שלה עזרתי לה לצאת מהדיכאון הזה.. התקשרתי בכל יום, הלכתי לעזור לה בבית (עוד לפני שהיתה בכלל בהריון).. בקיצור ב"ה יצאה מהדיכאון.. עברו השנים ולי היתה בעיה כמעט כמו שלה (הדיכאון) לפתע החברה הטובה שהיתה לי נעלמה, לא התקשרה, ולא נתנה לי עזרה כשאני רציתי...כאב לי מאוד כאב לי שחשבתי לי שישנם חברים טובים.. טעיתי.. אין חברים טובים.. למעשה בהתחלה חשבתי שרק היא כזאת אתם יודעים טיפוס כזה.. לצערי נוכחתי לדעת שלא רק היא כזאת.. שיש אנשים דו פרצופיים.. שאומרים לך בפנים אני אוהב/ת אותך..אבל בתאחלס????? הם בכלל לא מתענינים בך כשאת צריכה אותם..שאת באמת זקוקה להם הם נעלמים כמו שפנים... מוגי לב אכזריים..נצלנים..כשהם היו צריכים אותך את תמיד היית שם לצידם אבל כשאת צריכה אותם?? מה פתאוםםםם? למה שיהיו לצידך?? למה מי את בכלל??? הגעתי למסקנה שאם אין אני לי מי לי!! חברים הם זבל אחד גדול ומקומם במיץ של הזבל... החלטתי עוד דבר, לא לרכוש לעצמי חברים, ולא לספר את סודותיי לחברים שמחשבים את עצמם למחברים טובים שלי.. כי לאף אחד שחושב מעצמו לא מגיע לו להיות החבר הטוב שלי!!