אף אחד מאיתנו
לא יוכל לתת לך תשובה חד משמעית כי אנחנו לא הוא ואין לנו מושג מאיזה מקום הוא החליט לשנות את הסטטוס שלו. זה גם לא רלוונטי. לגבי השאלות שלך איך מתמודדים - גם לזה אין תשובה חד משמעית כי כל אחד מתמודד אחרת. אייבורי בגישה של להעמיס על עצמך עולם שלם כדי לא להתעסק בו - בעיני זה הדחקה- אני דוגלת בגישה ההפך - להתאבל. להכריח את עצמי לחשוב עליו עד שהמיינד ימאיס אותו עליי.. בחיי ככה התגברתי על האקס שלי אחרי שטס לחול לשנה - הכרחתי את עצמי לחשוב עליו - כל פעם ששכחתי לרגע להזכר בו - מיד החזרתי אותו לתודעה שלי - עד שיום אחד אחרי מעט שבועות - יצא לי - די!!! נשבר לי הז** מהשם שלך, מלחשוב עליך, צא לי מהחיים - ופשוט הופ, התגברתי עליו.. יצאתי לעולם. אקס אחר - שנפרדנו, גם לקחתי לעצמי א הזמן - הרי גם אם נרצה או לא, גם אם נדע או לא איך להתמודד- אנחנו חיים ונושמים עכשיו.. זה מה שיש.. אז ממילא ההתמודדות היחידה שלנו - היא עם המחשבות שלנו. אתמול למשל ישבתי עם חבר טוב וקצת התבכיינתי לו שדי נמאס לי, אני מוכנה לחלוק את חיי עם מישהו ומיציתי את כל הגברים שטסים לחול דקה אחרי שהם מכירים אותי (הכרתי חוץ מהאקס עוד 2 כאלה אחד לפני שנתיים ואחד עכשיו שטס ביוני ודי תראי איזה דפוס- מושכת אליי גברים שעוזבים.. לא עוד!) אחר כך אחרי השיחה איתו, נפל לי האסימון שממילא כל המחשבות האלו - הן בראש שלי שום דבר מזה לא המציאות העכשווית - באותו רגע ראיתי חדשות הספורט וזו היתה המציאות העכשווית - כמו שעכשיו המציאות שלי שאני כותבת לך.. כל השאר זה התמודדויות שלי בראש לי - אני כבר צריכה להיות נשואה, האם אני טיפוס שלא מצליחים להתאהב בו? (עוד מחשבות מפגרות - בעיקר שאני חולה עליי!!! לא הייתי רוצה להיות משהו אחר וטוב לי איתי כל הזמן) ואז נפל האסימון. אין לי מה לעשות חוץ מלהכנע. אני לא יכולה לזרז את הזמן, אין לי מושג אם זה יקרה היום או עוד שנה, אין לי מושג, יש ראייה נרחבת יותר למעלה - משהו שאני או את לא יכולות לראות. אז עם מה אני נלחמת? הסתכלתי למעלה ואמרתי לקדושי - טוב, נכנעתי. הכל בידיים שלך... אני כל הזמן כותבת - ממילא השליטה היחידה שלי בחיים האלו - של כל אחד מאיתנו היא על התגובות שלנו - איך אנחנו בוחרים להגיב לחיים - ןלאשנים לעולם, לעצמנו.. הגישה שלנו היא השליטה היחידה שלנו. כל השאר - בידי שמיים. אין לי שליטה. אז נכנעתי. ואת יודעת מה, קמתי עם הקלה גדולה, עם חיוך, שקט לי. אישה כנועה..
אגב, הכעס יגיע בקרוב- עכשיו את בהדחקה.. אלו השלבים של האבל הכחשה - כעס - משא ומתן - דכאון - קבלה. עם האקס שלי האחרון - זה עבר לי תוך 4 שבועות אחרי שנה ומשו שהיינו יחד.. נתתי לעצמי זמן אבל.. והיקום קבע - 4 שבועות יצאתי מזה לא ראיתי אותו מאז לא מעניין אותי.. לא בחיים שלי לא קשור אליי.. קיצור, תכתבי תוציאי, גם אני כמוך לא חושבת שזו אובססיה - אלא חלק אינטגרלי מלהתאבל.. לחשוב עליו, להתגעגע , לרצות - היופי הוא, שזה עובר.. ודבר אחרון - מה שאומר שלא מזיז לו לפגוע בי - זה פרשנות שלך. איך שאת בוחרת לראות את זה. זה לא אומר שזו באמת הכוונה שלו. אין לך או לנו מושג מה הכוונות שלו - את יכולה רק לדעת מה הכוונות שלך.
לא יוכל לתת לך תשובה חד משמעית כי אנחנו לא הוא ואין לנו מושג מאיזה מקום הוא החליט לשנות את הסטטוס שלו. זה גם לא רלוונטי. לגבי השאלות שלך איך מתמודדים - גם לזה אין תשובה חד משמעית כי כל אחד מתמודד אחרת. אייבורי בגישה של להעמיס על עצמך עולם שלם כדי לא להתעסק בו - בעיני זה הדחקה- אני דוגלת בגישה ההפך - להתאבל. להכריח את עצמי לחשוב עליו עד שהמיינד ימאיס אותו עליי.. בחיי ככה התגברתי על האקס שלי אחרי שטס לחול לשנה - הכרחתי את עצמי לחשוב עליו - כל פעם ששכחתי לרגע להזכר בו - מיד החזרתי אותו לתודעה שלי - עד שיום אחד אחרי מעט שבועות - יצא לי - די!!! נשבר לי הז** מהשם שלך, מלחשוב עליך, צא לי מהחיים - ופשוט הופ, התגברתי עליו.. יצאתי לעולם. אקס אחר - שנפרדנו, גם לקחתי לעצמי א הזמן - הרי גם אם נרצה או לא, גם אם נדע או לא איך להתמודד- אנחנו חיים ונושמים עכשיו.. זה מה שיש.. אז ממילא ההתמודדות היחידה שלנו - היא עם המחשבות שלנו. אתמול למשל ישבתי עם חבר טוב וקצת התבכיינתי לו שדי נמאס לי, אני מוכנה לחלוק את חיי עם מישהו ומיציתי את כל הגברים שטסים לחול דקה אחרי שהם מכירים אותי (הכרתי חוץ מהאקס עוד 2 כאלה אחד לפני שנתיים ואחד עכשיו שטס ביוני ודי תראי איזה דפוס- מושכת אליי גברים שעוזבים.. לא עוד!) אחר כך אחרי השיחה איתו, נפל לי האסימון שממילא כל המחשבות האלו - הן בראש שלי שום דבר מזה לא המציאות העכשווית - באותו רגע ראיתי חדשות הספורט וזו היתה המציאות העכשווית - כמו שעכשיו המציאות שלי שאני כותבת לך.. כל השאר זה התמודדויות שלי בראש לי - אני כבר צריכה להיות נשואה, האם אני טיפוס שלא מצליחים להתאהב בו? (עוד מחשבות מפגרות - בעיקר שאני חולה עליי!!! לא הייתי רוצה להיות משהו אחר וטוב לי איתי כל הזמן) ואז נפל האסימון. אין לי מה לעשות חוץ מלהכנע. אני לא יכולה לזרז את הזמן, אין לי מושג אם זה יקרה היום או עוד שנה, אין לי מושג, יש ראייה נרחבת יותר למעלה - משהו שאני או את לא יכולות לראות. אז עם מה אני נלחמת? הסתכלתי למעלה ואמרתי לקדושי - טוב, נכנעתי. הכל בידיים שלך... אני כל הזמן כותבת - ממילא השליטה היחידה שלי בחיים האלו - של כל אחד מאיתנו היא על התגובות שלנו - איך אנחנו בוחרים להגיב לחיים - ןלאשנים לעולם, לעצמנו.. הגישה שלנו היא השליטה היחידה שלנו. כל השאר - בידי שמיים. אין לי שליטה. אז נכנעתי. ואת יודעת מה, קמתי עם הקלה גדולה, עם חיוך, שקט לי. אישה כנועה..
אגב, הכעס יגיע בקרוב- עכשיו את בהדחקה.. אלו השלבים של האבל הכחשה - כעס - משא ומתן - דכאון - קבלה. עם האקס שלי האחרון - זה עבר לי תוך 4 שבועות אחרי שנה ומשו שהיינו יחד.. נתתי לעצמי זמן אבל.. והיקום קבע - 4 שבועות יצאתי מזה לא ראיתי אותו מאז לא מעניין אותי.. לא בחיים שלי לא קשור אליי.. קיצור, תכתבי תוציאי, גם אני כמוך לא חושבת שזו אובססיה - אלא חלק אינטגרלי מלהתאבל.. לחשוב עליו, להתגעגע , לרצות - היופי הוא, שזה עובר.. ודבר אחרון - מה שאומר שלא מזיז לו לפגוע בי - זה פרשנות שלך. איך שאת בוחרת לראות את זה. זה לא אומר שזו באמת הכוונה שלו. אין לך או לנו מושג מה הכוונות שלו - את יכולה רק לדעת מה הכוונות שלך.