חייבים לדבר על. (ט')

[קולדון]

קשה

לחיות עם ההורים.. כאילו, באופן כללי זה קשה. גם כשהקשר הכי קרוב וטוב, וגם כשאין הפרעות אכילה בתמונה. אישית, אני כבר בקשר ממש טוב עם אמא שלי ויישרתי איתה קו בערך מאז שהשתקמתי... אבל זה לא אומר שהייתי מסוגלת ממש לחיות איתה באותו הבית. תכלס, אפילו לא יום וחצי. מה שכן, כל הדברים שמחרפנים אותך אצלה, בעתיד, כשכבר לא תחיי איתם- את תקחי פחות קשה כי ההשפעה שלהם על החיים שלך כבר לא תהיה ישירה כל כך. איך זה אמור לעזור לך עכשיו... אולי רק לומר שאני מבינה. שאני חושבת שזה יכול להיות אפילו עוד טריגר להחלמה... כי כמה שיותר מהר תצאי מזה, תוכלי להתחיל לבנות את עצמך, וכתוצאה מכך גם היחסים שלכם ישתפרו כי תהיי חזקה יותר. אני בטוחה שאמא שלך פשוט ממש דואגת וזה גורם לה להיות הסטרית מהבחינה הזו, שהיא לא כל כך יכולה לעשות את הדבר הנכון ולהיות רגועה ויציבה ותומכת וסבלנית וכל זה. אני מקווה שבאישפוז את תקחי את מה שיש למטפלים לתת לך, וכשתתחזקי גם אמא שלך תהיה יותר רגועה והדברים יתאזנו אפילו רק באופן טבעי כתוצאה מכך. (ברור שההורים לא משתנים, ואמהות במיוחד זה דבר שמחרפן. אני לא אומרת שהחלמה תפתור את הכל. אבל כן יהיה לך יותר כוחות להתמודד איתה ואולי גם להפריד אותה והסרטים שלה- ממך.)

 

[ג ר נ י ו ם]

קראתי את זה וכעסתי עבורך מאוד

(וגם רציתי להגיד שכשבת לאמא מטפלת שעובדת בבי"ח עם מאושפזים, חוויתי דברים דומים בזמנו) ואז קראתי את ההודעות שלך למטה וחשבתי שאת (חכי רגע לפני שאת נעלבת) נורא אגואיסטית (רגע אל תעלבי!!!) ונורא לא מסוגלת לראו גם כמה כואב לאמא שלך. ואז חשבתי שני דברים: אחד - מעולה, סופסוף חלומות נהיית קצת אגואיסטית. אולי זה מה שיוביל אותה צעד קדימה בהחלמה? להיות פחות ילדה טובה, להתנגד להשפעה ההרסנית של ההורים שלה, לגלות מי היא בלעדיהם. מעולה. תמשיכי ככה. הדבר השני שחשבתי הוא שהאשפוז בטח מתקרב ואת מאוד נסערת. מותר לך. רק תנסי, בבקשה בבקשה, להכין את עצמך כך שתגיעי מוכנה רגשית לתהליך של החלמה , ולא הדרדרות (כי גם זה עלול לקרות). ואבא שלך.... אלוהים אדירים. אין לי מה להגיד.

 

[חורה]

לפעמים

בא לי להוציא את כל הרע שבתוכי ולהשליך אותו על ההורים אולי ככה יותר קל להתמודד מקווה שיהיו לך ימים יותר טובים ויפים

 

[חלומותשל אחרים]

שונאת אותה שונאת אותה שונאת אותה!!!!!!!!!! ט

אתמול היא הודיעה לי שהיא לא הולכת לעבודה היום ושאני לא אדאג כי היא לא תציק לי עלק לא תציק לי פאקוינג 10 בבוקר והיא חפרה לי על כל הסבל שלנו ושלה ושלהם כבר 3 פעמים תסתמי כבר חתיכת מטומטמת!!!!!!!!!!!! אה וגם במקרה היא הרסה לי את יום הקיצוצים האחרון. לא יכולה לסבול אותה יותר יושבת לה בסלון ומעשנת. היא אף פעם לא מעשנת בתוך הבית. רק היום, דווקא בהמה מסריחה

 

[חלומותשל אחרים]

יואו שמישהו כבר ישתיק אותה!!!!

עכשיו זה ממש העיתוי הכי טוב ללבן את כככככלללל היחסים המשפחתיים שלנו ממש עכשיו

 

[ילדונת~]

יקירת...

מבת לאמא שדחפור קטן לידה.... אני יכולה רק להמליץ להתחיל לסנן היא לא תשתנה חבל על כמות האנרגיה שאת מוציאה בלכעוס על זה.... את אותה האנרגיה תיעלי למקומות אחרים.. אלי , תן בי אתהשלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם. אומץ| לשנות את הדברים אשר ביכולתי. ואת התבונה להבחין בין השניים אמן.

 

[חלומותשל אחרים]

וזה רק הולך ומשתפר ט'

הפעם מפניני החכמה של אבא שלי- וואו, בטח תחזרי ממש שמנה אחרי 3 שבועות של 4 ארוחות ביום. והוא התכוון לזה. כששאלתי אותו אם זה סוג של בדיחה הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו בכלל. כבר לא יודעת אם לבכות או לצחוק.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

הלוואי שהיה לך מקום משלך.

עוד מעט יהיה לך כזה. האשפוז יהיה מקום שבו את תעשי את הדרך שלך, לאט לאט, כמו שאת תרצי לעשות אותה. הדברים בלתי נסבלים. אני מניחה שיש המון כאב אצל כולם, ושזה רק גורם להכל להיות בלתי נסבל עוד יותר עבור כולם. אמא שלך נשמעת כמו מישהי שעולמה חרב עליה. זה לא פייר כי בראש ובראשונה עולמך שלך חרב, והיא צריכה להיות שם כדי לעזור ולהחזיק אותו. ובכל זאת, את יכולה לראות את זה קצת, שהעובדה שעולמך חרב וכואב גורמת גם לה להתפרק? זה מה שקורה לאמהות שלנו... ובתוך זה- יום הקיצוצים האחרון? אני מקווה שזו הייתה בדיחה.