זה מאוד תלוי.
יש כאב סוגר , ויש כאב פותח. צריך לדעת איך להיכנס. כשלמדתי בזמנו עיסוי לפני כ5 שנים , למדתי בפעם הראשונה את התנועה של נעיצת המרפק בישבן של המטופל , אני מאמין שאתה מכיר את זה. עשיתי את זה על בן הזוג שלי - והוא התכווץ , לא הייתי יכול להיכנס. ואז באה זאת שלימדה אותי (מורה נפלאה - דליה הימן , מלמדת גם סוטאי ושיאצו), ופשוט עשתה את אותה תנועה אבל בצורה יותר איטית ועם קשב. והפלא ופלא - לא היתה שום התכווצות. ניסיתי גם אני אחר כך , והצלחתי להיכנס עמוק , וגם להפעיל לחץ יחסית חזק. אם הייתי מההתחלה מפעיל את אותו לחץ , אין סיכוי שהייתי מגיע שם למשהו. מה זה אומר ? כאשר אתה בא מההתחלה באיטיות ועם קשב , האדם נפתח ומאפשר לך להיכנס ואז אתה מצליח לחדור עמוק , ואז הכאב הופך לכאב טוב. לעומת זאת מטפלים מתחילים שאינם מיומנים שאין להם מספיק קשב , פשוט מכאיבים , ואז המטופל "נסגר" והעבודה מאוד שטחית ברמה החיצונית. אצל מטפלי טווינא מתחילים , בגלל הדינמיות של התנועות , קל לאבד את הקשב ויש הרבה מהם שמכאיבים וסוגרים. אתה יכול לחדור מאוד עמוק ואפילו "להכאיב" בתנאי שאתה עושה זאת עם קשב ואתה נכנס בעדינות. בסך הכל כאשר אתה לוחץ על נקודה אצל מישהו , אתה חודר לפרטיות שלו. זה ממש כך. אבל אם אתה מספיק עדין והוא מרגיש "כבוד" מצידך , הוא יאפשר לך להגיע עמוק הרבה יותר מאשר אם תנסה לבוא בכח לעומת כח. כפי שכותב ספר הדאו : אין בעולם כולו רך וחלש מהמים עם זאת, דבר לא משתווה אליהם בפועלם על הקשה. זאת לא ניתן לשנות. הכל על פני האדמה יודעים כי החלש גובר על החזק וכי הרך גובר על הקשה - אך אין אחד שמסוגל לפעול בהתאם