על כל המשתמע....
חיה, תודה על הברכות. אני לא זוכרת על איזה מאמר את מדברת, אבל, בכל מקרה קיים מידע אדיר באנגלית באינטרנט בנושא הזה, ורק צריך למצוא את מילות הקסם שיפעילו נכון את מנועי החיפוש. לגבי זיהוי סגנונות למידה - אני רואה את הנושא בצורה קצת פחות ורודה ברמה הכיתתית, והמאמר שלי אכן נכתב במסגרת קורס של איסטרטגיות ללמידה עצמית ולא ברמה כיתתית. הרי לא יכול להיות מצב שמורה בכתה עם 40 תלמידים ילמד כל חומר בכמה סגנונות למידה שונים. ברור שצריך לערב בתהליך הלמידה דרכים מרובות ככל שניתן (הסבר, לוח, סרט, שרטוטים וכו´), אבל, אני חושבת שעיקר התפקיד של המורים הוא ללמד את הילדים ללמוד בעצמם, ולהתאים לעצמם את סגנון הלמידה העצמאי, ופה יש כשלון כללי של המערכת. אני עוסקת בדרך כלל בהדרכת מבוגרים, אבל, יוצא לי גם להפגש עם בני נוער בחטיבת הביניים במסגרות של נוער שוחר מדע (מה שאומר שאני מלכתחילה מקבלת את האחוזונים העליונים של הילדים). את יודעת מה חסר לי בתגובות שלהם אחרי הצגת בעיה? התשובה : "רגע, תני לי לחשוב, אני רוצה להתמודד עם זה לבד." בודדים אומרים את זה. האחרים מתמרדים כאשר דורשים מהם להתאמץ ולחשוב, ומבקשים שתראי להם את הפתרון. בגלל שהם ילדים נבונים, בפעם הבאה שתשאלי אותם את אותה השאלה הם יענו נכון, כי הפתרון היה מובן להם, אבל, הם איבדו את הסקרנות ואת הרצון להתמודדות אינטלקטואלית כנגד עצמם וזה לדעתי נורא עצוב. אבל, מכיון שאני אופטימית מטבעי, אני תמיד מתנחמת בילד אחד או שניים בקבוצה שכן מעוניינים להתמודד ולהבין, ומציקים ושואלים, ומנסים. אלו הם המדענים של דור העתיד שלנו, ואני מטפחת אותם בחום רב. שרה