חידושי המחר
חידושי המחר
יחדש לי המחר חידושים
המצאות שהן כמותן עוד בעולם
מחר הכאב לא יתבטא עוד בדמעות
מחר יתבטא בצחוק
מחר ישתנו סדרי עולם
העולם הישן ייפול ויקום עולם חדש
מחר הפחד לא יתבטא באלימות והרג
מחר יתבטא ברכות וקרבה
מחר דבר לא יהיה כמו שהיה
מחר העצב לא יתבטא בלילות בודדים
מחר יתבטא באחדות ובביחד
כן! יחדש לי המחר חידושים
המצאות שהן כמותן בעולם
כל הדברים ישתנו
כל המחשבות והרגשות ישתנו
אטומים יסתדרו מחדש למולקולות חדשות
לתרכובות חדשות
יקורצו חומרים שאף כימי ואף אלכימאי
לא הכיר מעודו
יתחדש כל דבר ודבר מהיסוד
ודבר לא יהיה
מובן מאילו
נצטרך הסברים, נצטרך הדרכות,
נצטרך ללמוד את הדברים מחדש
ללכת צעד צעד ולגלות
להכיר ולבחון מחדש את המשמעויות
בהתחלה נתבלבל, נהסס, נכשל
האישיות לא תכיר את עצמה
לא נצליח למלא את תפקידנו בגלקסיה
לא נבין מה רוצים מאיתנו הכוכבים
לא נכיר את העצב שבא בצורת צחוק
מה לנו וציורים המוזרים האלו
מה לנו ולמספרים?
ואיך נדרג את תחושתנו מ1 -5
ומה אנחנו מבינים כעת בדירוגים ובתחושות
לא נחוש בפחד שבא ברכות והתקרבות
לא נצליח למיין בין מצבי התודעה
ולשאת בתפקיד ההפרדה
לא נצליח להבין מה רוצים מאיתנו החלומות
מה לנו ולסימבולים? מה לנו ולהיסטוריה?
בעולם החדש הזה
לא נזהה את העצב באחדות ובביחד
אם זה היה עולם ישן
היה נאמר עלינו שאיננו מתמצאים במציאות
וכושר השיפוט נאבד לנו
אבל כאן מי ישפוט אותנו
כאן כולנו לא מתמצאים במציאות
ולא בדמיון
איש עוד לא כתב לנו מפות
איש עוד לא החליט בשבילנו
על מצבי צבירה
ומה זה שינה ומה זה ערות?
כן! הכול יהיה מוזר
ומה שניגע בו לא מוכר
יצטרכו לסדר מחדש את טבלת מנדלייב
לא בטוח שגזים יישארו אצילים
ושמתכות ימסרו אלקטרונים בקלות
אולי מחר הכול יהיה שונה
יצטרכו לכתוב את ספרי הפסיכולוגיה מחדש
לא בטוח שהאגו יישאר שליט יחיד
והסופר אגו נערץ
לא בטוח שנחוש בדיסוננס קוגנטיבי
אל מול דברים סותרים
אולי נמשך לשני הכיוונים ובו בעת נשאר שלווים
לא בטוח שהעיניים
ימסרו מידע על הנפש
אולי יתווספו לנו עוד סוגי חרוטים
ונראה אורות וצבעים שעוד לא ראינו
אולי הן יעמדו בעינוי החקירות
כן מחר!
לא כמו עכשיו
שהן נכנעות, מזמרות
כל הלילה כאבי מטביע אותי בדמעות
והפחד של האנשים חשתי אותו
מתבטא באלימות עצומה
והפחד שלי חשתי
איך הוא הורג לי רגשות עדינים
עורף את ראש הדקויות
לא משהה לי זמן להבין
לתפוש את הראש בין ידי
שועט דוחף אותי איתו לשעטה
חיבת לברוח מרעש האדמה והאבק שהוא מייצר
חיבת לברוח מזעם הרחוב
והוא זועם מאד הרחוב
איני יודעת כבר מי זועם יותר אני או הרחוב?
אחרי שהפחד הרג את הכול
אין שום משמעות לזעם הזה
מלבד זולתו זעם.
והעצב הוא עדין נשאר בבדידות
אין לו שותפים ראויים.
מחר יחדש לי חידושים
המצאות שהן כמותן בעולם
אבל עד המחר
כעסי ותקוותי
יתבטאו במילים באותיות הריקות
הרגשות נוזלות
בכובד קבוע מקבלות את צורת האותיות
מתרחבות רק לפי ההבהרות.
והמחר כן המחר!
יחדש לי גם את הדף
אולי תנועת החלקיקים תגדל
ורגשות יתרחבו מעבר לצורת האותיות
וישתלטו על כל הדף כמו חירבוש ענק, נפוח
בלי צורה ובלי גבולות
ידחקו את האוויר
וישתלטו ערמומיות כמו גז
והקוראים ירגישו מחנק
איך כל החלל מתמלא
רגשות זועמות, בועטות
ולזעם אין הסבר
מלבד זולתו
מצב צבירה בו מולקולות שואפות להיפרד
להתפשט לתפוס כמה שיותר מקום
ולא להשאיר מקום למשהו אחר
ולפני שיספיקו כולם להבין מה קרה
כל המשהו האחר שלהם ידחק
והם יתמוטטו חסרי הכרה
ויתעוררו
במיטתם כמו מתוך חלום
ואיש לא יכיר בעולם החדש
איש לא יתוודע לסדרי בראשית חדשים
כולם יחשבו שהכול סתם המצאה שלי
לא יאמינו כשאומר שזה המחר
שהמציא הכול
לא יעזור כל מה שאטען
גם את נשקי אם אטען
הם יאמרו שהכול סתם קשקושים, תירוצים
שירים של מתבגרים,
איש לא יכיר בעולם החדש
לא יתוודע לו
לא יזכור ששכן בו
ושוב הרגשות נשארות באותו הכובד
נוזלות ומקבלות בדיוק את צורת האותיות.
והזעם
אינו אלא זולתו,
אינו אלא זולת 14 עצמות פלאנגס, 5 עצמות קרפליות ,ומטה קרפליות
וסיבים שמתכווצים לכל האורך
גרעינים ממושמעים לחשמל.
ואני כולי זועפת, נוזפת בהן: אוי רגשות, רגשות טיפשות
איך הרסתן עולם חדש?
נתנו לכן חופש ומרחב
למה התפשטתן כמו גז?
יכולתן להתפשט כמו אוויר
אוויר
ואנשים היו אולי מתפתחים רק לציפורים
ועפים בכן....
והן עונות לי
מה אנחנו אשמות?
שאנחנו עשויות מיסודות, אטומים רעילים
חסרי יציבות
שחוברים או גונבים חלקיק
מבקשות קרבה
זאת את שהיית צריכה לסדר את המולקולות מחדש
לתרכב אותנו מחדש
לתרכב מחדש את הכאב והפחד והעצב
להחליף אטומים ,להחסיר או להוסיף אלקטרונים
את יודעת שלא כל היסודות יכולים לקשור אותו מספר קשרים
היית צריכה להביא זאת בחשבון לפני שאת בא ליצור קשרים חברתיים
להעשיר בחמצן, לדאוג למספר שווה של פרוטונים ונויטרונים
-והקליפה ? אני שואלת למלא אותה או להשאיר חוסרים?
זה קשה הן עונות
תלוי איך את מסתכלת
קליפה מלאה אין חטיפות אטומים, קרבות התשה
אך גם אין התחברויות
קליפה חסרה תמיד יהיו כאלו שיישארו בודדים
אך גם יש יותר סיכוי להולדת חיים
-והמחר?
מה איתו?
הוא הבטיח לי חידושים
שהכול ישתנה מהיסוד
שכל מה שלמדנו יהיה חסר משמעות
תפל,
שכאב ופחד ועצב
לא יתבטאו ויתגשמו
בדמעות ,הרג ובדידות
בקשיי נשימה, מלחמות וניכור
שכל ספרי הפסיכולוגיה והאסטרולוגיה (כן אפילו כוכבים!)
יכתבו מחדש
שכל טבלת מנדלייב תסודר מחדש
שלא נבין דבר שהכול ייכתב מחדש
שדבר לא יהיה כמו שהיה
כן המחר כך הוא הבטיח!
-האומנם? כך הוא הבטיח המחר
היית צריכה לדעת שהוא שקרן
ופתי מי שמאמין לו.
הוא כבר הבטיח בעבר
להפוך ברזל לזהב
ומאום לא קרה
ברזל נשאר ברזל וזהב נשאר זהב
ועכשיו מה יש לו המצאה חדשה
להפוך כאב לצחוק?
פנטזיונר!
מהיסוד?
מהיסוד לשנות הוא הבטיח?
רגשות, חומרים,תודעות,?
משונה , גרנדיוזי, מאיפה הוא מביא את זה?
מהיסוד?
הוא ממש הגזים הפעם המחר הזה!
חידושי המחר
יחדש לי המחר חידושים
המצאות שהן כמותן עוד בעולם
מחר הכאב לא יתבטא עוד בדמעות
מחר יתבטא בצחוק
מחר ישתנו סדרי עולם
העולם הישן ייפול ויקום עולם חדש
מחר הפחד לא יתבטא באלימות והרג
מחר יתבטא ברכות וקרבה
מחר דבר לא יהיה כמו שהיה
מחר העצב לא יתבטא בלילות בודדים
מחר יתבטא באחדות ובביחד
כן! יחדש לי המחר חידושים
המצאות שהן כמותן בעולם
כל הדברים ישתנו
כל המחשבות והרגשות ישתנו
אטומים יסתדרו מחדש למולקולות חדשות
לתרכובות חדשות
יקורצו חומרים שאף כימי ואף אלכימאי
לא הכיר מעודו
יתחדש כל דבר ודבר מהיסוד
ודבר לא יהיה
מובן מאילו
נצטרך הסברים, נצטרך הדרכות,
נצטרך ללמוד את הדברים מחדש
ללכת צעד צעד ולגלות
להכיר ולבחון מחדש את המשמעויות
בהתחלה נתבלבל, נהסס, נכשל
האישיות לא תכיר את עצמה
לא נצליח למלא את תפקידנו בגלקסיה
לא נבין מה רוצים מאיתנו הכוכבים
לא נכיר את העצב שבא בצורת צחוק
מה לנו וציורים המוזרים האלו
מה לנו ולמספרים?
ואיך נדרג את תחושתנו מ1 -5
ומה אנחנו מבינים כעת בדירוגים ובתחושות
לא נחוש בפחד שבא ברכות והתקרבות
לא נצליח למיין בין מצבי התודעה
ולשאת בתפקיד ההפרדה
לא נצליח להבין מה רוצים מאיתנו החלומות
מה לנו ולסימבולים? מה לנו ולהיסטוריה?
בעולם החדש הזה
לא נזהה את העצב באחדות ובביחד
אם זה היה עולם ישן
היה נאמר עלינו שאיננו מתמצאים במציאות
וכושר השיפוט נאבד לנו
אבל כאן מי ישפוט אותנו
כאן כולנו לא מתמצאים במציאות
ולא בדמיון
איש עוד לא כתב לנו מפות
איש עוד לא החליט בשבילנו
על מצבי צבירה
ומה זה שינה ומה זה ערות?
כן! הכול יהיה מוזר
ומה שניגע בו לא מוכר
יצטרכו לסדר מחדש את טבלת מנדלייב
לא בטוח שגזים יישארו אצילים
ושמתכות ימסרו אלקטרונים בקלות
אולי מחר הכול יהיה שונה
יצטרכו לכתוב את ספרי הפסיכולוגיה מחדש
לא בטוח שהאגו יישאר שליט יחיד
והסופר אגו נערץ
לא בטוח שנחוש בדיסוננס קוגנטיבי
אל מול דברים סותרים
אולי נמשך לשני הכיוונים ובו בעת נשאר שלווים
לא בטוח שהעיניים
ימסרו מידע על הנפש
אולי יתווספו לנו עוד סוגי חרוטים
ונראה אורות וצבעים שעוד לא ראינו
אולי הן יעמדו בעינוי החקירות
כן מחר!
לא כמו עכשיו
שהן נכנעות, מזמרות
כל הלילה כאבי מטביע אותי בדמעות
והפחד של האנשים חשתי אותו
מתבטא באלימות עצומה
והפחד שלי חשתי
איך הוא הורג לי רגשות עדינים
עורף את ראש הדקויות
לא משהה לי זמן להבין
לתפוש את הראש בין ידי
שועט דוחף אותי איתו לשעטה
חיבת לברוח מרעש האדמה והאבק שהוא מייצר
חיבת לברוח מזעם הרחוב
והוא זועם מאד הרחוב
איני יודעת כבר מי זועם יותר אני או הרחוב?
אחרי שהפחד הרג את הכול
אין שום משמעות לזעם הזה
מלבד זולתו זעם.
והעצב הוא עדין נשאר בבדידות
אין לו שותפים ראויים.
מחר יחדש לי חידושים
המצאות שהן כמותן בעולם
אבל עד המחר
כעסי ותקוותי
יתבטאו במילים באותיות הריקות
הרגשות נוזלות
בכובד קבוע מקבלות את צורת האותיות
מתרחבות רק לפי ההבהרות.
והמחר כן המחר!
יחדש לי גם את הדף
אולי תנועת החלקיקים תגדל
ורגשות יתרחבו מעבר לצורת האותיות
וישתלטו על כל הדף כמו חירבוש ענק, נפוח
בלי צורה ובלי גבולות
ידחקו את האוויר
וישתלטו ערמומיות כמו גז
והקוראים ירגישו מחנק
איך כל החלל מתמלא
רגשות זועמות, בועטות
ולזעם אין הסבר
מלבד זולתו
מצב צבירה בו מולקולות שואפות להיפרד
להתפשט לתפוס כמה שיותר מקום
ולא להשאיר מקום למשהו אחר
ולפני שיספיקו כולם להבין מה קרה
כל המשהו האחר שלהם ידחק
והם יתמוטטו חסרי הכרה
ויתעוררו
במיטתם כמו מתוך חלום
ואיש לא יכיר בעולם החדש
איש לא יתוודע לסדרי בראשית חדשים
כולם יחשבו שהכול סתם המצאה שלי
לא יאמינו כשאומר שזה המחר
שהמציא הכול
לא יעזור כל מה שאטען
גם את נשקי אם אטען
הם יאמרו שהכול סתם קשקושים, תירוצים
שירים של מתבגרים,
איש לא יכיר בעולם החדש
לא יתוודע לו
לא יזכור ששכן בו
ושוב הרגשות נשארות באותו הכובד
נוזלות ומקבלות בדיוק את צורת האותיות.
והזעם
אינו אלא זולתו,
אינו אלא זולת 14 עצמות פלאנגס, 5 עצמות קרפליות ,ומטה קרפליות
וסיבים שמתכווצים לכל האורך
גרעינים ממושמעים לחשמל.
ואני כולי זועפת, נוזפת בהן: אוי רגשות, רגשות טיפשות
איך הרסתן עולם חדש?
נתנו לכן חופש ומרחב
למה התפשטתן כמו גז?
יכולתן להתפשט כמו אוויר
אוויר
ואנשים היו אולי מתפתחים רק לציפורים
ועפים בכן....
והן עונות לי
מה אנחנו אשמות?
שאנחנו עשויות מיסודות, אטומים רעילים
חסרי יציבות
שחוברים או גונבים חלקיק
מבקשות קרבה
זאת את שהיית צריכה לסדר את המולקולות מחדש
לתרכב אותנו מחדש
לתרכב מחדש את הכאב והפחד והעצב
להחליף אטומים ,להחסיר או להוסיף אלקטרונים
את יודעת שלא כל היסודות יכולים לקשור אותו מספר קשרים
היית צריכה להביא זאת בחשבון לפני שאת בא ליצור קשרים חברתיים
להעשיר בחמצן, לדאוג למספר שווה של פרוטונים ונויטרונים
-והקליפה ? אני שואלת למלא אותה או להשאיר חוסרים?
זה קשה הן עונות
תלוי איך את מסתכלת
קליפה מלאה אין חטיפות אטומים, קרבות התשה
אך גם אין התחברויות
קליפה חסרה תמיד יהיו כאלו שיישארו בודדים
אך גם יש יותר סיכוי להולדת חיים
-והמחר?
מה איתו?
הוא הבטיח לי חידושים
שהכול ישתנה מהיסוד
שכל מה שלמדנו יהיה חסר משמעות
תפל,
שכאב ופחד ועצב
לא יתבטאו ויתגשמו
בדמעות ,הרג ובדידות
בקשיי נשימה, מלחמות וניכור
שכל ספרי הפסיכולוגיה והאסטרולוגיה (כן אפילו כוכבים!)
יכתבו מחדש
שכל טבלת מנדלייב תסודר מחדש
שלא נבין דבר שהכול ייכתב מחדש
שדבר לא יהיה כמו שהיה
כן המחר כך הוא הבטיח!
-האומנם? כך הוא הבטיח המחר
היית צריכה לדעת שהוא שקרן
ופתי מי שמאמין לו.
הוא כבר הבטיח בעבר
להפוך ברזל לזהב
ומאום לא קרה
ברזל נשאר ברזל וזהב נשאר זהב
ועכשיו מה יש לו המצאה חדשה
להפוך כאב לצחוק?
פנטזיונר!
מהיסוד?
מהיסוד לשנות הוא הבטיח?
רגשות, חומרים,תודעות,?
משונה , גרנדיוזי, מאיפה הוא מביא את זה?
מהיסוד?
הוא ממש הגזים הפעם המחר הזה!