חיבור שכתבתי

חיבור שכתבתי

נושא החיבור:
אדם מחוסן לא יחלה ולא ידבק במחלה שנגדה חוסן. מתן חיסונים לחלק גדול מהאוכלוסייה מונע הדבקה לא רק של המחוסן אלא גם של הסביבה המקיפה אותו. כיום ישנם הורים הנוטים לא לחסן את ילדיהם, אם מתוך חשש מבעיות התפתחותיות שהחיסונים עשויים לגרום, או נטייה לאורח חיים טבעי ובריא יותר. מחקרים שערך איגוד הרופאים הישראלי העלו שהסיכון בחיסונים הוא מזערי. ישנם קולות הטוענים שיש מקום לכפות על הורים אלה לחסן את ילדיהם ולאכוף זאת באמצעות הענשת ההורים ואי קבלתם לגן, באשמת הזנחת הילדים ונזק לחברה. האם לדעתכם על המדינה לכפות על ההורים לחסן את ילדיהם?

החיבור:
כאשר תינוק נולד הוא עובד סדרה של חיסונים כנגד מחלות נפוצות בגיל הינקות, וממשיך לעבור חיסונים בשלבים שונים בחיו. ישנם הורים הבוחרים שלא לחסן את ילדיהם, ובעצם מתסמכים על המערכת החיסונית הטבעית של היילוד מתוך חששות לסיבוכים ונטייה לאורח חיים בריא יותר. מנגד, ישנם קולות החוששים מן המגמה וקוראים להטיל סנקציות על ההורים הסרבנים. אני מזדהה עם האחרונים ובחיבור זה אציג את עמדתי.

הורים הבוחרים שלא לחסן את ילדיהם מסתמכים על הסיכוי לסיבוכים במתן חיסונים אלו. לראייה- היו מקרים בעבר של ילדים שבעקבות החיסון חלו במחלה שנגדה התחסנו, ונגרם להם נזק כבד עד בלתי הפיך. הם טוענים כי גם אם הסיכון מזערי, הוא עדיין קיים, והם בחרו שלא לחשוף את ילדיהם לסיכון מיותר זה, לטענתם. נוסף על כך, הורים אלו טוענים שמתוקף היותם הוריו של הילד, קרי, הגורמים האחראים עליו יש להם את הזכות להחליט אילו טיפולים בריאותיים הוא יקבל, או לא יקבל ללא התערבותה של המדינה.

לעומתם, צפים ועולים קולות הקוראים להטיל סנקציות על ההורים הללו, למשל איסור על הכנסת ילדים שאינם מחוסנים לגני ילדים ציבוריים ועוד. לטענתם, ההחלטה שלא לחסן מבוססת על חששות שווא שכן מחקרים של איגוד הרפואה קבעו שהיתרונות של החיסון עולים פי כמה וכמה על הסיכון המזערי.
זאת ועוד, הורים שבוחרים שלא לחסן את ילדיהם מסתמכים על העובדה שרוב הילדים בסביבה כן מחוסנים ועל כן אין חשש להדבקה. בהנחה זו יש מן האמת, שכן ילד מחוסן אינו מפיץ את המחלה וכך מונע הדבקה של הסובבים אותו. אולם מגמה זו של אי-חיסון ילדים הולכת וצובת תאוצה, ובאופן זה עלולה להיווצר קבוצה של ילדים שאינם מחוסנים שמדביקים אחד את השני, ואף עשויים להפיץ זנים חדשים של מחלות קיימות ולסכן בכך גם את האוכלוסייה המחוסנת.

לסיכום, אני סבורה שהורים שאינם מחסנים את ילדיהם אמנם רשאים לעשות זאת מתוקף היותם האחראים על ילדיהם, אך מעשה זה הינו מעשה בלתי אחראי. ילדים אלו נמצאים בסיכון גבוה לחלות, ולהדביק אחרים במחלות חדשות ולא מוכרות כתוצאה ממוטציות שנוצרו בגוף הילד הלא-מחוסן. לדעתי יש להתנות כניסה לגנים בקבלת חיסוני החובה כיוון שבמקרה שכזה טובת הכלל, לדעתי, גוברת הן על הסיכוי לסיבוכים והן על העדפה של הורה כזה או אחר לאורח חיים בריא יותר.
 
דעתי בקצרה

פתיחה - הצגת את הנושא בצורה טובה לדעתי על אף שהעתקת מעט מן המטלה.
כדי לקבל ציון מקסימלי של 6 בתוכן הייתי מציע לתקוף את בסיס הסוגיה (העקרונות ששני הצדדים מסתמכים עליהם) ולא להציגה בצורה בנאלית.

העניין היסודי כאן הוא, האם על המדינה לכפות על הפרט ביצוע פעולות שלולא יעשה אותן הוא יסכן יותר את הכלל.

פסקת פתיחה 1 -

"היו מקרים בעבר" - ייתכן שהכפילות (גם "היו" וגם "בעבר") מיותרת.

"הם טוענים כי גם אם הסיכון מזערי, הוא עדיין קיים, והם בחרו שלא לחשוף את ילדיהם לסיכון מיותר זה, לטענתם." - כדאי לשמור על אותו זמן במשפט. ה"עדיין" מעיד על תהליך ממושך ולכן כדאי להמשיך את המשפט עם "ולכן הם בוחרים".

"קרי, הגורמים האחראים עליו" - צריך להוסיף פסיק אחרי ה"עליו" מכיוון ש"הגורמים האחרים עליו" מהווה תמורה (=תחליף) ל"הוריו של הילד" (למדת את זה בטח בשיעור תחביר בתיכון).

פסקת "הזאת ועוד" -
היה מתבקש מאוד להשתמש כאן בטיעון של "מדרון חלקלק". כלומר, אם המדינה תאפשר לפרט מסוים לא להתחסן, הדבר בסופו של דבר עלול לגרום לכולם לא להתחסן. קטסטרופה.
אני יודע שהתכוונת לזה אבל היה כדאי לדעתי לחדד יותר.

"ובאופן זה עלולה להיווצר קבוצה של ילדים שאינם מחוסנים שמדביקים אחד את השני"-
שימי לב שהשתמשת פה פעמיים ברצף ב"ש". פחות זורם.
כדאי להשתמש בפעם הראשונה ב"ש" ובפעם הראשונה ב"ה".
ככה: ובאופן זה עלולה להיווצר קבוצה של ילדים שאינם מחוסנים המדביקים אחד את השני"

"לדעתי יש להתנות כניסה לגנים בקבלת חיסוני החובה כיוון שבמקרה שכזה טובת הכלל, לדעתי, גוברת הן על הסיכוי לסיבוכים והן על העדפה של הורה כזה או אחר לאורח חיים בריא יותר." - שימי לב שחזרת פעמיים על "לדעתי".

סה"כ, אחלה חיבור (אל תיבהלי מזה שיש הרבה הערות). מלא בהצלחה! :)
 
למעלה