מטבע שוקולד
New member
חיבור שכתבתי
אשמח לקבל עליו חוות דעת
נושא החיבור: הפרסומות בטלוויזיה משחיתות את בני הנועה- הבע דעתך בנושא.
החיבור:
במהלך חיינו בעולם המודרני אנו נחשפים לתוכן שיוקי ללא הרף- בטלוויזיה, בשלטי החוצות ובאינטרנט. הרעיון המקורי העומד בבסיסן של הפרסומות הוא חשיפה של הציבור לרעיון או למוצר חדש. רעיון זה אינו רע מיסודו, אטלם ישנם אנשים הטוענים שהפרסומות בטלוויזיה משחיתות את בני הנוער ומשרישות בהם מוסכמות שנויות במחלוקת. אני מסכימה עם קביעה זו ובחיבור זה אציג את טיעוניי.
יתן לשאול, מדוע להתמקד דווקא באוכלוסיית בני הנוער? הרי כלל האוכלוסייה נחשפת מדי יום ביומו למגוון רחב של מסרים שיווקים. אך לטענתי, ההתמקדות בהשפעת הפרסומות על בני הנוער מוצדקת וחשובה. בני הנוער נמצאים בשלב בו דעתם אינה מגובשת דיה כדי להתמודד עם מסרים אלו. נקודת מבטם שונה מנקודת מבטו של מבוגר- בני הנוער מקבלים את התפיסות המוצגות בפרסומות כנכונות ואין ברשותם את הראיה הכוללת על מנת לערער על נכונותן.
דוגמא לכך היא האובססיה של המדיה בכלל ובעולם הדוגמנות בפרט לרזון. הפרסומות המשודרות בטלוויזיה מכילות ברובן נשים המתאפיינות במבנה גוף רזה ולעיתים אף שדוף. דרך שידורים חוזרים ונשנים של פרסומות המציגות בעיקר נשים רזות מושרש המסר- דוגמנית יפה היא דוגמנית רזה. בני נוער רבים שואפים להיות דומים למפורסמים ולמושאי הערצתם ועל כן, לטעמי, המסר הזה הינו בעייתי במיוחד- שכן הרזון אינו נחלת הכלל. שאיפה זו של בני הנוער היא גורם מכריע למיטב הבנתי, בשיעורי האנורקסיה בקרב בני נוער.
דוגמא נוספת למסר המושרש לתת המודע של בני הנוער באמצעות הפרסומות הינו המגדריות. מתוך צפייה של שנים בטלוויזיה, באופן מצטבר, אני טוענת שרוב הפרסומות בטלוויזיה מציגות סטריאוטיפים ומוסכמות שלא דווקא רצויות. למשל בנים מככבים בטלוויזיה בעיקר בהקשרים של כוח ושל עוצמה- תמצית האידיאל הגברי, בעוד בנות מוצגות כרודפות רזון ויופי.
בן נוער הצופה בפרסומות הללו , צופה למעשה, במציאות מגמתית שאותה יצרו אנשי פרסום, ולא במציאות האמיתית שבה רוב האנשים אינם תואמים לאידיאל שיצרו הפרסומות. פער זה עלול ליצור אצל בני הנוער תחושות של נחיתות וחוסר ביטחון עצמי אשר עשויות ללוות אותם לעורך כל חיהם.
לסיכום, אני טוענת כי התוכן המצוג בפרסומות חייב להיות מפוקח. חוקים כמו חוק הפוטושופ, המחייב חברות פרסום שהשתמשו בתוכנת הפוטושופ על מנת לייפות את המציאות- לציין זאת, מהווים צעד בדרך למטרה, שלדעתי ראוי שכולנו נשאף להשגתה: פרסומות שאינן יוצרות אשליות חסרות בסיס בקרב בני הנוער.
אשמח לקבל עליו חוות דעת
נושא החיבור: הפרסומות בטלוויזיה משחיתות את בני הנועה- הבע דעתך בנושא.
החיבור:
במהלך חיינו בעולם המודרני אנו נחשפים לתוכן שיוקי ללא הרף- בטלוויזיה, בשלטי החוצות ובאינטרנט. הרעיון המקורי העומד בבסיסן של הפרסומות הוא חשיפה של הציבור לרעיון או למוצר חדש. רעיון זה אינו רע מיסודו, אטלם ישנם אנשים הטוענים שהפרסומות בטלוויזיה משחיתות את בני הנוער ומשרישות בהם מוסכמות שנויות במחלוקת. אני מסכימה עם קביעה זו ובחיבור זה אציג את טיעוניי.
יתן לשאול, מדוע להתמקד דווקא באוכלוסיית בני הנוער? הרי כלל האוכלוסייה נחשפת מדי יום ביומו למגוון רחב של מסרים שיווקים. אך לטענתי, ההתמקדות בהשפעת הפרסומות על בני הנוער מוצדקת וחשובה. בני הנוער נמצאים בשלב בו דעתם אינה מגובשת דיה כדי להתמודד עם מסרים אלו. נקודת מבטם שונה מנקודת מבטו של מבוגר- בני הנוער מקבלים את התפיסות המוצגות בפרסומות כנכונות ואין ברשותם את הראיה הכוללת על מנת לערער על נכונותן.
דוגמא לכך היא האובססיה של המדיה בכלל ובעולם הדוגמנות בפרט לרזון. הפרסומות המשודרות בטלוויזיה מכילות ברובן נשים המתאפיינות במבנה גוף רזה ולעיתים אף שדוף. דרך שידורים חוזרים ונשנים של פרסומות המציגות בעיקר נשים רזות מושרש המסר- דוגמנית יפה היא דוגמנית רזה. בני נוער רבים שואפים להיות דומים למפורסמים ולמושאי הערצתם ועל כן, לטעמי, המסר הזה הינו בעייתי במיוחד- שכן הרזון אינו נחלת הכלל. שאיפה זו של בני הנוער היא גורם מכריע למיטב הבנתי, בשיעורי האנורקסיה בקרב בני נוער.
דוגמא נוספת למסר המושרש לתת המודע של בני הנוער באמצעות הפרסומות הינו המגדריות. מתוך צפייה של שנים בטלוויזיה, באופן מצטבר, אני טוענת שרוב הפרסומות בטלוויזיה מציגות סטריאוטיפים ומוסכמות שלא דווקא רצויות. למשל בנים מככבים בטלוויזיה בעיקר בהקשרים של כוח ושל עוצמה- תמצית האידיאל הגברי, בעוד בנות מוצגות כרודפות רזון ויופי.
בן נוער הצופה בפרסומות הללו , צופה למעשה, במציאות מגמתית שאותה יצרו אנשי פרסום, ולא במציאות האמיתית שבה רוב האנשים אינם תואמים לאידיאל שיצרו הפרסומות. פער זה עלול ליצור אצל בני הנוער תחושות של נחיתות וחוסר ביטחון עצמי אשר עשויות ללוות אותם לעורך כל חיהם.
לסיכום, אני טוענת כי התוכן המצוג בפרסומות חייב להיות מפוקח. חוקים כמו חוק הפוטושופ, המחייב חברות פרסום שהשתמשו בתוכנת הפוטושופ על מנת לייפות את המציאות- לציין זאת, מהווים צעד בדרך למטרה, שלדעתי ראוי שכולנו נשאף להשגתה: פרסומות שאינן יוצרות אשליות חסרות בסיס בקרב בני הנוער.