דינגי דינגי
New member
חיבור - אפריל 13
המטלה:
https://www.nite.org.il/files/psych/psychometric_april_2013.pdf
בעת האחרונה מתרחבת במדינה תופעה שמסגרתה הורים מסרבים לחסן את ילדיהם. לסירובם סיבות שונות, כמו למשל חשש שמא אותם החיסונים יסבו יותר נזק מאשר תועלת, או מניעים אידיאולוגים - כגון אורח חיים טבעי ללא התערבות רפואית מלאכותית. בעקבות סירובים אלה, קורא איגוד הרופאים הארצי לחקיקה שלפיה ילדים שלא יחוסנו לא יוכלו להירשם לגני ילדים או לבתי ספר, והוריהם יועמדו לדין בגין הזנחת ילדיהם ופגיעה בחברה. נשאלת אפוא השאלה, האם על המדינה לכפות על הורים לחסן את ילדיהם? לעניות דעתי, התשובה לשאלה זו חיובית.
מחד, טוענים המתנגדים לחקיקה זו שלמדינה אין את הזכות לפגוע בחופש הבחירה של כל אותם ההורים. אני מכבד טענה זו אך לא מסכים עמה כלל. עלינו, כאזרחיה של מדינה דמוקרטית, לזכור שאנו נתונים בפני מצב מתמיד של 'שכלול ואיזון', שכן דמוקרטיה היא בין השאר תוצאה של פשרה. פשרה זו צריכה לבוא לידי ביטוי על ידי פגיעה, מזערית ככל האפשר, בחופש הבחירה של כל אותם ההורים, על מנת שלא לפגוע בבריאותם של שאר הילדים, כלומר למנוע פגיעה בזכותם לחיים ולביטחון. מימוש פשרה זו יהיה כאמור חיסון כל ילדי המדינה.
בנוסף, יש להתחשב בכך שהסיכון שבכל אותם החיסונים מזערי, כפי שקבע איגוד הרופאים הארצי. חיסונים שניתנים מבעוד מועד עשויים אף להתריע על התפרצותן של מגפות שונות ולעיתים למנוע אותן. כך לדוגמה, סביר להניח שאילו היו ניתנים חיסונים עבור מחלת הפוליו מבעוד מועד, כשמוקדיו של הנגיף היו בדרום הארץ בלבד, לא היה מצליח הנגיף לחלוש על פני כל הארץ ולהגיע לצפון.
זאת ועוד, עלינו לזכור שמדובר על אחריות קולקטיבית אותה אנו אמורים לשאת, שכן אין כל סיבה ריאלית שהפרט יסכן את הכלל. כך, אי חיסונם של מספר קטן של ילדים, מעטים ככל שיהיו, עלול לסכן את שאר ילדי המדינה במגוון דרכים, מצב שכאמור ניתן היה למנוע קודם לכן.
לסיכום, אני סבור שהמדינה צריכה לכפות על הורים לחסן את ילדיהם לאור כל הסיבות שלעיל. כמדינה מתוקנת, עלינו לשאת באחריות קולקטיבית ולעיתים אפילו במחיר של ויתורים מעט כואבים, ויפה שעה אחת קודם.
המטלה:
https://www.nite.org.il/files/psych/psychometric_april_2013.pdf
בעת האחרונה מתרחבת במדינה תופעה שמסגרתה הורים מסרבים לחסן את ילדיהם. לסירובם סיבות שונות, כמו למשל חשש שמא אותם החיסונים יסבו יותר נזק מאשר תועלת, או מניעים אידיאולוגים - כגון אורח חיים טבעי ללא התערבות רפואית מלאכותית. בעקבות סירובים אלה, קורא איגוד הרופאים הארצי לחקיקה שלפיה ילדים שלא יחוסנו לא יוכלו להירשם לגני ילדים או לבתי ספר, והוריהם יועמדו לדין בגין הזנחת ילדיהם ופגיעה בחברה. נשאלת אפוא השאלה, האם על המדינה לכפות על הורים לחסן את ילדיהם? לעניות דעתי, התשובה לשאלה זו חיובית.
מחד, טוענים המתנגדים לחקיקה זו שלמדינה אין את הזכות לפגוע בחופש הבחירה של כל אותם ההורים. אני מכבד טענה זו אך לא מסכים עמה כלל. עלינו, כאזרחיה של מדינה דמוקרטית, לזכור שאנו נתונים בפני מצב מתמיד של 'שכלול ואיזון', שכן דמוקרטיה היא בין השאר תוצאה של פשרה. פשרה זו צריכה לבוא לידי ביטוי על ידי פגיעה, מזערית ככל האפשר, בחופש הבחירה של כל אותם ההורים, על מנת שלא לפגוע בבריאותם של שאר הילדים, כלומר למנוע פגיעה בזכותם לחיים ולביטחון. מימוש פשרה זו יהיה כאמור חיסון כל ילדי המדינה.
בנוסף, יש להתחשב בכך שהסיכון שבכל אותם החיסונים מזערי, כפי שקבע איגוד הרופאים הארצי. חיסונים שניתנים מבעוד מועד עשויים אף להתריע על התפרצותן של מגפות שונות ולעיתים למנוע אותן. כך לדוגמה, סביר להניח שאילו היו ניתנים חיסונים עבור מחלת הפוליו מבעוד מועד, כשמוקדיו של הנגיף היו בדרום הארץ בלבד, לא היה מצליח הנגיף לחלוש על פני כל הארץ ולהגיע לצפון.
זאת ועוד, עלינו לזכור שמדובר על אחריות קולקטיבית אותה אנו אמורים לשאת, שכן אין כל סיבה ריאלית שהפרט יסכן את הכלל. כך, אי חיסונם של מספר קטן של ילדים, מעטים ככל שיהיו, עלול לסכן את שאר ילדי המדינה במגוון דרכים, מצב שכאמור ניתן היה למנוע קודם לכן.
לסיכום, אני סבור שהמדינה צריכה לכפות על הורים לחסן את ילדיהם לאור כל הסיבות שלעיל. כמדינה מתוקנת, עלינו לשאת באחריות קולקטיבית ולעיתים אפילו במחיר של ויתורים מעט כואבים, ויפה שעה אחת קודם.