חטפים
- פותח הנושא babar1
- פורסם בתאריך
המלים הבעייתיות מהתנ"ך:
ויקרא, פרק כו' פסוק יג: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיוּת. שמות, פרק ג', פס' יח': וְעַתָּה נֵלֲכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ. שמות, פרק ד', פס' יח': וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי אֲשֶׁר-בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם. במדבר, פרק כב', פס' ו': וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר. אולי כדאי לציין שבהדפסות מסויימות מופיע שווא במקום החטף ובהדפסות אחרות מופיע החטף פתח. מעניין שדווקא אצל ההוצאות שנחשבות מדוייקות יותר מופיע החטף פתח.
ויקרא, פרק כו' פסוק יג: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיוּת. שמות, פרק ג', פס' יח': וְעַתָּה נֵלֲכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ. שמות, פרק ד', פס' יח': וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי אֲשֶׁר-בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם. במדבר, פרק כב', פס' ו': וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר. אולי כדאי לציין שבהדפסות מסויימות מופיע שווא במקום החטף ובהדפסות אחרות מופיע החטף פתח. מעניין שדווקא אצל ההוצאות שנחשבות מדוייקות יותר מופיע החטף פתח.
1. עיקר הניקוד של המקרא
נעשה בעקבות ההגייה שהייתה מקובלת ומוכרת לנקדנים שניקדו אותו. היו תנועות שנשמעו להן חטופות יותר, קצרות יותר, ולכן אנחנו יכולים לקראות למשל חטף מתחת ל-ק', שהיא אינה גרונית. בעיקרון אם נסתכל על הניקוד של המקרא - דברים רבים בו היו נחשבים היום כ"בלתי תקניים" - עפ"י כללי הניקוד שאנחנו מכירים, וזה בעיקר בגלל שהטקסט היה כתוב, והנקדנים לא תיקנו אותו - למשל הורדת או הוספת אימות קריאה. 2. ה-ר' היא גרונית, בעיקר בכך שהיא לא מקבלת דגש, אך אין כל בעיה להגות אותה ללא תנועה, להבדיל מהגרוניות האחרות, ולכן היא לא תקבל חטף.
נעשה בעקבות ההגייה שהייתה מקובלת ומוכרת לנקדנים שניקדו אותו. היו תנועות שנשמעו להן חטופות יותר, קצרות יותר, ולכן אנחנו יכולים לקראות למשל חטף מתחת ל-ק', שהיא אינה גרונית. בעיקרון אם נסתכל על הניקוד של המקרא - דברים רבים בו היו נחשבים היום כ"בלתי תקניים" - עפ"י כללי הניקוד שאנחנו מכירים, וזה בעיקר בגלל שהטקסט היה כתוב, והנקדנים לא תיקנו אותו - למשל הורדת או הוספת אימות קריאה. 2. ה-ר' היא גרונית, בעיקר בכך שהיא לא מקבלת דגש, אך אין כל בעיה להגות אותה ללא תנועה, להבדיל מהגרוניות האחרות, ולכן היא לא תקבל חטף.
1. אז נוצרת שאלה אחרת:
באיזו תקופה חיו אותם נקדנים ולמה באותו זמן היה מקובל להוסיף תנועות חטופות גם לאותיות שאינן גרוניות? נק' נוספת, ע"פ התלמוד (מסכת מכות פרק שני), יש מסורת לקריאה. כלומר, הניקוד של המקרא עבר מדור לדור ונשאר מדוייק מאוד (לפחות בתקופת התלמוד), ומצב זה לא מסתדר עם התשובה שהעלית (או שהמסורת שהועברה השתבשה באלף שנים האחרונות). 2. במקורות שהבאתי מופיעה מילה שבה האות רי"ש מנוקדת בחטף פתח. חזרנו לשאלה מס' 1.
באיזו תקופה חיו אותם נקדנים ולמה באותו זמן היה מקובל להוסיף תנועות חטופות גם לאותיות שאינן גרוניות? נק' נוספת, ע"פ התלמוד (מסכת מכות פרק שני), יש מסורת לקריאה. כלומר, הניקוד של המקרא עבר מדור לדור ונשאר מדוייק מאוד (לפחות בתקופת התלמוד), ומצב זה לא מסתדר עם התשובה שהעלית (או שהמסורת שהועברה השתבשה באלף שנים האחרונות). 2. במקורות שהבאתי מופיעה מילה שבה האות רי"ש מנוקדת בחטף פתח. חזרנו לשאלה מס' 1.
הניקוד התגבש במאות
ה-5,6,7 לספירה, ועיקר העבודה על הניקוד היה במאה ה-8. ולא היה מקובל להוסיף תנועות חטופות גם לאותיות שאינן גרוניות, אלא בעת ההגייה - חלק מהתנועות היו קצרות יותר, למשל לא פתח באורך מלא אלא קצר יותר, ולכן הם בחרו לייצג את התנועה הזו כחטף. אין קשר לגרונית או לא גרונית. בעיקרון, מבחינה פונטית, החטפים באו להקל על ההגייה מצד אחד, וכן לתאר תופעה של הגייה מעט שונה באותיות הגרוניות. עובדה היא שבערבית אין כל מניעה להגות עיצור גרוני בחוסר תנועה - מה גם שהעיצורים הגרוניים בערבית נהגים גם כיום "כמו שצריך". בערבית גם יש דגש בעיצורים אלה... אכן הניקוד עבר במדויק, אבל חלק מהמילים שנוקדו במקרא נוקדו כפי שהן נוקדו כי הן משקפות את ההגייה שלהן. שוב - החטף ב-ר' במקורות שהראית היא לאו דווקא בגלל גרוניותה/אי-גרוניותה של ה-ר' אלא בגלל שהגו את התנועה שלה באופן קצר יותר, או ש"החליקו" את ההגייה שלה עם תנועה. זה כמו שכיום בדיבור התנועות משתנות, אנחנו מקצרים הברות ומדלגים על עיצורים. זה היופי בשפה דבורה.
ה-5,6,7 לספירה, ועיקר העבודה על הניקוד היה במאה ה-8. ולא היה מקובל להוסיף תנועות חטופות גם לאותיות שאינן גרוניות, אלא בעת ההגייה - חלק מהתנועות היו קצרות יותר, למשל לא פתח באורך מלא אלא קצר יותר, ולכן הם בחרו לייצג את התנועה הזו כחטף. אין קשר לגרונית או לא גרונית. בעיקרון, מבחינה פונטית, החטפים באו להקל על ההגייה מצד אחד, וכן לתאר תופעה של הגייה מעט שונה באותיות הגרוניות. עובדה היא שבערבית אין כל מניעה להגות עיצור גרוני בחוסר תנועה - מה גם שהעיצורים הגרוניים בערבית נהגים גם כיום "כמו שצריך". בערבית גם יש דגש בעיצורים אלה... אכן הניקוד עבר במדויק, אבל חלק מהמילים שנוקדו במקרא נוקדו כפי שהן נוקדו כי הן משקפות את ההגייה שלהן. שוב - החטף ב-ר' במקורות שהראית היא לאו דווקא בגלל גרוניותה/אי-גרוניותה של ה-ר' אלא בגלל שהגו את התנועה שלה באופן קצר יותר, או ש"החליקו" את ההגייה שלה עם תנועה. זה כמו שכיום בדיבור התנועות משתנות, אנחנו מקצרים הברות ומדלגים על עיצורים. זה היופי בשפה דבורה.
אני מכיר תיאוריה קצת שונה...
לפי הספר של דוד ילין ועוד מקורות. 1. קודם כול יש לדעת שחטף באות לא גרונית מסומן אך ורק באותיות שנהגות במבטא שלנו (הספרדי) בשווא נע (ראה בכל הדוגאות שהביא babar1), זאת בניגוד לחטף באות גרונית' שיכול לבוא גם היכן שהיה אמור להופיע שווא נח (מחֲבת, העֱביר וכד') 2. לפי דוד ילין, ההגייה של האותיות המסומנות בחטף לא הייתה שונה מהגייה של כל שווא נע רגיל. אלא שהטבריינים לא הגו שווא נע כפי שנהגה במבטא הספרדי. במבטא הספרדי כל שווא נע נהגה בדומה לחטף סגול (תנועת E). במבטא הטברייני העניין קצת יותר מסובך. את רוב השוואים הנעים הם הגו כחטף פתח (תנועת A), אולם היו מקרים שהם הגו אותו באופן שונה. הכללים להגיית שווא נע מופיעים גם בספר "דקדוקי הטעמים" לאהרון בן אשר, שחי בתקופת הניקוד הטברייני. הכללים אינם מולי כרגע, אבל אם מישהו מתעניין אשמח להביא אותם. 3. באותיות גרוניות שאמור להופיע בהן שווא נע, היה חשש רב שאם ישאירו את סימן השווא כפי שהוא, אנשים "יעלימו" אותן. לכן לא היה מספיק לסמן שווא ולתת לאנשים להגות כפי הכללים, אלא סימנו סימן יותר מדויק - החטף, שמורה לאנשים כיצד להגות את התנועות. 4. אותו הדבר בחטף באות שאינה גרונית. משום מה בתנאים מסוימים הנקדנים חששו שאנשים יעלימו את השווא הנע, ולא יהגו אותו לפי הכללים. לכן הם סימנו את השווא במקרים מסוימים בחטף. כאמור, הסימון בחטף לא משנה את ההגייה (ואכן הסימון לא אחיד בכתבי היד). הוא רק מדגיש כיצד יש להגות כדי שלא נתבלבל. 5. דוגמה למקרים בהם שווא נע מסומן כחטף היא שווא נע הבא בראשונה משתי אותיות זהות: צָלֲלוּ, קומֲמיות ועוד. במקרה זה (כמו בגרוניות) היה חשש שאנשים יעלימו את האות מהמבטא, ולכן הדגישו להם ביתר הדגשה את מבטאה הנכון. 6. מסקנות לימינו: כאמור, סימון החטף לא משנה את ההגייה באותיות לא גרוניות. ההגייה בוצעה לפי כללים שגם כך היו לחכמי טבריה. בימנו אין אנו מקיימים את הכללים האלה, אלא הוגים כל שווא נע כחטף סגול E לפי המבטא הספרדי. אם כך, אין סיבה שנשמור על כללי ההגייה הטברייניים של השווא הנע, דווקא היכן שהם סימנו חטפים כדי שלא נטעה. מי שקורא בתנ"ך עליו להגות שווא נע בכל מקום שרואה חטף באות לא גרונית, וכמובן שלא להגות את החטף. (חוץ ממקרים מסוימים שבהם יש חטף מסיבות אחרות כמו שיבֳלים, הקֳדשים וכד', שאכן יש להגות בהם תנועת O. ועל כך בפעם אחרת). זאת בדיוק הסיבה שהרב ברויאר הוריד חטפים אלה במהדורות שהוציא. אין להם משמעות במבטא שלנו והם רק גורמים לטעויות.
לפי הספר של דוד ילין ועוד מקורות. 1. קודם כול יש לדעת שחטף באות לא גרונית מסומן אך ורק באותיות שנהגות במבטא שלנו (הספרדי) בשווא נע (ראה בכל הדוגאות שהביא babar1), זאת בניגוד לחטף באות גרונית' שיכול לבוא גם היכן שהיה אמור להופיע שווא נח (מחֲבת, העֱביר וכד') 2. לפי דוד ילין, ההגייה של האותיות המסומנות בחטף לא הייתה שונה מהגייה של כל שווא נע רגיל. אלא שהטבריינים לא הגו שווא נע כפי שנהגה במבטא הספרדי. במבטא הספרדי כל שווא נע נהגה בדומה לחטף סגול (תנועת E). במבטא הטברייני העניין קצת יותר מסובך. את רוב השוואים הנעים הם הגו כחטף פתח (תנועת A), אולם היו מקרים שהם הגו אותו באופן שונה. הכללים להגיית שווא נע מופיעים גם בספר "דקדוקי הטעמים" לאהרון בן אשר, שחי בתקופת הניקוד הטברייני. הכללים אינם מולי כרגע, אבל אם מישהו מתעניין אשמח להביא אותם. 3. באותיות גרוניות שאמור להופיע בהן שווא נע, היה חשש רב שאם ישאירו את סימן השווא כפי שהוא, אנשים "יעלימו" אותן. לכן לא היה מספיק לסמן שווא ולתת לאנשים להגות כפי הכללים, אלא סימנו סימן יותר מדויק - החטף, שמורה לאנשים כיצד להגות את התנועות. 4. אותו הדבר בחטף באות שאינה גרונית. משום מה בתנאים מסוימים הנקדנים חששו שאנשים יעלימו את השווא הנע, ולא יהגו אותו לפי הכללים. לכן הם סימנו את השווא במקרים מסוימים בחטף. כאמור, הסימון בחטף לא משנה את ההגייה (ואכן הסימון לא אחיד בכתבי היד). הוא רק מדגיש כיצד יש להגות כדי שלא נתבלבל. 5. דוגמה למקרים בהם שווא נע מסומן כחטף היא שווא נע הבא בראשונה משתי אותיות זהות: צָלֲלוּ, קומֲמיות ועוד. במקרה זה (כמו בגרוניות) היה חשש שאנשים יעלימו את האות מהמבטא, ולכן הדגישו להם ביתר הדגשה את מבטאה הנכון. 6. מסקנות לימינו: כאמור, סימון החטף לא משנה את ההגייה באותיות לא גרוניות. ההגייה בוצעה לפי כללים שגם כך היו לחכמי טבריה. בימנו אין אנו מקיימים את הכללים האלה, אלא הוגים כל שווא נע כחטף סגול E לפי המבטא הספרדי. אם כך, אין סיבה שנשמור על כללי ההגייה הטברייניים של השווא הנע, דווקא היכן שהם סימנו חטפים כדי שלא נטעה. מי שקורא בתנ"ך עליו להגות שווא נע בכל מקום שרואה חטף באות לא גרונית, וכמובן שלא להגות את החטף. (חוץ ממקרים מסוימים שבהם יש חטף מסיבות אחרות כמו שיבֳלים, הקֳדשים וכד', שאכן יש להגות בהם תנועת O. ועל כך בפעם אחרת). זאת בדיוק הסיבה שהרב ברויאר הוריד חטפים אלה במהדורות שהוציא. אין להם משמעות במבטא שלנו והם רק גורמים לטעויות.
לא של כל חטף, אלא רק של אלה...
שבאות לא גרונית. לדוגמה: "כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה-זֹּאת" (בראשית ב,כג, כך מנוקד בחלק מהמהדורות), יש להגות לֻקְחָה כשהק' בשווא נע (שבמבטא הספרדי נהגה כמו חטף סגול). (באמת לכאורה לפי ההסבר שהבאתי, שהחטף בא רק לשמר את ההגייה של השווא הנע כדי שלא תיעלם, גם החטפים באות גרונית צריכים להיות נהגים כשווא נע רגיל. אבל כנראה שבמבטא הספרדי היה בכל זאת הבדל בין הגיית שווא נע באות גרונית ובאות לא גרונית, ולכן ההגייה הנכונה של החטף באות גרונית היא כפי שהיום אנחנו הוגים אותו).
שבאות לא גרונית. לדוגמה: "כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה-זֹּאת" (בראשית ב,כג, כך מנוקד בחלק מהמהדורות), יש להגות לֻקְחָה כשהק' בשווא נע (שבמבטא הספרדי נהגה כמו חטף סגול). (באמת לכאורה לפי ההסבר שהבאתי, שהחטף בא רק לשמר את ההגייה של השווא הנע כדי שלא תיעלם, גם החטפים באות גרונית צריכים להיות נהגים כשווא נע רגיל. אבל כנראה שבמבטא הספרדי היה בכל זאת הבדל בין הגיית שווא נע באות גרונית ובאות לא גרונית, ולכן ההגייה הנכונה של החטף באות גרונית היא כפי שהיום אנחנו הוגים אותו).
לא אמרתי
שבמבטא הטברני הם הגו את השווא כחטף פתח. אמרתי ש: "במבטא הטברייני העניין קצת יותר מסובך. את רוב השוואים הנעים הם הגו כחטף פתח (תנועת A), אולם היו מקרים שהם הגו אותו באופן שונה." כשיהיה לי זמן אביא את הכללים שמופיעים בספר "דקדוקי הטעמים". אבל הנה רק דוגמה אחת: לפני אות גרונית השווא הנע נהגה כמו האות שלאחריו. ראה כאן דוגמאות. הניקוד בכתבי היד (למשל כתר ארם צובא), הוא לפי המבטא הטברני. לגבי המבטא הספרדי אני לא יודע איך סימנו חטפים. בכל מקרה, ההגייה במבטא הספרדי שאנחנו שומעים היום היא שווא נע כחטף סגול, וחטפים באות גרונית לפי סימן החטף.
שבמבטא הטברני הם הגו את השווא כחטף פתח. אמרתי ש: "במבטא הטברייני העניין קצת יותר מסובך. את רוב השוואים הנעים הם הגו כחטף פתח (תנועת A), אולם היו מקרים שהם הגו אותו באופן שונה." כשיהיה לי זמן אביא את הכללים שמופיעים בספר "דקדוקי הטעמים". אבל הנה רק דוגמה אחת: לפני אות גרונית השווא הנע נהגה כמו האות שלאחריו. ראה כאן דוגמאות. הניקוד בכתבי היד (למשל כתר ארם צובא), הוא לפי המבטא הטברני. לגבי המבטא הספרדי אני לא יודע איך סימנו חטפים. בכל מקרה, ההגייה במבטא הספרדי שאנחנו שומעים היום היא שווא נע כחטף סגול, וחטפים באות גרונית לפי סימן החטף.
שבולת ירוקת העין
New member
הערה קטנה
טַבְרָנִי, טַבְרָנִים וכו'. כך נהוג.
טַבְרָנִי, טַבְרָנִים וכו'. כך נהוג.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.