חטפים

[RonenYi]

ע"פ מילון "אבן-שושן"

ניתן גם "טברייני" (טְבֶרְיָנִי")

 

[שבולת ירוקת העין]

אולי

אבל כשמדברים על המסורת הטברנית, המבטא הטברני, הניקוד הטברני, חכמי המסורה הטברנים וכו' - אומרים טַבְרָנִי ולא טברייני

 

[RonenYi]

מילון "אבן שושן" מציין בפירוש

"הניקוד הטברני/הטברייני". במשמעות הזו ממש ניתן את שתי הצורות. אולי יותר שכיח להשתמש ב"טברני", אך זה לא פוסל את הצורה השנייה.

 

[uriozmor]

רונן

מילון אבן-שושן באמת מציין את שתי הצורות האלה, אבל כפי שהעירה שיבולת, היום מקובל להשתמש ב"טברני" כדי לייחס משהו למסורה הטברנית. ב"טברייני" משתמשים כנראה לציין קשר לעיר טבריה. כפי שכבר הוער פה כמה פעמים, מילון אבן-שושן, שהוא מילון טוב ונחמד ונחוץ וחשוב וחביב ונוח לשימוש ונדיב במובאות יחסית למילון עממי, אינו סוף פסוק ואינו בהכרח קלף מיקוח משובח לכל סוגיה לקסיקלית, כל שכן דקדוקית או אטימולוגית. מעבר לכך שבחלקו התיישן כבר (אני לא מכיר את המהדורה החדשה, אבל אני מניח שבבית יש לך אחת המהדורות הישנות), אבן-שושן לא ניסה להיות תקני ולא עבד בעצה אחת עם האקדמיה ללשון העברית. ואם זה לא ברור אני מדגיש שוב: שיטת העבודה הזו אינה הופכת את המילון שלו לפחות טוב או חשוב. לעומת זאת אם תפתח את מילון ההווה, שכותרת המשנה שלו מעידה על אופיו: "מילון שימושי לעברית התקנית", תמצא "טברני" בלבד.

 

[or99]

אבל מה ההיגיון...

בצורה טַבְּרָנִי? הרי שם העיר הוא טְבֶרְיָה! גם בכ"י קאופמן הניקוד הוא או טְבֶרְיָיה או טְבֵירְיָיה - בכל מקרה בב' רפה. (בתמונה - משנה שבת ג,ג)

 

[uriozmor]

זו שאלה אחרת

אבל מבחינת השימוש היום, "טברני" מקובלת בדיונים מקצועיים יותר מ"טברייני". אני חושב שגם הצורה "ט(י)ברני" מתועדת במקורות. צריך לבדוק כמובן, ואין לי אפשרות כרגע. גם אם אין זו צורה עתיקה ממש, כלומר מימי המשנה או התלמוד, היא קיימת בדפוסים של התלמוד הירושלמי וכנראה השתגרה במידה זו או אחרת.

 

[RonenYi]

יש לי את המהדורה החדשה דווקא

באחת הפעמים ששלחתי שאלות לאקדמיה ללשון הם בעצמם הפנו אותי למילון "אבן-שושן", באמירה כי שם אמצא תשובות להמון שאלות שלי.

 

[עובד האקדמיה]

שתי הערות

1. לקריאה נוספת בנושא: ישראל ייבין, המסורה למקרא, הוצאת האקדמיה ללשון העברית, ירושלים התשס"ג, עמ' 236-237 (ושם ביבליוגרפיה נוספת); מנחם כהן, "חטף באות לא גרונית", מקראות גדולות הכתר - יהושע שפטים ומבוא למהדורת הכתר, רמת-גן תשנ"ב, עמ' *63-*67. ישראל ייבין פרסם גם ספר בשם כתר ארם-צובה - ניקודו וטעמיו. הספר איננו לפניי כרגע, אולם אני מניח שגם בו יש עיסוק בנושא. 2. הגיע הזמן לעשות סוף לאגדה הזאת שלצערי עדיין נלמדת פה ושם: הרי"ש איננה עיצור גרוני; הרי"ש מצטרפת לעיצורים הגרוניים רק בתכונתה שלא לקבל דגש חזק. בנוסף לכך, הרי"ש יכולה להיות מנוקדת בחטף כמו כל עיצור אחר. ערב טוב!

 

[or99]

היי.. טוב לראות אותך פה! אגב...

מה עם המילון ההיסטורי באתר? מתקדמים?

 

[עובד האקדמיה]

תודה, תודה. תמיד נחמד לבקר.

ואתר המילון ההיסטורי באינטרנט? פיתוחו מתקדם, ואי"ה (וגם כמה בני תמותה) הוא ייחנך תוך זמן קצר (יחסית).

 

[babar1]

לא הבנתי...

הרי"ש יכולה להיות מנוקדת בחטף כמו כל עיצור אחר???????????? הרי רק עיצורים גרוניים מקבלים חטף!? תודה על הקישורים.

 

[עובד האקדמיה]

אם כן, גם זי"ן, פ"א ובי"ת

הן עיצורים גרוניים? אני מדבר על צורות כמו וּזֲהַב (בראשית, ב, יב), צִפֳּרִים (ויקרא יד, ד ועוד) ו-שִׁבֳּלִים (בראשית מא, ה ועוד). ויש עוד צורות דוגמת אלו. בקיצור, האמירה שרק עיצורים גרוניים מקבלים חטפים פשוט איננה נכונה.

 

[babar1]

וואו

זה חידוש עצום בשבילי! תודה רבה!