לילה נעים
רק עכשיו התפניתי שוב מעיסוקי הערב עם המשפחה כדי לענות: שירשיר, קנאה היא תכונה. לא כל אחד לוקה בה, ואני בכוונה כותבת "לוקה" משום שאני רואה בה עניין שלילי. כאמור: שום שמועה ששמעתי עליו לא הוכחה, ולא-לא רואה לנכון לבדוק אותו. אני מאמינה שמי שבוגד ונכנס לנינוחות עם הבגידות בשלב מסויים שוכח להסתיר, ואז דברים מתגלים מאליהם, ובמקרה כזה אשקול צעדים לפירוק. אגב, לפני ששמעתי את השמועות כבר הערתי לו על התייחסות שונה אלי, נשבה ממנו רוח שונה. בלי קשר לבגידה, האינטואיציה שלי אמרה לי ואני אמרתי לו שמשהו משובש. ועדיין אין בי קנאה, כי גם אם נניח , באופן היפוטתי לחלוטין, היה לו רומן/סטוץ/אהבה ממושת או בלתי ממושת למישהי אחרת, בסוף כל כלב חוזר למלונה שלו, איפה שטוב לו באמת, וזה לא אומר שבכל מצב אני מוכנה לקבל אותו, אבל כל עוד לא הוכח-מבחינתי הוא חף מפשע, ואני לא מוצאת שום טעם להתעסק בחקירות, בהצקות ובכל עניין אחר שבהחלט עשוי לדחוף כל אדם שפוי לרעות בשדות זרים. ראי את הסיפור בשרשור על הקנאית שהייתה מפרקת לבעלה את המכונית! לא סתם הוא בחר לבגוד. קנאה היא חנק, גם במינונים נמוכים. וכל אדם חנוק יחפש לעצמו מרחב וחופש בצורה נואשת-וזה אומר להשען על כל מה שזז ונותן תמיכה. מה לעשות? אני לא יודעת לקנא.