חטא על פשע

חטא על פשע

"אלה הדברים - לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל:" (רש"י) אם לא דיי לו לבן עמרם שלמקצת מפרשים נגזר עליו שלא ייכנס לארץ בגין "שמעו נא המורים" ועכ"ז לא ברמזי רמזים, אלא כמדקרות חרב הוסיף חטא על פשע. באומרו "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְהֹוָה:" "מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְהֹוָה מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם:" לקריאה נוספת, באתר שלי בפרק 7 מאחר ועובדי העגל היו מיעוט דמיעוט, היה לשכירי החרב לדונם בסקילה. כדין ”מרבין להן בתי דינין, ומעיינין בדיניהן, ומסקינן להו לבית דין הגדול - של 71“ רק אז אם נתברר שהודחו רובה של עיר או רובו של השבט, ”הַכֵּה תַכֶּה אֶת ישְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב:“ מאחר ונאמר "וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר:" הכי כדברי הרמב"ן שהרגום בחרב מטעם שאם אי אתה יכול להורגו הורגהו בכל מיתה? או כי אותם רוצחים שפלים שגו בדבר הלכה ? הכי באמת ’כֹּה אָמַר יְהוֹה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרוֹבוֹ‘? או כי נאמנה עדותו של תד"א ”מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמר הקב"ה למשה לעמוד בשער המחנה ולומר מי לה` אלי ולשום איש את חרבו על ירכו ולהרוג איש את אחיו ורעהו וקרובו. והוא אמר: ’כֹּה אָמַר יְהוֹה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרוֹבוֹ‘ אלא, שהיה משה דן בעצמו ואמר בלבו. אם אני אומר לישראל ’הִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרוֹבוֹ‘ יהיו ישראל דנין ויאמרו לי: לא כך לימדתנו רבינו: ’סנהדרין שהרגו נפש אחת מישראל פעם אחד בשבוע נקראת מחבלנית‘? מפני מה אתה הורג 3000 ביום אחד? לפיכך, תלה בכבוד של מעלה"? עוד על חטא העגל החל מפרק 19 קריאה מהנה
 

יוסי ר1

Active member
אשאל אותך שאלה פשוטה:

האם ההנהגה במדבר היתה כפי ההנהגה אחרי הכניסה לארץ? כנראה שלא. על יותא מדי חטאים נענשו מידיתץ בידי הקב"ה ולא העמידו בית דין שיעשה צדק. נדב ואביהו, קורח ועדתו, קברות התאווה ומה לא. לכאורה, כל אחד מהמקרים היה צריך להיות נידון בפני בית דין? אלא שבמדבר היתה הנהגה ניסית, והדין היה אחר. נוסף לכך, מהתאור בכתובים לא עולה ש"עובדי העגל היו מיעוט דמיעוט". העם מתואר כפרוע, משה שומע מרחוק את קול העם ברעו. נראה שלבד ממי שהומתו על שותפות אקטיבית בעשיית העגל, היתה הסכמה פאסיבית של הרוב.
 
זיל קרי בי רב

"לא האמנתם בי להקדישני" שהינו פועל יוצא לשלישי. ובכל החטאים הללו לא העכבר = ישראל, - גנב. אלא החור (משה) - גנב. וחזקה על העם שאילו משה היה יוצא מאדישותו ומיידע את אלהים על כל תרחיש לפני שייתעורר, חזקה על העם שהיה שומר אמונים לאלהים כפי ששמר אמונים לאליליו. אך כאשר העם נוכח שללא הפגנות אלהים אינו מודע לצרכיהם הבסיסיים בהכרח שלא ייגרע חלקו משאר האלילים המוכים ונשרפים כאשר אינם עונים על הציפיות. והחל מפרק 10 נידון בהרחבה חטאיהם המדומים של עם שרידי חרב. ובאשר למחלוקתו של קורח ולחטא המרגלים. כבר השיב הברזל לעצים. אחד מיכם אל יכנס בי ואי אתם מתייראים. שנגרמו בגין הדחת משה את זקני ישראל שמונו לשופטים בידי האל. ובהמשך אתייחס אליהם בהרחבה
 

יוסי ר1

Active member
חזקה על העם, חזקה על העם.

אתה יכול להטיח האשמות במנהיג, וזה גם מה שהעם שמח לעשות. לא משנה את העובדה הפשוטה שהעם עצמו אשם, עם קשה עורף: "וידעת, כי לא בצדקתך יהוה אלוהיך נותן לך את-הארץ הטובה הזאת--לרשתה: כי עם-קשה-עורף, אתה. ז זכור, אל-תשכח, את אשר-הקצפת את-יהוה אלוהיך, במדבר: למן-היום אשר-יצאת מארץ מצריים, עד-בואכם עד-המקום הזה, ממרים הייתם, עם-יהוה. ח ובחורב הקצפתם, את-יהוה; ויתאנף יהוה בכם, להשמיד אתכם. ט בעלותי ההרה, לקחת לוחות האבנים לוחות הברית, אשר-כרת יהוה, עימכם; ואשב בהר, ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכלתי, ומים לא שתיתי. י וייתן יהוה אליי, את-שני לוחות האבנים--כתובים, באצבע אלוהים; ועליהם, ככל-הדברים אשר דיבר יהוה עימכם בהר מתוך האש--ביום הקהל. יא ויהי, מקץ ארבעים יום, וארבעים, לילה; נתן יהוה אליי, את-שני לוחות האבנים--לוחות הברית. יב ויאמר יהוה אליי, קום רד מהר מזה--כי שיחת עמך, אשר הוצאת ממצריים: סרו מהר, מן-הדרך אשר ציוויתים--עשו להם, מסכה. יג ויאמר יהוה, אליי לאמור: ראיתי את-העם הזה, והנה עם-קשה-עורף הוא. " (דברים ט')
 
ציטוט ממיין קעמפ ?

או מפרוטוקולי זקני ציון ? תבדוק היטב מי גרם להם להיות ממרים עם ה'? ועל זה נאמר "יורד ומשטין עולה ומקטרג"
 

יוסי ר1

Active member
הדברים כתובים שחור על גבי קלף.

זה שאתה בוחר לפרש כפי העולה על דעתך, ולהטיל במשה את כל תחלואי העם, זו בעייה שלך, לא של הכתוב המפורש במקרא.
 
חלילה ! משה הצדיק! ורק יהוה ועמו - הרשעים.

לא אני הפללתי את משה. אולם אינני אשם שמי שכתב את הציוויים של יהוה למשה, אינו אותו אחד שכתב את הביצוע. ושמא ואוליי היו שני מויישעלעך ? באתר שלי עיגנתי את דבריי על הכתוב הן במקרא והן בדברי חזל. ואם כבודו יוכל לפרש את הכתובים בצורה שונה מבלי לטייח את הפסוקים - אקבל בשמחה.
 

pembencipolisi

New member
ואללה אתה גדול : "’הִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו ו

’הִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרוֹבוֹ‘ יהיו ישראל דנין ויאמרו לי: לא כך לימדתנו רבינו: ’סנהדרין שהרגו נפש אחת מישראל פעם אחד בשבוע נקראת מחבלנית‘? מפני מה אתה הורג 3000 ביום אחד? לפיכך, תלה בכבוד של מעלה"? המנהיג הדגול עסק גם הוא בגרימת רצח המוני , ולו רק זה עשה וכבר עשה דבר שעתיד להצדיק את מה שיחסו לו המתלוננים בפרשת קרח : "וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה." (במדבר פרק יז פסוק ו)
 
תגובה

אולי מאמרי זה יעניין אותך, מתוך "אתר הניווט בתנ"ך": לפרשת ואתחנן "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנן. ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים, ג', 25-26). רש"י - "ויתעבר ה'. נתמלא חימה. למענכם. בשבילכם, אתם גרמתם לי, וכן הוא אומר (תהלים, קו, לב'), ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם". עיקר שפתי חכמים על רש"י - "ר"ל בשביל שאמרתי לכם שמעו נא המורים במי מריבה בשביל חטא זה נגזר עלי שלא אכנס לארץ". בפרשת ואתחנן משה מתחנן בפני ה' שייתן לו להיכנס לארץ. השאלה הגדולה שמתעוררת כאן היא - מדוע ה' לא נענה לו ומתרצה לו? והרי למדנו כי שערי דמעה אינם ננעלים וכן בהמשך הפרשה ה' מכונה - מלבד אל קנא - אל חנון ורחום. ניתן לנסות לתרץ בעיה זו באופנים שונים: ניתן לומר שאם אצל אדם פרטי ה' נענה ומתרצה הרי שאצל משה, שהוא מנהיג האומה, אין הדבר כן, אלא הדברים נבחנים מבחינה כללית, קולקטיבית, גלובלית, כלומר - בהתאם לתוכניתו הכוללת של אלוהים. וכן אומרים - ה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. עוד אפשר לומר, שמהות שלטונו של משה היא הנהגה במדבר ואין הוא מתאים להנהגה בתוך הארץ לאחר שהתרגל כבר לתנאים אלה. ואפשר פשוט לומר שזו החלטת האל ואין לנו אפשרות לתהות אחריה. אבל אנו ננסה להציע הצעת פתרון אחרת. והיא אומרת - ראשית, יש לשים לב לשורש החוזר כאן - עב"ר - אשר בא לרמוז לנו משהו. לשון נופל על לשון מזכיר לנו את המידה כנגד מידה. אם כך, גם משה כעס והתעבר וזאת - על מי מריבה, כפסוק למעלה. שם הוא אמר - "שמעו נא המורים" ובעצם מרה מיד אחר-כך בעצמו, כך שפסל במומו. ועל חטא זה אין הוא נכנס לארץ. אלא שכאן משה תולה את חטאו בעם - וזה, נטען כאן, חטאו הגדול יותר והסיבה שבגללה ה' לא נענה לתחנוניו. כלומר - כדי שאלה יתקבלו עליך להכיר במריך ובחטאך תחילה. דבר דומה ראינו בשאול ובדוד, שזה כמו זה חטא, אך רק שאול נענש בכך שנלקחה המלכות ממנו, והסיבה - הוא לא הכיר בחטאו, בניגוד לדוד שהכיר בו מיד. ממשיך הדרך שנבחר הוא יהושע, "איש אשר רוח בו", וכפירוש רש"י שם - שיודע להלוך כנגד רוחות האנשים, וככתוב - "אל אלוהי הרוחות לכל בשר". גם משה ידע להלוך נגד הרוחות, במי מריבה כמו גם בשבירת הלוחות, אלא שכאמור הוא לא ידע להכיר בחטאו. לבסוף יש לומר, כי זו היא הצעה להסבר הדברים ואין כל צורך לקבל אותה כעובדה מוגמרת.
 
למעלה