שום חטאים ושום
נעליים נוצצות. הכל היה שם תמיד. רק שלא הושטנו אליהם את היד. ויתרנו לעצמינו. לגבי הבגדים, קילוגרמים עודפים, נעליים, לנג'רי איכותי וסקס משובח באמת שהמצב משתפר אחרי הגירושין, אבל הו, כמה שמחתי שיכולתי למצוא את עצמי שוב במקום בו היה איש בחיי ולא היתה לי בעיה להסתובב לידו עם תחתונים פשוטים ולא כאלה עם תחרה ופס מעצבן בישבן. כמה שמחתי עוד יותר שכשעליתי שני קילו, הוא מיד שמח ואמר שיש סופסופ מה לתפוס והתמלאתי במקומות הנכונים.
הכל נורא "מגניב" אבל ה"מגניבות" נעלמת אחרי כמה זמן וזה נורא מעייף להיות כל הזמן "מוכנה לפעולה", שתויה במידה הנכונה בשביל לעשות את הדברים המתבקשים עם הבחור התורן, באמת שזה מעייף וכל שאתה מייחל לו בסוף יום זה מסאז' מפנק ברגליים ומישהו שיחתוך במקומך כמה עגבניות ויעשה לך טוסט שווה. ואז כל חטא אפשרי...
ולכל מי שנמצא במצב אחר- וואלה שיעשה מה טוב לו, כולנו גומרים בסוף באותה הצורה- מתחת לאדמה, לבד, בחושך....אל ישלו עצמם. השאלה היא איזו איכות חיים מחפשים בדרך.