לא../images/Emo70.gif
אם אני אראה כלב (לא משנה כמה רגליים יש לו או איך הוא יראה) סביר להניח שהדבר הראשון שיפלט לי מהפה זה "איזה מותק" בקול מטומטם, ואחר כך אני אקרא לו לבוא אלי. אם הוא יהיה פצוע, אני בטח אקח אותו הביתה (כבר קרה לא פעם). אם אני אראה בן אדם (לא משנה בן כמה הוא) "מתחת להמון עיתונים, מלוכלך כולו, מבקש כמה אגורות", סביר להניח שאני אתן לו בסביבות העשרה שקלים ושאחר כך איזה שעה אני לא אהיה מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר... וסתם שתדע לך, שעדיין יש לי נקיפות מצפון על זה שלא נתתי כסף להומלס שראיתי בצרפת (זה היה לפני שנה וחצי- שנתיים)... ואני לא צוחקת. איתי לא צוחקים על דברים כאלה. וזה שמצחיק אותי הומור שחור לא פוגע בכלל בהומניות שלי או איך שתקרא לזה. אז בבקשה, אל תצחק על הדברים האלה איתי. תודה רבה.