חזרתי
<מגילה>

מממאיה35

New member
חזרתי ../images/Emo13.gif <מגילה>

מסופ"ש עוצמתי מאוד, סופ"ש של "ריברסינג" בים המלח. נושא הסדנה – סליחה. נושא טעון. למי אני צריכה לסלוח? אהמממ למי לא.. לכל אחד מאיתנו יש כעס שהוא סוחב איתו הרבה שנים, שלא יצא אפעם.. כעס שאנחנו מתבשלים בו, שמכאיב לנו, שמעמיס עלינו. עם סיבה? בלי סיבה? לא יודעת.. בסופו של דבר מתברר שכנראה בלי סיבה... כי מה משרת אותנו הכעס? רק כאב וסבל הוא גורם לנו, אז למה לא לשחרר אותו? זו היתה המטרה של הסדנה. סופ"ש מרוכז של תהליכי "ריברסינג" ביחד עם מפגשי שיתוף, עם דמיון מודרך ואפילו עם זריקת הכעסים לים.. מה זה ריברסינג? האמת, קשה להסביר, צריך לחוות. זה תהליך של "נשימה מעגלית". תהליך של נשימה מודעת בקצב מהיר מהרגיל, נשימה רק לבית החזה. תהליך מאוד עוצמתי. תהליך שמי שנכנס אליו, לא יודעת איך יצא ממנו. תהליך שמפחיד אותי כל פעם מחדש. תהליך שאין לי מושג למה אני בוחרת לעשות אותו כל פעם מחדש. תהליך שמנקה אותי כל פעם מחדש. תהליך שמרגיע, תהליך שמאפשר לי נשימה. הרעיון הוא שכל תא בגוף שלנו נושא איתו זיכרונות מודעים ובלתי מודעים, של כל רגע בחיים שלנו. זיכרונות של הרגשות שלנו (שליליים וחיוביים) זיכרונות של מצבים שחווינו וכו'. נשימה מעגלית מכניסה חמצן חדש לתאים ולמעשה מנקה בכך את התאים. עם הניקיון הזה יוצאת כל הג'יפה החוצה – בצורת בכי, צעקות, תנועות ידיים ורגליים, ועוד ועוד (יש פעמים שיוצא גם צחוק!) וככה הכאב יוצא החוצה והתאים מתחדשים. אני יודעת שעבורי זה תהליך גופני מאוד מאוד עוצמתי. יודעים באיזה מצב מתחילים ולא יודעים איך הוא ייגמר, מה יצא, איך יצא. בריברסינג הראשון ("חימום") יצא הרבה בכי, וגם צעקתי המון. צעקתי את הצעקה שכל השנים רציתי לצעוק, את הצעקה שרציתי לצעוד כבר משהייתי ילדה קטנה, אבל לא העזתי. באמצע התהליך הופיעה גם הילדה הקטנה, בבכי. לא ידעתי אם היא בוכה כי היא מפחדת ממה שקורה לה-לי, או כי היא בוכה על הכאב שהיא נושאת איתה, על הפגיעה. מצד אחד רציתי להרגיע אותה שהכל בסדר, שאני שומרת, מצד שני –רציתי להמשיך בתהליך. לצעוק חזק יותר, להוציא עוד מהכאב הזה החוצה. הריברסינג השני היה בבריכה סגורה עם מים מים המלח. היה קשה לי לזרום, לבטוח, לתת אמון למים, למי שמחזיק אותי, לעצמי. אז יצא קצת בכי, וקצת כאב (ובכל זאת יצא!). הריברסינג השלישי היה בשש בבוקר בים המלח עצמו. כל הקבוצה החזקנו ידיים ונשמנו. אי אפשר היה לצעוק ממש (כי הזקנים שהיו במים בשעה המוקדמת הזו היו נבהלים) אז היה ריברסינג בקונרטול. גם בו יצא כאב ובכי ואפילו צעקתי קצת. בסופו הגיעה הזריחה! צפנו כולנו על פני המים וצפינו בשמש שעלתה, בזריחה מדהימה
. באנרגיות המרגשות של הטבע, היה מרגיע, מרגש ומדהים! הריברסינג הרביעי היה בקרקע, בחדר, לפני שחזרנו הביתה. עוצמתי במיוחד. צעקתי המון, ממש הרגשתי איך אני צועקת את הצעקה שלא נצעקה עד היום (או עד לפני יומיים, בריברסינג הראשון). באמצע שאני צועקת, בוכה, מתפתלת, באה המדריכה ו"צעקה" עלי שאפסיק לרחם על עצמי ואתחיל לנשום. אמרה שאפסיק לצעוק ואתחיל לנשום, כי הנשימה מזרימה חמצן חדש, מסלקת את הכאב ומחדשת אנרגיה בתאים. המשפט הזה שלה "תפסיקי לרחם על עצמך ותתחילי לנשום" היה עבורי הניעור שהייתי צריכה. לא רק לריברסינג עצמו אלא לחיים בכלל. שאפסיק לרחם על עצמי, כי אין מה לעשות, הכאב, הפגיעה, הקושי, הכעס, המצוקה שאני נושאת בתוכי – הכל נכון, הכל קיים, אבל דיי, זה היה ואי אפשר להמשיך ולסחוב את זה כל השנים.. צריך להמשיך הלאה, לחיות, להתקדם, לצמוח... אז ברגע שהיא ניערה אותי ככה, התחלתי לנשום.. אח"כ היה דמיון מודרך במטרה שנרגע ונחזור לעצמנו. בדמיון המודרך הזה היה אור שמגיע אלינו ופותח דלתות בצבעים שונים בלב שלנו, ומאיר את כולנו, ומנקה את כל הגוף. ממש יכולתי לראות את זה. ראיתי את כולי בהילה לבנה, מוקפת. פתחתי את הידיים ואספתי את האור הזה אלי. ונשמתי עמוק. ובכל נשימה דמיינתי שאני מסלקת את הכאב, ומכניסה אנרגיה בריאה, מרפאת. אנרגיה של אור. במהלך הדמיון מודרך המדריכה אמרה שהמלאכים ששומרים על כל אחד מאיתנו שולחים לו את האנרגיה המרפאת הזו. ואני תוך כדי הדמיון מודרך, בעיניים עצומות, מעבר לאור הבוהק שראיתי מסביב לכל הגוף שלי, ראיתי גם את כל צבעי הקשת חולפים מול עיני. ובמקביל ביקשתי "הוכחה" מהמלאכים ששומרים עלי, שהם איתי.. תוך כדי שאני מבקשת את זה, חלפו מול עיני 4 דמויות (ראיתי רק את הראש שלהם). לא הכרתי אפחד מהם, אבל זה היה הסימן שלי, שהם איתי.. ומלווים אותי, ולא יתנו לי ליפול.. הרבה דברים קרו לי בסדנה הזו. זרקתי את הכעס, את הכאב. בערב שישי עלינו על הר סדום לטקס של זריקת הכאב והכעס וטיהור שלנו לקראת השנה החדשה. היה מרגש, והרגשתי איך אני זורקת ממני את הכאב והכעס. סוג של משלימה עם מה שיש. במהלך הסדנה הרגשתי שהמדריכה לא נותנת לי מספיק "צומי". היתה מישהי מאוד שתלטנית בצומי שהיא לקחה מכל הקבוצה. בהתחלה התעצבנתי, אח"כ הבנתי להסתכל על ה"יש".. וה"יש" הוא שבעצם את כל התהליכים, התובנות, ה"איך" לשנות ולפעול ולהתנקות, עברתי בעצמי, מעצמי. מהכוחות וממה שיש בתוכי.. התובנה הזו מאוד העצימה אותי. היו לנו הרבה שיחות בסדנה הזו, על כך שהנשמה בוחרת מה לעבור בחיים. ז"א שהנשמה בוחרת "לכאוב" או "לסבול" או למעשה בוחרת את "השעורים" שלה. זה לא נתפס, לא? זה יכול להיות שילדה בת עשר תבחר שאחיה ינצל אותה מינית? זה יכול להיות שילדה בת 7 תבחר לעבור ניתוח בהרדמה מלאה? זה יכול להיות? זה לא נתפס.. אז חשבתי לעצמי עם עצמי מה השיעור הזה בה ללמד אותי, והגעתי למסקנה, שהשעורים האלה באו להראות לי כמה כח ועוצמה ויכולת להתמודד יש לי.. להתמודד עם הכאב ועם הסבל.. בשלוש השנים האחרונות, פתחתי את עניין הפגיעה המינית והניתוח שעברתי שהיתי קטנה. זה היה סבל בלתי ניתן לתיאור. כאב נפשי שכל כאב אחר עדיף עליו. ובכל זאת שרדתי, ועברתי והנה אני חיה, וזה בזכות העוצמה הרבה והכח הענקי שקיים בתוכי. אז החלטתי לשחרר את הכאב והכעס ממני. חוץ מזה, החלטתי להפסיק לסחוב איתי את היומן שלי לכל מקום. היומן שלי שהולך איתי כבר 3 שנים לכל מקום. אבל לכל מקום. זהו, הוצאתי אותו מהתיק. אני יותר לא סוחבת את המילים שמתארים את הכאב הזה איתי לכל מקום. זה נשאר בבית, בקופסא של היומנים. והיום גם קניתי לי אבנים חדשות, כי הקודמות שהיו איתי, סיימו את תפקידן. ז"א מה שהן היו צריכים לתת לי – הן נתנו, והגיע הזמן לחדש באבנים חדשות, לאנרגיות שאני צריכה לתקופה עכשיו, לשנה החדשה. שחררתי המון בסופ"ש הזה. זה לא שהטראומה נמחקה, היא קיימת ותמשיך להיות. אבל באיזשהו מקום הבחירה היא להפסיק לכעוס ולהתבוסס בכאב, או כמו שהמדריכה אמרה לי – להפסיק לרחם על עצמי, ולהתחיל לנשום. אני מאחלה לכולנו שנה של אושר, שנה של שמחה, של צחוק, של אהבה. בלי כאב, בלי כעס. עם שלווה ורוגע. אמן
 

hayapollak

New member
מממאיה

תודה ששיתפת. מאחלת לך לשנה החדשה שיהיה לך יומן שכולו מילים, רגעים של אושר, שמחה ואהבה עצמית.
 
תודה מקרב ../images/Emo23.gif על השיתוף

אני מצאתי את עצמי כועסת ומרחמת על עצמי על כך שצריכה לטחון שעות על גבי שעות בעבודה ועדיין מרוויחה מעט כסף בסוף החודש והכל יוצא על תשלומים לרופא שיניים, לימודים, נסיעות וכו'... ומה שכתבת גרם לי להחליט גם שצריכה להפסיק לרחם על עצמי ולהתחיל לנשום, כי אלה החיים: אם אלה החיים, לאן כולם רצים אמרת שחיפשת אושר ושילמת קצת ביוקר אף פעם לא תגדל אתה ילד מבולבל אני אוהבת את הזיפים שעל פניך את החופש בעיניך. עכשיו מצאת אהבה שלא שורפת אני יודעת ללטף, לא מתכופפת, נראה לי שאתה כבר לא במתח לא נבהל ולא בורח נוסעים לשכוח, גאים לברוח לפחד בכוח ירח בחלון מאחור כששתקת היית גיבור" (מתוך: "אם אלה החיים"/קרן פלס). "
 

המונשרי

New member
מאיה תודה על השיתוף

התרגשתי לקרא את דבריך. ניתן היה ממש לחוות דרך התיאור החוויתי. שמחה שהשתחררת מהכאב ומהכעס ושהגעת לתובנות חדשות ומחזקות. שתהיה לך אחלה שנה של שלווה רוגע.
 
תודה רבה מאיה ../images/Emo140.gif

תענוג לקרוא את שאת כותבת בכלל ואת ההודעה הזו בפרט. סדנה של סליחה, איזו עוצמה ! את כותבת ושואלת ומשיבה גם יחד "תהליך שמפחיד אותי כל פעם מחדש. תהליך שאין לי מושג למה אני בוחרת לעשות אותו כל פעם מחדש. תהליך שמנקה אותי כל פעם מחדש. תהליך שמרגיע, תהליך שמאפשר לי נשימה". כל הכבוד לך יקרה, שאת עומדת בפני מה שמפחיד אותך, מתמודדת ולא רק פעם אחת מתוך אומץ אקראי אלא שוב ושוב. כל הכבוד לך ! אני עשיתי את זה פעם אחת. וכל כך נבהלתי וכל כך פחדתי שפשוט הפסקתי באמצע, ויתרה מכך אני לא רואה את עצמי חוזרת על זה. אני רוצה וצריכה אבל מפחדת. מורידה את הכובע בפנייך. אני מוצאת עצמי קוראת אותך כמה פעמים שוב ושוב. ומגלה כל פעם עוצמות חדשות בין המילים שלך. את עושה לי חשק הסדנה הזו נושאת חן בעיני ולו בגלל התהליך, ההמשכיות. אפשר פרטים בבקשה ?
 

מממאיה35

New member
../images/Emo24.gif

תודה רבה שאת מזכירה לי על העוצמה שלי.. אני יודעת שהיא קיימת, לפעמים היא נסתרת, אחרי הסדנה היא ממש צצה אל פני השטח.. אני מקווה שאני לא "סתם" באופוריה או בסוג של הדחקה, ושבאמת ההרגשה הזו תשמר לאורך זמן.. עד הסדנה הבאה
זה מאוד מפחיד התליך הזה של הריברסינג.. אמרתי את זה גם למדריכה והיא אמרה שגם היא מאוד פוחדת.. כי באמת התהליך מאוד מאוד עוצמתי לגוף ולנפש.. מעבר לתגובות פיזיות של הגוף שמאוד מבהילות (נימול על גבול השיתוק וכו') גם הכאב שיוצא החוצה מפחיד.. וכל פעם יוצאים דברים אחרים, ככה שאף ריברסינג לא דומה לקודמו.. כתבת "אני רוצה וצריכה אבל מפחדת".. ואני בהחלט מבינה את הפחד.. חשוב לדעתי לעשות את זה עם מישהו/י מאוד מקצועיים, אם מתאים לך בקבוצה (זה יכול להיות יותר מפחיד כי שומעים גם את האחרים מצד שני יותר עוצמתי כי יש תמיכה של קבוצה) ואם לבד.. וחובה באמת שתהיה תמיכה וליווי לאורך כל הדרך.. ונכון - אני רואה את הפחד שלי ומביטה לו בעייניים ולא מוותרת לו.. אם הייתי מוותרת לא הייתי מגיעה לבורות ולתהומות שמהן טיפסתי עד היום.. ~שנה טובה~
 

מממאיה35

New member
נזכרתי בעוד משהו (אולי טריגר)

לעניין הפחד.. אני מאוד מאמינה בחיבור גוף-נפש (נו אחרת לא היית מגיעה לסדנה הזו) ומאוד מאמינה שרק שכהגוף-נפש יודעים שאני מכונה לקבל מה שיעלה - הוא עולה. ז"א עבורי זה מקטין את הפחד, כי אני באמת יודעת - שמה שאני לא מוכנה עדיין ברמה הנפשית או הפיזית להתמודד איתו - לא יגיע.. טריגר?בקשר אלי.. יש לי רסיס של זכרון על זה שאחי ניצל אותי מינית.. פלאש קטן.. רסיס אחד, אולי אחד יותר מידי.. וזהו, לא זוכרת מעבר לרסיס הזה שום דבר שקשור למעשה עצמו, למה שהיה לפני או אחרי. וכל דרך שניסיתי להחזיר את הזכרון - לא חזר... כי אולי באיזשהו מקום אני בהתלבטות האם אני באמת רוצה לדעת מה קרה (את כל התמונה) והאם זה ישרת אותי וכו'.. אז אולי הגוף שלי יודע שאני לא בטוחה ב100% שאני רוצה לדעת, ולכן הזכרון לא חוזר.. בכל מקרה, לפני הסופש הזה, דיברתי עם עצמי, הרגעתי את עצמי.. שיננתי לי (ולקטנה שבתוכי) שוב ושוב שאני מוכנה שהזכרון על הפגיעה הזו יחזרו.. שאקבל כל מה שיעלה, שאתמודד, שיש מי שאיתי.. ובכל זאת - כלום בענין הפגיעה הזו לא עלה.. כן עלתה הילדה הקטנה אבל לא עלה זכרון מוחשי-ממשי.. ומה זה אומר? שאני עדיין לא מוכנה..? לא יודעת.. בקיצור, בשורה התחתונה, הידיעה שמה שיעלה זה סימן שאני מוכנה להתמודד איתו טיפה מרגיעה ונותנת תחושה של בטחון, לי לפחות..
 
אני חושבת שיש בך עוצמה מדהימה !

היכולת הזו שלך לדעת, להתמודד, לבחון, להיבחן היא פשוט נפלאה ! אהבתי שהמדריכה הודתה שגם היא פוחדת. לפעמים אני נתקלת במורים/מדריכים שמציגים כאילו אצלהם הכי הכי שרק אפשר בכל תחומי החיים ואני לא מתחברת לזה. אהבתי לראות שגם היא כמו כולנו אנושית לחלוטין ואף מפחדת. פעם אחת נחשפתי בפני קבוצה ואין מילים לתאר את הקושי שחוויתי. אני חושבת שבפני אחד אין לי קושי מיוחד להיחשף, אבל קבוצה ? זה הקושי הכי גדול שלי. באותה קבוצה שנחשפתי בפניה הרגשתי ממש צירי לידה קשים וכואבים במיוחד. כל הגוף שלי כאב, הרגשתי במלכוד. אני מצטמררת שאני נזכרת בכך. ואפילו קצת נבוכה... אז מה קרה ? נחשפתי בפני קבוצה של נשים... אבל הפחדים, החששות, הכל צף ועלה לי.
 

מממאיה35

New member
אז אולי

זו הזדמנות ל"חוויה מתקנת" ואולי לא.. אולי הקבוצה ההיא הרגשת בה משהו מאיים או מפחיד, אולי האנשים לאהתאימו לך.. אולי לא.. הרבה אולי-ים, ואני אישית חושבת שכדאי לנסות שוב ולא לוותר בגלל חוויה אחת.. ואגב אני חושבת גם שאפשר להסתכל על מה שכן קיבלת מאותה חוויה.. לא סתם הגוף חווה כאב כ"כ קשה ועמוק.. ניס לחשוב למה <אולי בלי להצטמרר עכשיו?> לי אישית יש משהו מאוד מחזק בחשיפה בפני קבוצה. היתי בקבוצת תמיכה לטיפול בניצול המיני שעברתי, והרבה תהליכים "רוחניים" אני עוברת בקבוצה. למעשה אין לי חניכה אישית, רק קבוצתית. את השאר אני עושה לבד, או מול המדריכ/ה <אם עולה משהו יוצא דופן, אז אני יוצרת קשר עם המדריכ/ה כדי לעבד את מה שעלה> ותגידי, כשאת מנחה מעגלים זה לא קורה לך? האם כמנחה את מבחוץ לקבוצה או שיש לך גם חוויות מבפנים?
 
אולי...

בגלל זה אני עדיין מתעניינת ולא שוללת על הסף בבחינת הספיק לי פעם אחת. לא. לא הספיק לי ואני כן רוצה לתת לעצמי הזדמנות נוספת לנסות. הקבוצה בה התנסתי היתה במסגרת הקורס שחוויתי. כולן שם היו הכי פתוחות, הכי משוחררות לפחות כלפי חוץ בבחינת זה התפקיד שלנו כמנחות מעגלים. אולי כאן היה הקושי שלי - האם הן אמיתיות בתגובות שלהן ? או שמא זה המעגל וזה התפקיד ועל כולנו להיות מחבקות, אוהבות, תומכות, מבינות וכיו"ב ? כשאני מנחה מעגלים זה כמעט ולא קורה. אני הכי נהנית והכי אני שרק אפשר. אבל זו לא חכמה, שם אני מרגישה בטוחה :)
 

גילור

New member
התרגשתי לקרוא מה שכתבת. שתהיה

שנה נפלאה. שנה נקיה יותר. טהורה יותר. שנה של סליחה ובעיקר שליחה עצמית וקבלה עצמית
 
גם אני חזרתי..... ../images/Emo140.gif

קוראת אותכם כל הזמן. לכבוד ראש השנה והסליחות חוזרת לכאן. סולחת לעצמי שנסחפתי מדי. סולחת לאחרים. די. ותודה מאיה.
 

candy77091

New member
מאוד מרגש ותיארת את ז הבאופן כל כך

אמיתי. שנה של אושר של צחוק של אהבה של שלווה ורוגע ושל..סליחה!(איך שכחת?)
 

א י ו ש י

New member
מאיה את מדהימה../images/Emo24.gif

ת ו ד ה ע נ ק י ת על השיתוף! יש בך עוצמות מדהימות לעולם אל תמעיטי בערכך!!!!! או תרחמי!!!! את יודעת לפי היהדות (ואני לא דתיה אבל כן מתחילה להתחבר לנפש=נשמה) נשימה=נשמה. כשאת נושמת את מתחברת לנשמה שלך, לרוח החיה שלך. תתחילי לנשום, תתחברי לנשמה! כמה נכון, כמה אמיתי. שתהיה שנה הכי טובה שיש!!!
איה
 
למעלה