בשביל החיים... באמת
הכנס, שחששתי להגיע אליו ,היה שונה מהכנס בו השתתפתי בשנה שעברה באוניברסיטת תל אביב. ראשית,כמו ניר, היה נחמד לפגוש אנשים שמכירים ,חלקם בעקבות המפגש "בשביל המוסיקה", וחלקם רק בפורום. שנית, היתה תחושה שזה באמת כנס שלנו,ופחות של אנשי מקצוע,אם כי ההרצאות בשנה שעברה ,שהיו יותר אקדמיות,היו "קלות" יותר להכלה. המפגש בחוץ עם אנשים כמוני,שמכירים ומבינים עורר רגשות מעורבים. מצד אחד אנשים שמבינים אותי,וחווים דברים כמוני,אך מצד שני תחושת כאב על כך שיש כל כך הרבה אנשים כמוני. הייתי שמחה לו האסון שלי היה "מספיק" , בבחינת מילוי המכסה הנדרשת לעולם?לאלוהים?אם הוא קיים, אבל הרי אין קשר בין הדברים,והעובדה שההחלטה להתאבד היא החלטה כל כך אישית של אדם היא שכואבת ומתסכלת כל כך. במבט לאחור אני שמחה מאוד על המפגש הקודם, "בשביל המוסיקה" ,שיזם אבשלום. עדיין מתלבטת אם מפגשים כאלה מקבעים אותנו כקבוצה שונה או בעיקר תומכים. מצטרפת לניר ואומרת לאלה שלא באו חסרתם מאוד. לאיתן ולעוסקים במלאכה תודה וכל הכבוד!
