MissScotland2004
New member
חזרתי מביקור בישראל מוצפת בהערות והארות
שלום לכן,
בפסח נסעתי עם הקטנה שלי (בת כשמונה חודשים) לביקור בישראל. אנחנו גרים באנגליה וכעקרון היא יונקת כמעט מלא. התחלנו טעימות לפי ההנחיות פה בגיל שישה חודשים. הלך נחמד מאד בהתחלה אבל אחרי כמה שבועות שכבר הגענו לארוחות קטנות מאד שלוש פעמים ביום פתאום הקטנה החליטה שלא בא לה. היא כמעט ולא אוכלת ומה שכן אוכלת לוקח המון זמן לתת לה וזה די נגד הרצון שלה. אנחנו לא דוחפים אבל ממש משתדלים לשעשע אותה בזמן האוכל ולדחוף לה כמה כפיות. בקיצור, זה לא זה עדיין בכלל.
במקביל היא יונקת בלבד. אני לא שואבת כי אני שונאת את זה וכי אני לא ממש צריכה. אני לא עובדת ואני כמעט כל הזמן זמינה להנקות. היא מתעוררת בלילה לפחות פעמיים ליניקות. לפעמים יותר, ועכשיו היא גם מוציאה שיניים אז יותר קשה לה (למרות שממש לא חטפנו את זה קשה כמו שחשבתי).
אז במהלך הביקור בארץ כל נשמה טובה נתנה לי עצות והעבירה ביקורת על ההתנהלות שלי. בעיקר על זה שהילדה יונקת יותר מדי ולא אוכלת. למה אני לא נותנת לה בקבוקים כדי להקל עליה את המעבר. למה אני לא מורידה הנקות כדי שהיא תגיע לארוחות מאד רעבה. למה אני לא נותנת פורמולה וכו׳ וכו׳.
אני כבר מבולבלת ולא יודעת מה לעשות. כעקרון אני הולכת לפי ההמלצות שאני מקבלת פה. בקבוקים אמרו לי שעדיף להמנע מהם אם הילדה עוברת ישר לשתות מכוס פטנט (והיא אכן שותה מהן בכיף). פורמולה אני לא רוצה לתת אבל לא יודעת מה לענות כשאומרים לי שזה ישחרר אותי קצת, ויכין את הילדה לאוכל שהוא לא חלב אם.
אני חושבת שבסופו של דבר היא תתחיל לאכול אבל מתחילה לפקפק בהחלטות שלי.
עכשיו סיימתי שיחה עם אחותי בטלפון שממש חפרה לי על זה שאני חייבת להוריד את הילדה מהנקות לבקבוקים. היא טוענת ששום דבר חוץ מיניקה לא מרגיע את הקטנה. היא לא לוקחת מוצץ ולא מקבלת בקבוקים. כשהיינו בישראל היא נשארה עם אחותי ערב אחד כשיצאנו לחברים והתעוררה די איך שיצאנו. אחותי התקשרה אחרי חצי שעה לבקש שנחזור כי הילדה אומללה (ובצדק) ומאז היא ממש מתוסכלת מזה שהיא מאד מנוסה ולא הצליחה להרגיע את התינוקת.
בקיצור, אני מבולבלת ולא יודעת כבר למי להקשיב. אני יודעת שכתבתי קצת מבולבל אבל אשמח לתובנות ועזרה.
שלום לכן,
בפסח נסעתי עם הקטנה שלי (בת כשמונה חודשים) לביקור בישראל. אנחנו גרים באנגליה וכעקרון היא יונקת כמעט מלא. התחלנו טעימות לפי ההנחיות פה בגיל שישה חודשים. הלך נחמד מאד בהתחלה אבל אחרי כמה שבועות שכבר הגענו לארוחות קטנות מאד שלוש פעמים ביום פתאום הקטנה החליטה שלא בא לה. היא כמעט ולא אוכלת ומה שכן אוכלת לוקח המון זמן לתת לה וזה די נגד הרצון שלה. אנחנו לא דוחפים אבל ממש משתדלים לשעשע אותה בזמן האוכל ולדחוף לה כמה כפיות. בקיצור, זה לא זה עדיין בכלל.
במקביל היא יונקת בלבד. אני לא שואבת כי אני שונאת את זה וכי אני לא ממש צריכה. אני לא עובדת ואני כמעט כל הזמן זמינה להנקות. היא מתעוררת בלילה לפחות פעמיים ליניקות. לפעמים יותר, ועכשיו היא גם מוציאה שיניים אז יותר קשה לה (למרות שממש לא חטפנו את זה קשה כמו שחשבתי).
אז במהלך הביקור בארץ כל נשמה טובה נתנה לי עצות והעבירה ביקורת על ההתנהלות שלי. בעיקר על זה שהילדה יונקת יותר מדי ולא אוכלת. למה אני לא נותנת לה בקבוקים כדי להקל עליה את המעבר. למה אני לא מורידה הנקות כדי שהיא תגיע לארוחות מאד רעבה. למה אני לא נותנת פורמולה וכו׳ וכו׳.
אני כבר מבולבלת ולא יודעת מה לעשות. כעקרון אני הולכת לפי ההמלצות שאני מקבלת פה. בקבוקים אמרו לי שעדיף להמנע מהם אם הילדה עוברת ישר לשתות מכוס פטנט (והיא אכן שותה מהן בכיף). פורמולה אני לא רוצה לתת אבל לא יודעת מה לענות כשאומרים לי שזה ישחרר אותי קצת, ויכין את הילדה לאוכל שהוא לא חלב אם.
אני חושבת שבסופו של דבר היא תתחיל לאכול אבל מתחילה לפקפק בהחלטות שלי.
עכשיו סיימתי שיחה עם אחותי בטלפון שממש חפרה לי על זה שאני חייבת להוריד את הילדה מהנקות לבקבוקים. היא טוענת ששום דבר חוץ מיניקה לא מרגיע את הקטנה. היא לא לוקחת מוצץ ולא מקבלת בקבוקים. כשהיינו בישראל היא נשארה עם אחותי ערב אחד כשיצאנו לחברים והתעוררה די איך שיצאנו. אחותי התקשרה אחרי חצי שעה לבקש שנחזור כי הילדה אומללה (ובצדק) ומאז היא ממש מתוסכלת מזה שהיא מאד מנוסה ולא הצליחה להרגיע את התינוקת.
בקיצור, אני מבולבלת ולא יודעת כבר למי להקשיב. אני יודעת שכתבתי קצת מבולבל אבל אשמח לתובנות ועזרה.
