חזרתי לשדה קרב

בלאגנית

New member
חזרתי לשדה קרב ../images/Emo178.gif

אמא שלי מאוד חרדתית, לדעתי היא צריכה ייעוץ כל פעם שאני מחוץ לבית היא מתקשרת לברר מה קורה איתי.לפני כמה ימים הלכתי ליום הסטודנט והיא ידעה שיש לי איך לחזור אבל בכל זאת התקשרה לשאול איך אני חוזרת. וזה ככה כל השנים שהיא מתקשרת,קצת רוצים לצאת מהבית לנשום אויר ,גם זה לא, תמיד טלפונים איפה את מה קורה איתך וכו וכו. ככה שנים כבר. אתמול הייתי אצל חבר שלי פעם ראשונה בבית, החלטתי די דיבורים יאללה מעשים,עשיתי על silence את הפלאפון ופשוט לא עניתי לצלצולים שלה, גם כשראיתי שהשאירה הודעה קולית לא שמעתי את ההודעה והמשכתי כרגיל אמרתי לאחי בצהריים שככה אני אעשה כי פשוט נמאס לי כבר מהטלפוניאדה הזאת. אחי אמר לי שאמא שלי העלתה רעיון להתקשר לחבר שלי לשאול אותו מה קורה איתי, ואבא שלי התחיל לצעוק שזה לא הגיוני ושלא תתקשר.אבל זה מפחיד אותי שהיא עוד תתקשר אליו עם שאלות מה עושים במקרה כזה?אני כבר לא ילדה קטנה,אני בת 24
 

בלאגנית

New member
אהה למה הכותרת

כי באתי הביתה אחרי אותו יוםפ ובבית כמו אחרי מלחמה, כעס עלי כאילו מי ישמע מה עשיתי.
 

magenta73

New member
חרדה שלום

מה שעשית, ברעיון, בסדר גמור. הביצוע לא היה משהו. כלומר כן, היא חייבת ללמוד להרגע ולהפסיק להתקשר כ"כ הרבה... א-ב-ל... את יודעת שהיא חרדה, את יודעת שהיא מתקשרת. ואת לא עונה?!?!? פולניה שלום - ומה אם עכשיו את דרוסה באיזה כביש? מה שעשית זה רק לעלות לה את רמת החרדה. בכדי להתמודד עם זה את צריכה קודם להגיד לה שאת בסדר, שאת הולכת לכאן או לשם, שאת תחזירי בסביבות השעה הזאת והזאת, אם לא יצא לך לחזור בשעה הזאת, את תתקשרי אליה ותגידי לה מתי את חוזרת. בנוסף, לידע אותה מראש שאת לא הולכת לענות לה לטלפונים. קודם תבני את החוקים ואז תפעלי איתם. חלק מהחרדה, זה האי ודעות ולא לדעת איך להתמודד איתה. ושוב - מה שעשית רק העלה את החוסר ודעות שלה. לכן... חשוב שקודם תרגיעי אותה, תני לה לו"ז... ותגידי לה - אני מתקשרת. לא את. אני לא אענה לך. שיהיה בהצלחה!
 

magenta73

New member
זה לא מצחיק...האמת...

זה סינדרום של דור שני לשואה... וזה גם המצב הקיומי פה בארץ שמביא לזה... נקוה שזה יעבור מהעולם הלחץ והפארנויה הזאת...
 
אמא שלי גם כזאת לצערי ../images/Emo10.gif

הצלחתי "לחנך" אותה קצת שלא תטריד ושאם אני מחוץ לבית- אני זאת שאתקשר, ובד"כ מודיעה אבל הבהרתי לשניהם שאני בנאדם בוגר, עוד מעט מתכוונת לעבור לגור מחוץ לבית ושלא מסכימה שינהלו לי את החיים ויעקבו אחרי כל דבר שעושה. אמרתי להם דבר מאוד הגיוני- עד עכשיו לא נתתי שום סיבה שאני לא בן אדם אחראי, ולכן לא צריך להיות בלחץ. עד לא מזמן אבא שלי היה מתקשר אליי בלחץ והיסטריה אם לא הייתי מגיעה עד שלוש לפנות בוקר ומתרעם למה אני לא מודיעה- אז אמרתי לו בשיא ההגיון- סבבה, אתה רוצה שאני אתקשר אלייך בשתיים לפנות בוקר ואעיר אותך שאני מאחרת... הרי למה שיקרה משהו?? למה להיות בלחץ סתם??
 
למעלה