חזרתי לפורום

[the black nick]

חזרתי לפורום

מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן אני חייב להודות שחל שיפור מסוים. התחלתי לשקם את חיי ואני הרבה יותר פעיל מאשר בפעם הקודמת שכתבתי לכם. בימים האחרונים אני שוב מרגיש רע, אני מרגיש מבולבל מהחיים, מרגיש שאני לא מוצא את מקומי. אין את הלחץ והחרדה הנוראיים שהיו בפעמים הקודמות שכתבתי פה, יש לי בסיס יותר יציב לחיים האלה.... אבל עדיין אני מבולבל.....אני לא בטוח בעצמי, מרגיש שאין לי כמעט חברים שבאמת מעריכים אותי, מרגיש שלאף אחד מהחברים שלי לא באמת אכפת ממני, מרגיש שחברים שלי התקדמו בחיים ורק אני נשארתי מאחור. מרגיש שלא מתייחסים אלי מספיק ולא מעריכים אותי. מרגיש שאני כל הזמן עושה טעויות, כל יום, שכל המעשים שלי בשנים האחרונות הם טעות. אני לא מרגיש הכי טוב שאפשר כמו שהבנתם.....מרגיש מבולבל, מרגיש שהחיים האלה סתמיים וקרים, לאף אחד לא אכפת ממך באמת........אני לא מוצא סיבה פנימית לשמוח בחיים. בא לי לנוח קצת מכל הדברים האלה.... אם רק היה אפשר לעשות undo לטעויות שלי בשנים האחרונות ולהתחיל מחדש, אני הייתי המאושר באדם.

 

[efriend]

על "להתקדם" ועל "טעויות"

לאן היית רוצה להגיע? כשאתה אומר שהחברים שלך התקדמו ואתה לא, למה אתה מתכוון? כשאתה אומר שעשית טעויות, מה היו התוצאות שלהן? האם אתה סתם מכה את עצמך, או שיש דברים קונקרטיים שאתה מדבר עליהם?

 

[the black nick]

כרגע

כרגע אני מרגיש עייף, תשוש ובאפיסת כוחות..... כרגע אני בשילוב של כעס על עצמי, רגשות אשמה אדירים, תחושת בזבוז קשה... מה שאני צריך כרגע זה תקווה, שמישהו יתן לי סיבה לקום בבוקר ולעשות עם עצמי משהו......

 

[efriend]

תשמע, אני מבין שאתה במצוקה קשה כבר הרבה זמן

אחד הדברים המופלאים אבל גם הקשים בלקום בבוקר הוא שאנחנו עושים את זה לא ממניעים רציונליים אלא ממניעים רגשיים. לכן אני לא יכול לתת לך "סיבה". רצון לחיות, ומציאת טעם בחיים, שאלה הם דברים שדיברת עליהם גם עכשיו וגם בפעמים קודמות, הם לא דברים הגיוניים אלא רגשיים. אדם רוצה לקום בבוקר ולחיות כשהוא מרגיש בסדר עם החיים שלו, וזה לעולם לא בגלל סיבות אובייקטיביות. את אותה המציאות אפשר לחוות באופן חיובי מאוד ובאופן שלילי מאוד. אז מי עושה את הבחירה בין השתיים? נכון, אתה. אבל זה לא קל, כי זה לא אתה המודע. זה לא חלק בך שיש לך שליטה ישירה עליו. השליטה על החלקים הרגשיים והלא מודעים שלך נעשית בעקיפין, דרך חוויות, דרך חברים, אולי גם בעזרת פסיכולוג. לי היו הרבה כאבים, גם כאלה שקשורים להחמצת דברים בילדות, וה"שלמתי" אותם בבגרות. זה ריפא הרבה כאבים. אין לך מושג כמה שזה עובד. כדי לאהוב את החיים ולרצות לקום בבוקר, אתה צריך לזהות את מוקדי הכאבים שלך ולטפל בהם. אם לא יכאב לך, תרצה לקום. לא כי פתאום תהיה סיבה אובייקטיבית, אלא סתם כי לא ייכאב לך, ואז יישאר רק הרצון לחיות, שקיים בכולנו. הרבה פעמים מוקדי הכאבים הם לא איפה שאתה חושב, ולכן נדרשת כאן עבודה. יש בפירוש תקווה, אבל אין איזה משפט קסם שאני יכול להגיד לך. אם תשתף קצת יותר, אני אוכל לנסות לתת לך יותר כיוון.

 

[פרפרי אהבה]

למה לעשות undo?

אני מאמינה שאדם לומד מהטעויות שלו, והלמידה היא זאת שהופכת אותנו למי שאנחנו. יש לי המון טעויות שעשיתי מבחינה חברתית, מבחינה זוגית אבל הם הם שהפכו אותי למי שאני כיום. תנסה להתחזק כמה שיותר, כשאתה מבין איפה טעית אתה כבר במקום טוב וכן, אפשר לפתוח דף חדש: להכיר חברים חדשים, להתנסות בדברים חדשים כמו חוג חדש למשל.

 

[NSH2]

אם רק היה אפשר לעשות undo

לטעויות ולהתחיל מחדש... כל כך נכון. אמנם אני רק בת 17 אבל עשיתי טעות חמורה שנבעה מתמימות ועצלנות יתר והטעות הזאת גרמה ועדיין גורמת לי להרגיש זוועה. להרגיש מאוכזבת, כועסת ועוד. אני באה ממשפחה נהדרת שאני מאד אוהבת ולא נעים לי להביא את כל האכזבה הזאת אל כותלי הבית. את הטעות שלי אני כבר לא יכולה לשנות ונורא חבל לי שכשאני אסתכל על העבר זה מה שאני אראה. אבל אין מה לעשות צריך להמשיך הלאה...

 

[אופירA]

הטעויות שלנו לא בידיים שלנו

הגם שנדמה שהן כן. הטעויות שלנו וכל המעשים שלנו אינם תלויים בהחלטות שלנו, והדברים שנתונים בידינו הם אך ורק ההחלטה כיצד להתייחס למה שעובר עלינו. טעות שנעשתה מתמימות או מעצלות - הדבר היחיד שיש לעשות איתה הוא לשנות להבא את ההחלטות/ההתנהגות. הטעות היתה צריכה לקרות, ואי אפשר לשנותה ואי אפשר היה גם למנוע אותה. כל מה שהיה היה צריך לקרות. התוצאות של חיינו אינן בידינו, רק ההחלטות כיצד להתייחס למציאות המתרחשת עלינו. קושי להשלים עם המציאות, שקיים בכל אדם בכל גיל, ונובע מהילד שבתוכנו, שמסרב להתגבר על הרצון החזק שלו, ורוצה להחזיר את העבר - הוא זה שאומר לך שהטעות שעשית גורמת לך להרגיש זוועה. הוא זה שאומר לך שאת מביאה אכזבה קשה לכותלי הבית. עלייך ללמוד להתבגר מהקושי הזה, ולחיות את החיים בסגנון ה"זה מה שיש ועם זה ננצח". יש טעויות עם השלכות קשות לחיים. נניח שהטעות שעשית היא שהרית בלי אחריות והבאת ילד לעולם. ובכן, מעניקים לנסיך את כל האהבה שאפשר, ומאמינים שזה מה שהגורל רצה, ומחפשים את החיים הטובים ביותר במסגרת המציאות הלא פשוטה הזו, בשמחה ובחיוך. נניח שהטעות שעשית היא שקפצת לכביש בחוסר אחריות ומכאן והלאה תשבי כל חייך על כסא גלגלים. ובכן - מבינים שכך רצה הגורל, ושמכאן והלאה יש לך לחיות את חייך באופן האופטימלי שאפשר, מעל כסא גלגלים. אפשר לחייך לעולם גם על כסא גלגלים. הרי אם גוזר הגורלות לא היה רוצה שתשבי על כסא גלגלים, הוא היה חוסך ממך זאת למרות הטעות שעשית. אם מישהו מאוכזב מכך, הרי יש להסביר לו שהיות שאת הנעשה אין להשיב, עלינו להבין שאין להרגיש תסכול או אכזבה על מה שכבר לא בידינו מכאן והלאה, גם אם נראה לנו שבעבר הוא היה בידינו.