חזרנו.

[גולשת תמיד בשמחה]

מי שיענה לך כמה הטיול, שולף תשובה מהבטן. כשנהנים למחיר אין משמעות

ייתכן שהוא מעוניין לברר עלויות כדי לעשות טיול דומה.

 

[דיברגנט חדש]

ייתכן שהוא מעוניין לברר עלויות כדי לעשות טיול דומה.

רק לגלפגוס, כי בכל השאר הייתי תקופה מאוד ארוכה
כשהייתי באקוודור, היה ניתן למצוא דילים דיי זולים לגלפגוס לעומת הדילים שניתנים בארץ, אך זה ההבדל בין פריבילגיה של שהות ארוכה שיש זמן לחפש דילים מקומיים מאשר שנוסעים לתקופה קצרה ולכן נאלצים לשלם יותר דרך הארץ.

 

[Harrington]

יצאנו לטיול שתכננו לפרטי פרטים לאותו הזמן לפני שנתיים, אלא שהקורונה שיבשה את התוכניות. היינו באקוואדור, בגלפגוס (כן, אני יודעת שרשמית האיים הם חלק מאקוואדור. מעשית- 3 שעות טיסה והתנהלות שונה) ובפרו. ראינו את האטרקציות בערי הבירה ובערים גדולות באקוואדור ובפרו, עמדנו משני צידי קו המשווה, טיפסנו על הרי געש ועל פסגות מכוסות קרחון- זה שהכי קרוב לקו המשווה. נעמי שמר אמרה "אוויר הרים צלול כיין" אבל איפה האוויר כשאנחנו מטפסים בגובה 4700 מטרים (ההר כולו 5900, וצריך ציוד טיפוס על קרח כדי להגיע לפסגה, מי שמצליח בכל זאת לנשום בגובה הזה). הסתובבנו בג'ונגל של שולי האמזונס וראינו שלל חרקים, רמשים, מעופפים, ציפורים, קופים ומכרסמים. ביקרנו בשבט אינדיאני נידח בג'ונגל. בגלפגוס עברנו בין 3 איים גדולים ומכל אי שטנו לצפות באיים קטנים יותר. הסתובבנו בין איגואנות ימיות ואיגואנות יבשה, צבי ענק יבשתיים וצבי ים ענקיים גם כן, ראינו איזורי קינון של ציפורים שונות ומנהגי חיזור של אחרות, שחינו עם משקפות ושנורקלים בין דגים מגוונים, צבי ענק, מנטות וכרישים. בפרו ראינו הרבה שרידים של תרבות האינקה. הרחקנו עד קוסקו (הגבוהה, בה שוב הרגשנו את הקושי לנשום או ללכת בעליה) וטיפסנו למצ'ופיצ'ו.
היינו די חריגים בנוף. בסירות לאיים, במטוסים הפנימיים, בהסעות לאתרים שמגבילים כניסה, במסלולים ללוע הר געש- כולם בשנות העשרים שלהם, פה ושם זוג בשנות הארבעים, ואנחנו- שיכולים להיות הסבים שלהם (היי, נכדתי משתחררת השבוע מהצבא, אחרי שדחתה את השירות כדי להשלים לימודי הנדסאות). לא אומרת שהיה קל, הבחורים טיפסו על הר הגעש ודילגו בכניסה למצ'ופיצ'ו מהר יתר מאיתנו, אבל עשינו את זה.
הגשמת חלום של שנים רבות. טוב שהצלחנו.

אוי אני מקנא כנראה... .
תכל'ס שמח שנהניתם וחזרתם בשלום וWelcome back!

 

[משתפרת1]

אוי אני מקנא כנראה... .
תכל'ס שמח שנהניתם וחזרתם בשלום וWelcome back!

.כשמדובר בך אני בטוחה שהקנאה היא מהסוג הטוב ("הם נהנו וגם אני הייתי רוצה"), ולא מהרע ("למה הם כן ואני לא").

 

[Harrington]

.כשמדובר בך אני בטוחה שהקנאה היא מהסוג הטוב ("הם נהנו וגם אני הייתי רוצה"), ולא מהרע ("למה הם כן ואני לא").

חלילה מהסוג הרע. ממש לא התכוונתי לכך. מתנצל אם-על אף תגובתך השוללת- ניתן היה להבין כל מדברי.

 

[משתפרת1]

חלילה מהסוג הרע. ממש לא התכוונתי לכך. מתנצל אם-על אף תגובתך השוללת- ניתן היה להבין כל מדברי.

חס וחלילה!

 

[פנינה10כחולה]

יצאנו לטיול שתכננו לפרטי פרטים לאותו הזמן לפני שנתיים, אלא שהקורונה שיבשה את התוכניות. היינו באקוואדור, בגלפגוס (כן, אני יודעת שרשמית האיים הם חלק מאקוואדור. מעשית- 3 שעות טיסה והתנהלות שונה) ובפרו. ראינו את האטרקציות בערי הבירה ובערים גדולות באקוואדור ובפרו, עמדנו משני צידי קו המשווה, טיפסנו על הרי געש ועל פסגות מכוסות קרחון- זה שהכי קרוב לקו המשווה. נעמי שמר אמרה "אוויר הרים צלול כיין" אבל איפה האוויר כשאנחנו מטפסים בגובה 4700 מטרים (ההר כולו 5900, וצריך ציוד טיפוס על קרח כדי להגיע לפסגה, מי שמצליח בכל זאת לנשום בגובה הזה). הסתובבנו בג'ונגל של שולי האמזונס וראינו שלל חרקים, רמשים, מעופפים, ציפורים, קופים ומכרסמים. ביקרנו בשבט אינדיאני נידח בג'ונגל. בגלפגוס עברנו בין 3 איים גדולים ומכל אי שטנו לצפות באיים קטנים יותר. הסתובבנו בין איגואנות ימיות ואיגואנות יבשה, צבי ענק יבשתיים וצבי ים ענקיים גם כן, ראינו איזורי קינון של ציפורים שונות ומנהגי חיזור של אחרות, שחינו עם משקפות ושנורקלים בין דגים מגוונים, צבי ענק, מנטות וכרישים. בפרו ראינו הרבה שרידים של תרבות האינקה. הרחקנו עד קוסקו (הגבוהה, בה שוב הרגשנו את הקושי לנשום או ללכת בעליה) וטיפסנו למצ'ופיצ'ו.
היינו די חריגים בנוף. בסירות לאיים, במטוסים הפנימיים, בהסעות לאתרים שמגבילים כניסה, במסלולים ללוע הר געש- כולם בשנות העשרים שלהם, פה ושם זוג בשנות הארבעים, ואנחנו- שיכולים להיות הסבים שלהם (היי, נכדתי משתחררת השבוע מהצבא, אחרי שדחתה את השירות כדי להשלים לימודי הנדסאות). לא אומרת שהיה קל, הבחורים טיפסו על הר הגעש ודילגו בכניסה למצ'ופיצ'ו מהר יתר מאיתנו, אבל עשינו את זה.
הגשמת חלום של שנים רבות. טוב שהצלחנו.

ברוכה הבאה
רק שתדעי
חסרונך הורגש
עלייך להשלים את הפער

 

[משתפרת1]

ברוכה הבאה
רק שתדעי
חסרונך הורגש
עלייך להשלים את הפער

 

[ריקי זו אני]

יצאנו לטיול שתכננו לפרטי פרטים לאותו הזמן לפני שנתיים, אלא שהקורונה שיבשה את התוכניות. היינו באקוואדור, בגלפגוס (כן, אני יודעת שרשמית האיים הם חלק מאקוואדור. מעשית- 3 שעות טיסה והתנהלות שונה) ובפרו. ראינו את האטרקציות בערי הבירה ובערים גדולות באקוואדור ובפרו, עמדנו משני צידי קו המשווה, טיפסנו על הרי געש ועל פסגות מכוסות קרחון- זה שהכי קרוב לקו המשווה. נעמי שמר אמרה "אוויר הרים צלול כיין" אבל איפה האוויר כשאנחנו מטפסים בגובה 4700 מטרים (ההר כולו 5900, וצריך ציוד טיפוס על קרח כדי להגיע לפסגה, מי שמצליח בכל זאת לנשום בגובה הזה). הסתובבנו בג'ונגל של שולי האמזונס וראינו שלל חרקים, רמשים, מעופפים, ציפורים, קופים ומכרסמים. ביקרנו בשבט אינדיאני נידח בג'ונגל. בגלפגוס עברנו בין 3 איים גדולים ומכל אי שטנו לצפות באיים קטנים יותר. הסתובבנו בין איגואנות ימיות ואיגואנות יבשה, צבי ענק יבשתיים וצבי ים ענקיים גם כן, ראינו איזורי קינון של ציפורים שונות ומנהגי חיזור של אחרות, שחינו עם משקפות ושנורקלים בין דגים מגוונים, צבי ענק, מנטות וכרישים. בפרו ראינו הרבה שרידים של תרבות האינקה. הרחקנו עד קוסקו (הגבוהה, בה שוב הרגשנו את הקושי לנשום או ללכת בעליה) וטיפסנו למצ'ופיצ'ו.
היינו די חריגים בנוף. בסירות לאיים, במטוסים הפנימיים, בהסעות לאתרים שמגבילים כניסה, במסלולים ללוע הר געש- כולם בשנות העשרים שלהם, פה ושם זוג בשנות הארבעים, ואנחנו- שיכולים להיות הסבים שלהם (היי, נכדתי משתחררת השבוע מהצבא, אחרי שדחתה את השירות כדי להשלים לימודי הנדסאות). לא אומרת שהיה קל, הבחורים טיפסו על הר הגעש ודילגו בכניסה למצ'ופיצ'ו מהר יתר מאיתנו, אבל עשינו את זה.
הגשמת חלום של שנים רבות. טוב שהצלחנו.

wow wow wow wow wow

 

[משתפרת1]

wow wow wow wow wow

לגמרי wow

 

[נוסטלגיה טרום קורונה]

יצאנו לטיול שתכננו לפרטי פרטים לאותו הזמן לפני שנתיים, אלא שהקורונה שיבשה את התוכניות. היינו באקוואדור, בגלפגוס (כן, אני יודעת שרשמית האיים הם חלק מאקוואדור. מעשית- 3 שעות טיסה והתנהלות שונה) ובפרו. ראינו את האטרקציות בערי הבירה ובערים גדולות באקוואדור ובפרו, עמדנו משני צידי קו המשווה, טיפסנו על הרי געש ועל פסגות מכוסות קרחון- זה שהכי קרוב לקו המשווה. נעמי שמר אמרה "אוויר הרים צלול כיין" אבל איפה האוויר כשאנחנו מטפסים בגובה 4700 מטרים (ההר כולו 5900, וצריך ציוד טיפוס על קרח כדי להגיע לפסגה, מי שמצליח בכל זאת לנשום בגובה הזה). הסתובבנו בג'ונגל של שולי האמזונס וראינו שלל חרקים, רמשים, מעופפים, ציפורים, קופים ומכרסמים. ביקרנו בשבט אינדיאני נידח בג'ונגל. בגלפגוס עברנו בין 3 איים גדולים ומכל אי שטנו לצפות באיים קטנים יותר. הסתובבנו בין איגואנות ימיות ואיגואנות יבשה, צבי ענק יבשתיים וצבי ים ענקיים גם כן, ראינו איזורי קינון של ציפורים שונות ומנהגי חיזור של אחרות, שחינו עם משקפות ושנורקלים בין דגים מגוונים, צבי ענק, מנטות וכרישים. בפרו ראינו הרבה שרידים של תרבות האינקה. הרחקנו עד קוסקו (הגבוהה, בה שוב הרגשנו את הקושי לנשום או ללכת בעליה) וטיפסנו למצ'ופיצ'ו.
היינו די חריגים בנוף. בסירות לאיים, במטוסים הפנימיים, בהסעות לאתרים שמגבילים כניסה, במסלולים ללוע הר געש- כולם בשנות העשרים שלהם, פה ושם זוג בשנות הארבעים, ואנחנו- שיכולים להיות הסבים שלהם (היי, נכדתי משתחררת השבוע מהצבא, אחרי שדחתה את השירות כדי להשלים לימודי הנדסאות). לא אומרת שהיה קל, הבחורים טיפסו על הר הגעש ודילגו בכניסה למצ'ופיצ'ו מהר יתר מאיתנו, אבל עשינו את זה.
הגשמת חלום של שנים רבות. טוב שהצלחנו.

יפה לך, צריך הרבה אומץ לנסוע לשם, במיוחד לגלפאגוס שהטיסה לשם היא דרך גוויאקיל שהינה עיר של פשע.
הספקתם לראות הרבה דברים, כמה זמן הטיול היה? הטיול היה מאורגן או עצמאית?
אם עצמאית, שכרתם רכב או נסעתם בתחבורה ציבורית?
החלום שלי הוא להצטרף לטיול של אחרי צבא של אחד מילדיי ולפנק אותו בזמן שאהיה בכדי שיוכל ליהנות ולקחת פסק זמן מהתכלבות שאופיינית לטיול של צעירים אחרי צבא.
שאפו!

 

[משתפרת1]

יפה לך, צריך הרבה אומץ לנסוע לשם, במיוחד לגלפאגוס שהטיסה לשם היא דרך גוויאקיל שהינה עיר של פשע.
הספקתם לראות הרבה דברים, כמה זמן הטיול היה? הטיול היה מאורגן או עצמאית?
אם עצמאית, שכרתם רכב או נסעתם בתחבורה ציבורית?
החלום שלי הוא להצטרף לטיול של אחרי צבא של אחד מילדיי ולפנק אותו בזמן שאהיה בכדי שיוכל ליהנות ולקחת פסק זמן מהתכלבות שאופיינית לטיול של צעירים אחרי צבא.
שאפו!

אין לנו אומץ מיוחד. בגוויאקיל המטוס מקיטו עשה חניית ביניים קצרה והמשיך. מאחר ומדובר בעיר חוף עם ריביירה מפורסמת לא ביקרנו בה. ראינו די והותר חופים יפים במקומות אחרים, וזמננו היה קצוב. התרמילאים שזמנם גמיש אכן מבלים בה תקופה.
היינו רק שנינו, אך שלא כדרכנו ארגנו את הכל מהבית והזמנו הכל מראש. בכל מקום היו לנו העברות מנמלי התעופה למלונות, כשנסענו לגלפגוס השארנו את המזוודה במלון ונסענו עם שני תרמילים וציוד לשבוע במוניות-סירה אל הסירות שמקשרות לכל מקום. בכל עיר אפשר לטייל לבד ואפשר להצטרף לאוטובוס שעובר בין האתרים החשובים. מכל מקום (למשל מקיטו לאתר "מרכז העולם", היכן שקו המשווה מגיע לגובה הכי גדול שלו) יש טיולים מקומיים. ממקום למקום לפעמים ברכבת, לפעמים במוניות ומטוסים, לפעמים עם נהג מקומי שנסע ברכבו לפי המסלול שתוכנן מראש. הפעם לא שכרנו רכב. גם באקוודור הפקקים היו משגעים אותנו וזה אחרת כשמישהו אחר נוהג, וכשראינו את הנהיגה בפרו ממש שמחנו לא להתמודד איתה. יש למישהו תלונות על הישראלים הנוהגים? רבע שעה בלימה תשנה את דעתו.