חזרה בתשובה

חי אדר

New member
לתמנה,הערות אחדות

אינני יודע כיצד התהליך שאת עברת,ואינני יכול לשפוט. התייחסותי היא לכלל. החוזר בתשובה לא תמיד מודע לפרטי ההלכה,מה חובה מה לא חובה. ציינת הליכה עם חצאית לפי ההלכה אין כל קביעה לגבי זה. ואולי דווקא מכנס פחות בעייתי,אם אינו צמוד.אולם זוהי נורמה מסויימת שהתגבשה אצל אנשי הדת על מנת להיבדל מהחברה החילונית. בהלכה אין כל נימוק מכריע לגבי העדיפות של זה על פני זה. אינני בא לקבוע הלכות,אך אני חושב שנתינת דגש על פרטי לבוש מחטיא את העיקר.את מציינת שבמדרשה אצלכן לומדות נשים,ולא מעירים להם על כך. בוודאי,אולם לא מעירים מתוך נקודת ההנחה של ההשפעה הסביבתית.ההערה אינה במלל שפתיים,אלא בהבעות מרומזות.כשמדברים על צניעות אזי מועבר המסר באורח ברור.התפתחה תפיסה לפיה מי שהולכת עם מכנס אזי אינה דתיה,או שהינה פחות צנועה. דומני שהכוונת המחשבה בכגון זה,אינה קשורה לדת כלל.אני חושב שמוטב שהמשקל של השיעורים יבא על מידות האדם,על פיתוח יחס אוהד גם כלפי מי שאינו באותו מעגל חיים.
 

giingiit

New member
זהו שגם את הכלל אינך מכיר

כי אתה לומד לבד לפי הבנתי, לא היית בסמינר, אינך לומד בישיבה או משהו כזה (אם אני טועה אני מתנצלת) ואי לכך, כנראה שאינך בא במגע עם הרבה בעלי תשובה. אז מאיפה לך למה מודע בעל תשובה? הלכות צניעות הם מעבר לנורמה. אלו הם סייגים שהוכנסו בתורה על ידי תלמידי חכמים ופסיקה של תלמידי חכמים (הראשונים בעיקר) מה שנקרא - מדרבנן היא מחייבת ממש כאילו היתה מדאורייתא. אם חכמים פסקו שמכנסיים שמדגישות מקומות מסויימים אינם צנועים, אזי זו ההלכה ולזלזל בזה זה גרוע כזלזול בלתמידי חכמים. ובכלל, אני לא חושבת שלבוש בא במקום לימודים. הלבוש כמו הלימודים זה תהליך שעובר אדם ואם אנשים מחליטים ללבוש בגדי חרדים סימן שזה מה שהם מרגישים ורוצים להשתייך לחברה זו. אני לא חושבת שחצאית לא מאפשרת לאישה ללמוד הלכות יותר ממכנסיים. התהליך שאנשים עוברים הוא תהליך פנימי וחיצוני וכל אחד עובר אותו בקצב שלו ובדרך שלו. אתה בחרת דרך מסויימת כי משום מה יש לך דעות קדומות על חרדים ועל הסמינרים אבל אתה טועה ומכליל על כל בעלי התשובה אבל מתוך חוסר ידע והכרות איתם. חבל להכליל. בברכה תמנה
 

חי אדר

New member
אני מכיר.

אם כי לא הייתי בסימינר,אולם חברים רבים אני מכיר שהיו. עם זאת למדתי בישיבות ואני מכיר זאת די מקרוב.ברשותך חצאית זה אפילו לא ´מדרבנן´. הלכות צניעות לא קובעים נורמה ברורה. הם מתפתחים בהתאם למצבים החברתיים השונים. למשל,ביהדות ספרד,פאה נחשבת כגילוי שער ממש,מאידך ביהדות אשכנז זה כיסוי מוחלט ללא עוררין.הביקורת שלי נובעת בשל העובדה שהדגש נופל על הלבוש ולא על המהות. אני מבין לטעמם. הם מבקשים לפעול באופן פסיכולוגי. שבו בת שתלבש חצאית אזי יהיה לה בושה מסויימת לילך בריש גלי לקולנוע,או להתרועע עם חברותיה הלא דתיות. זה טוב מבחינה מסויימת. אך זה מחטיא את שלבי ההפנמה הפנימית של האדם.במקום ללמוד ולהכיר את הדברים ביסודם וביעקריהם,הם מודרכים לפעול ולישמוע בקול רבם כאילו זה תורה מסיני.התהליכים שאת מתארת הם לא פנימיים במובן העמוק. תהליך פנימי נעשה מתוך הרות עם החומרים השונים של מחשבת ישראל,ושל כללי פסיקת ההלכה. דבר זה לא נעשה, אפילו בישיבות של דתיים מן השורה. ועל כך,צווחו ככרוכיה הפוסקים. ראי בארוכה בהקדמה ליביע אומר,כרך א. וברשותך,האם את יודעת שדווקא צורת הלבוש החרדי היא לבוש לא יהודי? במשנה במסכת ברכות כמדומני פרק חמישי נאמר: האומר איני עולה לתיבה בגלל שבגיי צבעוניים. חוששים לו, שמא נזרקה בו מינות. מכאן שהיהודי של המשנה לא אופיין בלבוש אחיד. ולגבי צבע שחור,דוקא בתלמוד זה מובא לגנאי ולא לשבח.אם כן,כל יצירת האופנה הזו הנקראת לבוש חרדי,בטעות יסודה. וזוהי כוונתי באומרי חזרה בתשובה כהשתייכות סוציולוגית. וחשוב לזכור: יעקב אבינו קיבל ברכה בזכות בגדי עשו.
 

giingiit

New member
אתה טועה

מה שלא יהיו הלכות צניעות, ברגע שנפסקות הלכות על ידי פוסקים הם מחייבים וכל אחד בזרם שאליו הוא משתייך אבל זו לא הנקודה, הנקודה היא שאין סתירה בין שינוי בלבוש לבין למידה והתרכזות בנושאים אחרים או עבודה על מידות ואופן החשיבה. אתה יוצר מנקודת הנחה שאו זה או זה אבל מי אמר שזה לא "זה וגם זה"? אתה באמת חושב שכשהתחלתי אני למשל ללבוש חצאית, הפסקתי ללמוד בגלל זה? מה הקשר בכלל? אני מכירה במדרשה המוני בעלות תשובה ויש כאלו שלאחר שנה הן עדיין במכנסיים ויש כאלו שבאו למדרשה בחצאית, שהם שמו מיד לאחר הסמינר. זה דבר כל כך אינדיבידואלי הטעות היחידה פה היא החשיבה, שכולם עושים בדיוק את אותו הדבר בברכה תמנה
 

חי אדר

New member
אין טעות.

ראשית לא אמרתי שיש סתירה בין השניים. ציינתי שהדגש מושם על הלבוש,והחזות החיצונית.אפשר בנקל למצא,הרבה עם לבוש ´חרדי´,אך ריקים מידע ממש.ואני אומר זאת לא כמלעיג חלילה,אלא בכאב לב על דלדולה של היהדות החיה. ומצער מאוד שבמקום לחנך את הדור החדש על דפוסי חשיבה רחבים הנובעים ממעיינותיה הברוכים של התורה,מצטמצמים פלגים פלגים וכל אחד רואה עצמו מחוייב רק לזרם שאליו הוא משתייך, וכך הוא מחנך ומדריך את בעל התשובה.ועל זאת אני מיצר. מוטב היה,לתת להם את כל תחומי הידע,להסביר להם את כל השיטות בהלכה, במחשבה. האם במדרשה יש שיעור על מחשבת חכמי ישראל לדורותיהם? האם יש התייחסות כיצד התגבשה ההלכה במרוצת הדורות? האם יש שיעורים המבחינים בין חומרה שהיא מנהג טעות, לבין חומרה הבנוייה על ההלכה? אני משוכנע שהתשובה שלילית.אם כן,איזה לימודי יהדות יש כאן?
 

giingiit

New member
מאיפה לך על מה הושם הדגש?

זה שלאנשים חסר יידע אומר שהם עוד לא הספיקו לצבור אותו. יידע לא נקנה בשניה. על יידע צריך לעבוד ומי אמר שבזמן שעובדים על יידע אי אפשר להתלבש בהתאם להשתייכות? מי אמר שבשביל להתלבש כחרדי צריך לשים דגש על כך? הרי זה שטות להגיד כזה דבר. זה צורך פנימי שבא לאדם ביחד עם הצורך ללמוד ולשנות צורת חשיבה ועבודה עצמית. הכל קשור בחבילה אחת ואי אפשר להפריד. ובכלל, מי אמר שהדרך שלך של רק ללמוד בלי ליישם היא נכונה יותר? אם הרוב לא עושים כדתעך, כנראה שזה לא מתאים לרוב. הרוב רוצים ללמוד מפי מי שמבים ענין ולא ללמוד לבד (והרוב לא לומדים בערכים אלא בישיבות ומדרשות) והרוב רוצים לשנות לבוש כשהם מרגישים צורך בכך. למה אתה יוצא נגד הצורך הזה? הדלדול ביידע זה קיים גם אצל מי שלומד לבד כי כפי שכתבתי יידע לא נקנה בשניה. על יידע צריך לעבוד ומישלומד לבד רוכש את היידע באופן הרבה יותר איטי וגם רוכש יידע חלקי בלבד. בברכה תמנה
 

חי אדר

New member
זה ברור.

למרבה הדאבה חסרון דעת זה מכוון.יש מגמה ברורה לא ללמוד סוגיות במחשבת ישראל.היום הסיסמא הרווחת היא ´דעת תורה´ ´אמונת חכמים´.האם את יכולה למצא מקור לכל זה? אין ולא כלום. זוהי המצאה של האחרונים כדי לכפוף אליהם ציבור שלם,שאין לו מושג בתורה וכללי הלכה. הדרך היחידה לפתור בעיות היא ע"י הטחת מילים של זילזול והצגת העמדה הנוגדת כעמדת כפירה. (עייני ערך אמיתי 21..) ב. אני שומר מצוות. אך אני חושב שבעלי תשובה צריכים ללמוד ראשית את היסודות. להבחין ראשית בין דאורייתא לדרבנן. להבחין בין חומרא,לבין קולא.כבר אמרו חכמים כל המחמיר עליו נאמר,והכסיל בחושך הולך. ומבחינת פסיקת הלכה:כח דהיתרא עדיף. ג. לבוש הוא אמצעי פסיכולוגי בלבד,ואינו מאפיין דתי. וכבר הצבעתי על כך,כי הלבוש שנקרא היום לבוש חרדי ראשיתו בכפיית הגויים ברוסיה על היהודים את מלבושיהם. מדוע במרוקו לא לבשו שחור? מדוע בעירק לא לבשו שחור? מדוע בתימן לא לבשו שחור? כלום לא חרדים לדבר ה´ היו? הואיל וכן,מדוע להציג את הלבוש כמאפיין דתי? אם דברת על צורך,זהו צורך מוטעה. יש לאדם צורך לאכול ולזלול,האם נעודד אותו על כך?
 

giingiit

New member
אהלן הילה. בתור חוזרת בתשובה

אני יכולה לתת לך איזה אינפורמציה והסברים שתרצי. בינתיים אני יכולה להביא פה עבורך מאמר על שינוי שמתיחס כמובן בין היתר לשינוי של סביבה בהליכי חזרה בתשובה. אני מקווה שתהני. כמובן שלכל אינפורמציה נוספת את מוזמנת לכתוב לי. ------------------------ בס"ד קצת על שינוי (לא המפלגה) - 4 אלמנטים יסודיים. תקציר מתוך שתי הרצאות שניתנו על ידי רבנית מרצה ממדרשת לבנות "באשר תלכי" בבני ברק. שינוי כתוב בגמרא על אלעזר בן דורדיה שהיה מכור להנאות וזה היה כל החיים שלו. פעם שמע על אישה זונה שכדי להיות איתה צריך היה צריך לשלם משכורת של שנה. נסע אליה במשך 4 ימים וכשהגיע, אמרה לו: "כמו שהאוויר הזה לא יחזור אלי אף פעם, כך גם אתה לא תחזור אף פעם אל בורא עולם". זה נגע מאד ללבו והוא אפילו לא בילה איתה אלא הלך לבדו בין שני הרים, שם את הראש בין הברכיים ובכה על כך שאף אחד לא עוזר לו לחזור ולהתחבר לבורא עולם ומרוב צער שבכה, פרחה נשמתו והוא נפטר. יצאה בת קול ואמרה אלעזר בן דורדיה מוזמן לגן עדן. יש אדם שקונה עולמו בשעה אחת. אלעזר בן דורדיה אמר להרים שכמו שהם לא יכולים שלא להיות הרים, כך הוא לא יכול שלא להיות רע אבל ההרים אמרו לו שכן יכול, שהוא יכול להשתנות. כדי להשתנות צריך להעביר את הכוח לראש ואכן אלעזר בן דורדיה שם את ראשו בין הברכיים, מה שהעלה לו את הדם לראש (את הכוח) ואכן הוא הצליח להשתנות לפני מותו. המסגרת של היהדות מנסה להכריח אותנו להשתנות על ידי כך שלא נותנת לנו להיכנס לשגרה. אי אפשר להיכנס לשגרה כי כל הזמן קורה משהו שמזכיר לנו שעלינו לעבוד. כל חודש יש חג או מאורע חוץ מחשוון (שלכן נקרא מרחשוון). גם הימים העצובים של אב לא נותנים לנו ליפול לתוך שגרה. השגרה מביאה את האדם להיכנע להרגלים רעים ולהפסיק לעבוד על עצמו. דוד המלך היה אומר "אני תפילתי" וגם אנשי כנסת הגדולה השתמשו בתפילה ככלי נהדר לחינוך כי אם אני תפילתי, זה אומר שמה שאני מבקש כל יום בסופו של דבר הופך להיות הרצון שלי, בסוף אני מפנים את מה שאני מבקש ואני הופך לרצות את זה. אדם שרוצה, אבל רוצה באמת ומבפנים, מהעומק שלנו זה אדם שבורא עולם יכול לתת לו. אי אפשר לתת למי שלא רוצה, וצריך להימנע מלהיכנס לחושך של השגרה כי אפשר להכנס לשגרה בקלות, צריך להלחם על זה. זה מה שהיהדות מלמדת אותנו לעשות - לא לגלוש לשגרה אבל כמובן שאם יש אדם שלא משתמש בשכל, בכוח, זה לא יעזור. דוגמא לשינוי בחיים הוא אברהם אבינו ששינה לא רק את עצמו אלא גם הרבה אנשים סביבו. הוא היה כל כך בודד וחוץ מיוסף, לא היו אנשים כאלו בודדים, לא יצחק, לא יעקב. מה באמת ביקשו מאברהם אבינו? ביקשו ממנו להיות בן אדם אחר. לעזוב את כל מה שעשה אותו "הוא" כמו מקום מגוריו, הוריו, חבריו, ארצו... כל מה שסימל את מי שהוא היה, ונתבקש ממנו ליצור את עצמו מחדש. גם אנחנו כשאנחנו עושים שינוי, לפעמים אנחנו מרגישים שעדיף היה לנו להישאר אותו הדבר מאשר להיות בבדידות הזאת. ישנם 4 אלמנטים של שינוי: אלמנט ראשון: האלמנט הראשון של שינוי זה להיות מצטער. יש מדרש על אברהם אבינו שהלך בדרך וראה בירה דולקת. כיוון שראה בעל הבית שהוא (אברהם אבינו) מצטער על כך, אמר לו הקב"ה "אני הוא בעל הבירה". יש דברים שאנחנו לא מבינים כמו למשל למה באנו לפה? בפני האדם עומדות שתי אפשרויות – לנסות למצוא את התשובה או להשלים ולהגיד – ככה זה. ה´ אמר לאברהם אבינו שבגלל שאני רואה שאתה מצטער, אני אבנה איתך קשר. הבסיס היה זה שאברהם אבינו מוכן היה לחפש את האמת. הצורך למצוא את האמת הוא צורך מאד חזק אצל האדם. צורך זה הוא אחד מיסודות הנפש רק שאפשר לברוח מזה. לדוגמא, נאמר שעונדים תכשיט שמוצא חן בעינינו ופתאום באה חברה ומגלה לנו שהתכשיט לא אמיתי. גם אם הוא מצא חן בעינינו לפני כן, עכשיו אולי כבר נסתכל עליו אחרת. למה? למה משנה לנו ואנחנו מוכנים לשלם הון עבור תכשיט מיהלומים אמיתיים ולא מוכנים להסתפק בזכוכית? או ניקח למשל אישה, שגבר נפלא הציע לה נישואים. אם הוא יגיד לה שהוא מוכן להתחתן איתה ולהיות טוב אליה, אבל הוא לא ממש אוהב אותה. האם היא תהיה מוכנה לחיות איתו, או שתעדיף להתחתן עם מישהו פחות נחמד אליה שאוהב אותה? לפעמים הדרך לאמת מאד מאד קשה ולכן לפעמים אנחנו מוותרים על האמת ומוכנים לחיות עם שקר כי ללכת על האמת ללפעמים זה קשה לנו מדי. הצורך לאמת זה משהו מאד מאד עמוק אבל אנחנו יכולים להרוס את האמת שלנו כי לא תמיד אנחנו מוכנים להלחם בשבילה. מה עושים כשיודעים שיש אמת ואין כוח להשיג אותה? דיסוננס קוגנטיבי תקרה בשני מצבים – או כשמקבלים מידע חדש, או כשיש חוויה רגשית חדשה. כשלומדים משהו חדש שסותר את אורח החיים שלנו, אז יש בעיה ויש שתי אפשרויות – לשנות דעה, או לשנות הנהגה. הדרך להשתנות היא רק אם אתה מצטער ורואה שיש בעיה. אנשים לפעמים מוכנים לחיות במסגרת שלא נותנת להם כלום רק לא להצטרך לשנות את עצמם. אבל כדי להשתנות חייבים להיות מודעים לבעיות ומוכנים לרדוף אחר האמת כמו שמגנט נדבק לברזל. לפעמים אנחנו מוכנים להתפשר על האמת רק שלא נאבד קשר עם החברה שאליה התרגלנו, שלא נהיה בודדים. לפעמים גם לחץ חברתי מביא אדם לשנות את דעתו על מה שנראה לו כאמת אבל זה כבר נושא למאמר נפרד. אלמנט שני: אם רוצים להשתנות צריך להכיר בצורך שלנו להיות בחברה תומכת. כשאברהם אבינו הגיע לארץ כנען, אמר אברהם ללוט – לאן שתבחר אני אלך למקום השני. למה? הרי אברהם אבינו מאד אהב את לוט ורצה שיהיה טוב ללוט. למה שם פתאום כזו גדר? הרי אברהם אהב את כולם? הרועים של לוט מסמלים את לוט והרועים של אברהם את אברהם והתעורר ריב בין הרועים של לוט לרועים של אברהם. הרועים של אברהם שמו זממים על הצאן שלא יאכלו את מה שלא שלהם אולם הרועים של לוט לא שמו והצאן אכל את מה שלא היה שלו. הרועים של אברהם אמרו לרועים של לוט שלא צריך לגזול עשב של אחרים אולם הם ענו, שהקב"ה הבטיח לאברהם שכל זה יהיה שלו יום אחד, אז לא גוזלים ממה שלא יהיה שלהם יום אחד. מה הבעיה בזה? למה אברהם נפרד מלוט בעקבות זה? במסילת ישרים כתוב על שתי מידות – זהירות ונקיות. זהירות זה כשאני מאד רוצה לאכול אפילו שזה לא כשר או אני רוצה להגיד את זה אפילו שזה לשון הרע אבל בגלל שאני אוהב את ה´, אני מוכן להשתנות בשבילו. נקיות זה כשאנחנו רוצים רק את מה שה´ רוצה. אברהם אבינו היה בדרגת הנקיות אבל הבין שהשאר הם בדרגת הזהירות וזה מסוכן. גם אנחנו נמצאים בדרגת הזהירות וזה מסוכן לנו כי אנחנו רוצים לחטוא אבל הרציונליות הזאת מהסוג של לוט מסוכנת לנו. אם לוט היה אומר "כן, זה גזל", אברהם לא היה נפרד ממנו אבל בגלל שהוא מצא רציונלית לחטא, ההשפעה של זה יכולה להיות מסוכנת למי שנמצא בדרגת הזהירות. לכן עבורנו, שמצאנו אמת ושהאמת שלנו עזרה לנו לשנות את דרך חיינו בהתאם ובניגוד ללחץ חברתי ויצרה לנו מצב של בדידות, אנחנו חייבים לעצמנו לשים את עצמנו בחברה שלא תיתן לנו את הפרצה ותמצא לנו לגיטימציה לחטוא. אנחנו בשלב השינוי כמו גרעין של עץ אילן. כדי לכרות את האילן כשהוא גדול צריך הרבה מאד כוח כי הוא יציב ומוצק אולם כשהוא רק צמח רך, כשהוא רק גרעין, כל פרצה וכל דריסת כף רגל יכולה לרמוס אותו. המשך בהודעה נפרדת
 

giingiit

New member
המשך על שינוי

אלמנט שלישי: ביהדות אנחנו מאמינים ששינוי מתחיל מבחוץ כלפי פנימה. כתוב "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה כרצונך רצונו, בטל רצונך בפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה כרצונך רצונו" - ברור מהמשנה שהרצון שלנו שונה מרצונו של בורא עולם. ההסתכלות ש"אם אני החלטתי להיות טובה ולהתקרב לבורא עולם סימן שאני עושה כרצונו" אינה נכונה. "אני תפילתי" – אני זה הרצון שלי, אנחנו הרצונות שלנו. צריך לדעת שזה שאני רוצה להתקרב לא אומר שרצוני הוא כרצונו. מה שצריך לעשות זה לקרב את שני הרצונות. ככל שהרצונות יתקרבו יותר כך אהיה יותר קרובה לבורא עולם. אפשר לראות זאת גם בין חברים שככל שהרצונות שלנו יתקרבו לאלו של חברינו כך יהיה לנו יותר במשותף ותהיה בינינו יותר קרבה. יש דברים שחייבים לעשות ויש דברים שרוצים לעשות. כל אחד כשהוא קם בבוקר יש לו הרבה תוכניות אבל במשך היום נוטים להשקיע יותר במה שנהנים ופחות במה שחייבים. אם רוצים לעשות רצונו של בורא עולם, צריך להפנים מהחוץ את רצונו כרצוני. אם איישם את רצונו כאילו היה זה רצוני, בסופו של דבר יהפוך זה אכן להיות רצוני. זה מעגל סגור של מחשבות ורגשות, אמונות ומעשים. אם יש לנו רעיון, אמונה או שיטה שלא באים לידי ביטוי במעשים זה לא ה"אני" שלנו. גם אם יהיו לנו השיטות היפות ביותר ולא ניישם זה לא יהיה ה"אני". נאמר "בעקבות המעשים נמשכים הלבבות" כלומר, המעשים משפיעים על הרגשות והמחשבות. הדרך הכי יעילה לצאת מהמעגל הסגור זה לשנות את המעשים. מי שלא מראה בהנהגותיו את הרעיונות והמחשבות שעלו בו זה לא ה"אני" שלו אלא משהו מחוץ לו. כדי להפוך רעיונות אלו ל"אני" צריך לעשות את המעשים, ליישם את הרעיונות. צניעות זו מידה מושרשת בנו וכמה שנתנהג יותר בצניעות נרגיש יותר צנוע. אדם יכול לבנות רגישות כי הרגישות כבר נמצאת בפנים. יש הבדל בין חינוך לשטיפת מוח, כי שטיפת מוח זה לנסות לגרום לאחר להאמין כמונו בעוד שחינוך זה להוציא מהכוח לפועל רעיונות ומחשבות שכבר קיימות בתוכנו. אני מראה לך משהו שכשאת שומעת את מרגישה בתוכך שיש לך, לומדים משהו שמתחבר למשהו שכבר נמצא בתוכנו כמו תינוק שברחם אימו לומד את התורה כולה וכשהוא נולד סותר לו מלאך על פיו ומשכיח ממנו את התורה כולה אבל עכשיו כל פעם כשישמע אמת זה יצלצל לו כי זה כבר בתוכו. אם ניישם את הרעיונות מספיק פעמים הם יהפכו לקניין, לרצון אמיתי שלנו. "בטל רצונך בפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך" הרצון שלנו זה בעצם לעשות כרצונו ולכן כששומעים אמת זה מהדהד רק שיש הרבה רצונות של אחרים שמשפיעים עלינו. צניעות זו הרגשה טבעית. הרבה פעמים מוצאים שזו האמת ואנשים לא מרגישים נוח כשמתלבשים לא צנוע. ברגע שמתחילים להתלבש צנוע מתחילים להרגיש בנוח כי הצניעות נמצאת כבר בתוכנו אבל עלינו רק לרכוש את הטעם הזה. כשאדם נמצא בחברה לא צנועה למשל, רצונות של אחרים להתלבש בצורה לא צנועה עלולים להשתלט על רצוננו שלנו ולהשפיע עלינו וכנ"ל לגבי הרבה תחומים אחרים, לכן אנחנו מבקשים מבורא עולם שיבטל רצון אחרים מפני רצוננו, שיבטל את הרצונות הזרים שרכשנו מהסביבה. אלמנט רביעי: להבין שבעצם הדרך להיבנות זה דרך המעשים. הרבה פעמים יש התעוררות בנושא מסוים, במחשבה מסוימת ואנחנו חייבים להשתמש, לנצל את הרגש הזה, הדחף הזה, כדי להתקדם. אמנם אפשר לשבור מעגל סגור דרך מעשים אולם דרך נוספת היא להשתמש בהרגשת ההתעוררות הפתאומית, בדחפים, כדי להגיע לידי מעשה. כשישראל יצאו ממצרים איזה מצווה צוו? שילוח עבדים, כי באותו הרגע הם ידעו מהי ההרגשה של להיות עבדים. המעשה מוציא מהכוח אל הפועל. אדם נבנה ויודע מיהו רק לפי מעשיו. "אחות קטנה לנו ושדיים אין לה, מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה..." המדרש מדבר על אברהם אבינו לפני שקפץ לכבשן האש. אחות קטנה – אחות שהגוף עדיין לא הבשיל. מי יודע אם תוכל להניק את הדורות הבאים? אם תעמוד כמו חומה, את כל עם ישראל אפשר יהיה לבנות עליה אבל דלת – אי אפשר לסמוך עליה ולוח ארז אי אפשר לבנות על איש כזה. אברהם אבינו קופץ לכבשן האש ואומר – אני חומה ואפשר לבנות עלי. מה רוצים להגיד פה? שבתהליך של עליה צריכים להיות עקביים. קל מאד לגלוש מההתרוממות הזו וצריך לפעול על כל דחף והתעוררות להתקדמות. אנחנו צריכים להיות עקביים "כעץ שתול על פלגי מים", אנחנו צריכים לבנות את השורש. כשיש הרגשה חזקה צריך מיד לקשור את זה למעשה. אם לאדם יש תהייה בנושא מסוים כנראה שיש לו רגישות כלפי הנושא ואם לא יפעל על פי הרגישות הזו היא תיעלם ולא תשוב בפעם הבאה. לסיכום רבותיי היקרים, למי מיכם שמרגיש כאילו הוא רק צמח קטן של עץ אלון, ולפעמים חושב שיותר קל היה להשאר באורח חיינו הקודמים אפילו שהם אינם האמת, ולמי מאיתנו שלפעמים מרגיש בודד ונשאר בלא חברה, מי שמרגיש שאין לו יותר שפה משותפת עם חבריו מהעבר או למי שמרגיש דחף, התעוררות ללמוד עוד, להבין, לשאול ולברר - חזקו ואמצו. אל תתנו לכף רגל לרמוס אתכם, אל תתנו לסביבה להכתיב לכם רצונות. חזקו וצמחו והפכו לאילן גדול וחזק, קשרו כמה שיותר חוטים לכדור הפורח שלכם כדי שתעלו מעלה מעלה. עם ישראל צריך למלא את קרחות היער באילנות חזקים בשביל שתבוא הגאולה. כל אחד מאתכם - אילן בפוטנציאל. חזקו ואמצו. ואם יש ביניכם מישהו שהלך נגד החברה ושינה את דרכיו ומרגיש בדידות – תזכרו שאברהם אבינו הרגיש בדיוק כמותכם. גם הוא היה מאד מאד בודד אבל הוא שינה את עצמו ושינה אחרים וגדל להיות עץ אלון חזק שממנו צמחו כל ענפי עם ישראל. גם אני, גם אתם – כולנו חלק מאותו אילן. צמחו וחזקו וגדלו ואל תישברו! ומי שמרגיש שצריך תמיכה יכול לכתוב לי לאימייל [email protected]
 

אלול

New member
ידידתי היקרה .....

אני קצת לא מסכים אתך בקשר למשפט: "ביהדות אנחנו מאמינים ששינוי מתחיל מבחוץ כלפי פנימה. כתוב "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה כרצונך רצונו, בטל רצונך בפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". אם אנחנו מכירים את היהדות, מעבר לכל המדרשים וההגדות, כמות שהיא אנחנו מכירים בכך שהמשמעות היא הכרת החובה לעבות את ה´. כיוון שכך מדובר במשהו שונה. מדובר בכך שהאדם בטבעו לא ישתנה לעולם. יצריו מאוויו ומחשבותיו נובעים מטבעו שהוא מהותי לגביו. הציטוט שהבאת דווקא משקף תפיסה זו. הרעיון שטבעו של האדם ישתנה איננו הכרחי ודווקא ההכרה שהמאמק הוא אין סופי ובכך שישנה אפשרות שדווקא הגדול מחברו יצרו גדול מחברו (הפוך מ"ביהדות אנחנו מאמינים ששינוי מתחיל מבחוץ כלפי פנימה") יכולה להיות אמיתית יותר.
 
למעלה