רעיון ההבראה וחשדנות
שלום לך, אם תקראי את דברי שנית, תוכלי לראות שלא הבטחתי מעולם הבראה. דברתי על האפשרות להבראה. כאשר מראש רעיון ההבראה נתפש כבורות היות והאמונה בחוסר היכולת להבריא רוויה בתחושת אמת, אין כל סיכוי להבראה. הרי אם מחר תמצא תרופה או פתרון למחלה כמו ה- CF או טרשת נפוצה או כל מחלה שמוגדרת היום כחשוכת מרפא, ופתרון זה יוכיח את עצמו כך שהממסד - קרי רופאים ומדעני הרפואה יכירו בכך, אז לא יחשב הדבר לבורות. דומני שכבר הופנתה אלי הטענה שאיני יודע על מה מדובר. כאן, הבה נבחין בין שני מושגים או שתי פנים. הפן הראשון הוא הפן החומרי, בקטריות, חיידקים, גנים, כרומוזומים, תרופות כימיות. פן זה מתעסק בריפוי החומר, הגוף הפיזי. באשר לפן זה הריני בהחלט הדיוט מוחלט (ומרגע שאני מכיר בכך איני בור בנושא - מי שחושב שהוא יודע כל בעניין זה - הוא הבור). הפן השני הוא הפן הנפשי-רגשי-רוחני. פן זה מתייחס לתחושות, לתגובות, להיבטים הפסיכולגיים, לסיבות המחלה ולהיבטיה הקולקטיביים והאישיים. כאן, יהיה עלי להעיד על עצמי שבנושא זה אינני "יודע כל" מחד ומאידך בהחלט אוכל לקבוע כי פתוחים בפני ערוצים להגיע למידע הרלוונטי לגבי מגוון מחלות, הגורמים למחלות אלה והפתרונות האפשריים מהיבטים אלה. ריפוי פיזי, לכשימצא, לעולם לא יהיה כולל. הפוך, נפליג על כנפות הדמיון ונפתח תרופת פלא כימית, אשר בשימוש חד פעמי תתקן את הטעון תיקון מבחינת הגוף. מאות אלפי אנשים ברחבי העולם ירפאו ממחלה זו. הריפוי אם כן יהיה שלם. אבל, היות ולא ניתנה תשומת לב להיבטים האחרים, רוח-נפש-רגש, לא תתחולל הבראה שלמה. דהיינו, אותם חולים, או כפי שכבר נכתב לגבי ה- CF, בני משפחותיהם, עשויים ללקות במחלה אחרת או להגיע לחוסר תפקוד. מכאן, הבראה שלמה ניתנת כאפשרות רק כאשר ההתייחסות היא כוללת, וכשיש נכונות לשנות גישה ולקבל את אפשרות ההבראה למרות אמונת ההמון והמומחים. יש לטפל בכל ההיבטים, הן הפיזיים והן המטאפיזיים. התפישה העומדת מאחורי הצורך להתנגד לרעיון ההבראה ולעדן אותו לשיפור נובעת מהתפישה הרפואית המקובלת, והיא תוצאה של כשלון הרפואה לאפשר הבראה שלמה - כשלון הנובע מהראיה הצרה של המחלה כעניין פיזי גרידא. דברים אלה תקפים לגבי מגוון גדול מאוד של מחלות, משפעת דרך דלקת פרקים וכלה ב- CF. היות והנני אמון על התבוננות רחבה מהפן המטאפיזי, והיות ודרכי ניתנים כלים ופתרונות העולים מעיסוק זה, הנני נדרש להדגיש דווקא את אפשרות ההבראה. עם זאת, איני מציע לאף אחד להתמקד אך ורק בפתרונות מטאפיזיים היות והתעלמות מההיבטים הפיזיים ומהפתרונות שיש לרפואה להציע תהא שיקוף של מה שמתרחש כיום. כאשר, כמו במקרה של בקי, יש שיתוף פעולה הדוק בין אותן הכוונות אנרגטיות שעולות מעבודתי עם הטיפול המצויין שניתן על ידי הרפואה הממוסדת, נפתחת הדרך להבראה שלמה. כאן, כאשר ברמה הפיזית התוצאות אינן מובנות מההיבטים הפיזיים, כשאין הסבר להחלמת איבר כמו הכבד שכן זה לא מתאים לידע הרפואי, מתוך החשדנות הטבועה באמונת ההמון ובתפישת הרפואה הממוסדת, למרות שאין כל הסבר רפואי, עדיין אין הכרה בדרכים חוץ ממסדיות, ויש העדפה לבטל את התוצאות בטענות בורות ושרלטנות. אין בלבי על כך. שוב, אין כל כוונה לעורר ציפיות. מאידך עצם האמונה כי המחלה חשוכת מרפא מהווה מחסום (קראתי בעניין רב את תיאור ה- stop) להבראה. מחסום זה איננו עובדה קיימת אלא תמרור שקבעה מחלקת מע"צ (הרפואה הממוסדת) בתודעתנו. לסיום דברי אלה אוכל רק להשאיר את ההחלטה האם לקבל את הצעת האיזון העומדת מאחורי תפישתי והאמצעים שפותחו על ידי בידי כל האדם. מי שרואה בי בור ושרלטן יתעלם מן הסתם מקיומי, ומי שמתחבר לדברים ומוכן לשנות גישה ביחסו הבסיסי למחלה וימצא עניין בהצעה זו - יענה בחיוב. כאשר יִמָצֵא הרופא המתאים, או הגוף הרפואי המתאים, ניתן יהיה גם לעבוד בשיתוף פעולה מלא ולהניח פתרונות רחבים לכלל האוכלוסייה.