אני ממש מתאפק, אבל לא מצליח לשתוק
אני יודע שאני חדש פה, ולא ממש מקובל שחבר חדש יבוא ויצא נגד מנהל המקום, אבל מאוד קשה לי לשתוק. לפי דעתי התמונה הזו אכן משקפת את המצב. האידיאולוגיה של החרדים ממש אומרת - אתם תקרעו את התחת בצבא, תשמרו עלינו בגשמיות ואנחנו נשב בבית המדרש (או במדרחוב מדי פעם) ונשמור עליכם ברוחניות, כי ממש קשה לנו ללכת לצבא. ואני חושב, שמי שלא היה בצבא, מסיבות הכי מוצדקות בעולם, מי שלא הקריב מהחופש שלו שלוש שנים למען ההגנה על כלל האנשים שחיים במדינה הזו, ולא משנה אם ממש קרע את התחת בקרבי, לא ראה את הבית חודשים, לא התקלח שבועות, וחי על לוף וקרקרים ימים שלמים, או אפילו בזבז שלוש שנים בהעברת ניירות ממקום למקום, מי שלא עבר את החוייה הזו שלא יבוא ויאמר לי מה דמגוגיה ומה השתלחות. כשם שאתה יושב בבית הקפה הרגוע שלך בשנקין, כך הם יושבים בישיבות שלהם או איפה שהם לא יהיו, מתוך ידיעה שאותו אחד שרוצה להתפוצץ עליהם כבר נעצר ע"י המגב"ניקים, או חוסל ע"י החיילים של דובדבן או נהרג בזכות ערנות של איזה טנקיסט בשכם או בג´נין, ויש מי שעושה להם את המלאכה והם יכולים להיות רגועים, כי הם לא מסתכנים בלעלות על מטען, או שאיזה כדור של צלף יפגע להם ברימון שבאפוד, כי אותם אף אחד כבר לא יגייס!! ואותו חייל, שלא ישן כבר עשרים שעות, שלא יצא הביתה חודש וחצי כי לא היו מספיק אנשים, ישתחרר עוד חודש או עוד שנה, ואז הוא יתחיל לעשות שלושים וארבעים ימי מילואים בשנה, ועוד יבקשו ממנו שיתנדב לעוד, כי אין כוח אדם, ואחוז המתגיסים הולך ויורד, ומספר המשימות הולך ועולה ואותו חייל מרגיש ממש שהוא הפרייר של המדינה, הוא יעבוד והם ינוחו כי "צדיקים מלאכתן נעשית על ידי אחרים".. (מבקש לא לקחת את ההודעה באופן אישי, פשוט הנושא באמת כואב לי, ואני חושב שאני לא היחיד כאן, תקנו אותי אם אני טועה)