חוק הפסיכותרפיה...

[swguy]

פרופ' גייל אוסלנדר...

מצד אחד זה טוב כי כך לא שוכחים את הייחוד של המקצוע, הצדק החברתי וכו'... מצד שני זה יכול לתת הרגשה של מוסד אטום (העברית? מוסד שמרני? לא...) שלא מוכן לספק לציבור מה שהציבור רוצה... מתי הם התחילו לפתח מגמה "טיפולית" יותר (מידע אישי) - כשההרשמה למאסטר שלהם היתה בשפל וכולם רצו להירשם לבר-אילן ות"א...

 

[אבי חברוני]

זה גם מה שאני הרגשתי

במהלך הלימודים בעבודה סוציאלית. היתה אומנם תוכנית לימודים ברורה בכל קורס ובמגמה בכלל, אבל מעולם לא דבקו בה. הרבה מהשיעורים היו הופכים לסדנאות ולעיתים לקבוצות תמיכה, והתוכנית הראשונית היתה נשכחת. המסר שמועבר הוא של שוני בינאישי בין הסטודנטים שמוביל ללמידה שונה אצל כל אחד, ולכן דרך ההתפתחות כמטפל היא שונה ויחודית וקשה לתת כלים שיהיו נכונים לכולם. נשאלת השאלה מה רע בזה? זהו, שזה פשוט מעולה. כך בדיוק אפשר להתפתח כמטפל המחובר לעצמו ופועל באמת מתוך עצמו. אלא שכסטודנט היה לי קשה עם זה, ואני עדיין חושב שסטודנטים זקוקים למסגרת עבודה יותר ברורה ופחות "אורירית" ומאפשרת. קשה לקחת סטודנט ולשדר לו שהתשובות לשאלותיו נמצאות בו, ואת הידע ימצא בתוכו. הוא זקוק לפרדיגמה קצת יותר ברורה וליותר תיאוריה וידע. לאחר מכן יוכל למצוא את הדרך שלו בתוך הפרדיגמה, ואם ירצה וירגיש מספיק בטוח, יעזוב אותה לטובת פרדיגמת טיפול אחרת. הפסיכולוגים, לשם השוואה, לומדים כמות עצומה של ידע בהשוואה לעו"סים ומוכשרים טוב יותר לעבודה כמטפלים בפרדיגמה טיפולית מסויימת. לטעמי הדבר אמנם הופך אותם לנוקשים יותר מאיתנו כמטפלים, אך עם השנים הם מתגמשים ויכולים להרחיב את מסגרת ההסתכלות שלהם. מעניין אם יש כאן עוד ששותפים לתחושה שבעבודה סוציאלית לא ממש לומדים טיפול (ובכל זאת מוכשרים כמטפלים).

 

[swguy]

בדיוק - בחירה אמיתית היא מתוך...

הכרה מעמיקה של החלופות. "על הנייר" כפי שציינת באבחנה מצויינת מערך השיעורים אמור להכשיר אותך לטפל אבל בפועל מה רבה האכזבה - אכן, השיעורים לטעמי "נמרחים", אין לימוד שיטתי כמעט, ובסוף מביעים לך אדם ואומרים תטפל (כבר בהכשרה!)... את שיא אי-במקצועיות הזו ראיתי בהכשרה בשנה שחלפה. עבדתי עם ילדים בסיכון, ע"י טיפול במשחק. לטעמי זו טכניקה שיש ללמוד אותה לפחות בקורס שנתי בפני עצמה וזאת לאחר כמה וכמה קורסים בהתפתחות הילד, פסיכופתולוגיה ושות'... ובפועל? קדחת. אחרי מבואות שנה א' לא ידעתי יותר בפסיכולוגיה ממישהו שלמד את זה בתיכון. לא ניתנו לי שום כלים - את הטיפול במשחק למדתי בכמה סדנאות קצרצרות ובעיקר אצל המדריכה הסובלנית שלי (לפחות לזה זכיתי) וע"י קריאה עצמאית... שום דבר במערך השיעורים ה"גנרי"/"כוללני" לא הכין אותי לזה... שיעור מתודות שהיה אמור להיות ה-שיעור הטיפולי על איך עושים טיפול היה לגמרי קבוצת תמיכה ונראה יותר כמו הדרכה קבוצתית ללא כיוון... עכשיו - מה הכי חמור בכל זה? שבמקביל לזה שנכנסתי לטיפול בכלל וטיפול במשחק באופן חובבני ומבייש ציפו ממני לתפוקות מסויימות של איש מקצוע - דו"חות עבור השירות על עולמו הפנימי של הילד והמלצות להתערבות. הכי "התפדחתי" בסוף השנה כשהיה צורך להחליט החלטה חינוכית לגבי אחד הילדים בטיפולי והפסיכולוגית בשפ"י רצתה לשמוע ממני תיאור על הילד - ואני אלתרתי תשובות וחשבתי לעצמי שזה פשוט מחפיר שאני מרגיש מולה כ"כ קטן מבחינה מקצועית... איך אני אוכל להפיק דו"ח מקצועי רציני על ילד עם הפרעות מורכבות ללא ידע קודם? השנה אני הולך לעבוד בבי"ס תיכון... ושוב אני מניח אני "אלמד תוך כדי" על רגל אחת מהמדריכה בעיקר (שנקווה שתהיה מוצלחת) ומקריאה עצמאית (ולא נעים לומר אבל אני בין הבודדים במחזור שאני מכיר שקוראים ספרים בתחום מחוץ ללימודים)... אוף! איזה מקצוע יפה וכמה טעויות עושים בתהליך ההכשרה לקראתו!!

 

[swguy]

וחוץ מזה...

לא ניתן לבנות גישה טיפולית אקלקטית יש מעין וצריך לספק לך את אבני הבניה הבסיסיות, כלי העבודה וחומרי הגלם וכן תוכנית כללית ("גנרית")... מה שקורה אצלי עכשיו נראה בערך כך: ...טוב, ככה בערך נראה בית פחות או יותר, מה אתה צריך, כלים? טוב הנה מקדחה ומסמר...תסתדר, הא? אם תעשה טעויות יבוא בנאי מאומן (ולא תמיד מאוד מוצלח בפני עצמו) ויתקן אותך בדיעבד... אקלקטיות - נבנית נדבך על נדבך. העובדה שאני נוטה להסתכל על מפרספקטיבה דינאמית (שוב, בעיקר מקריאה עצמאית) לא מתבטלת בגלל ראיה מערכתית-אקולוגית ועליה נדבך הומניסטי, ופילוסופיה לגבי טבע האדם והקיום וכו' וכו'... היופי הוא למצוא הקשרים בין כל מיני תיאוריות ולפרוס רשת רחבה של התערבויות משולבות לפי הצורך - אבל בשביל זה צריך ללמוד כל גישה ושיטה כמו שצריך!!!

 

[עוסית1]

../images/Emo42.gif אני קוראת את מה שכתבת

וניזכרת בתסכולים דומים שהתעוררו אצלי בזמן לימודי. בשיעור המתודה של עבודה פרטנית דיברנו על הדברים (כשהדגש הוא על ה"על הדברים") ותמיד העליתי אותה שאלה - אבל איך עושים את זה בפועל? אני זוכרת שגם הכלים שקיבלנו (שיקוף, שיקוף ועוד הרבה שיקוף) לא תמיד היו מספקים. ואני מסכימה איתך לגבי הבנאי המאומן(המדריך בהכשרה מן הסתם...)שאכן לא תמיד הוא מוצלח בפני עצמו. יחד עם זאת התחלתי את כתיבתי עם השמש, כיוון שיש מקום גם להרבה אופטימיות. היום אני רואה שבנוסף לתיאוריות הנלמדות, מה שחשוב הוא הנסיון בשטח עם הדרכה... העשיה.. זו דרך הלמידה הטובה ביותר.

 

[swguy]

יפ, יהיה בסדר...../images/Emo98.gif

אני מכיר בעובדה שיש לה גם סימוכין אמפיריים שעיקר האפקטיביות בטיפול משויכת למטפל כאדם... אני בהחלט מרגיש שיש לי את התכונות והמיומנוית מלכחתחילה לעזור לאנשים(וודאי שהבי"ס לע"ס לא עשה הרבה לפתח את זה וחבל)... אכן, יכולת יצירת קשר, אמפטיה, הקשבה, אי-שיפוטיות, גמישות מחשבתית וכו' - עם זה באים מהבית... חבל רק שחוץ מהתעודה הרשמית בינתיים אני לא מרגיש שקיבלתי איזה ערך מוסף מיוחד... ולגבי ה"מיומנוית ראיון" - בהחלט נוטים ללמדם באורח שבלוני... אני מעולם לא הצלחתי בתרגולים להפעיל אותם ביודעין ולהישאר "טבעי"... אני מסתמך בעיקר על עצמי - למשל כשעבדתי עם הילדים בסיכון השתמשתי בעיקר בכישורים הסמך-אבהיים שלי ובניסיון קודם בגני ילדים (כמובן עם התאמה לעקרונות של הטיפול - במקרה שלי המדריכה היתה מהאסכולה הלא-מכוונת)...

 

[אבי חברוני]

זה התסכול המוכר

של סטודנטים שמרגישים שהם לא מקבלים כלים מספיקים לעבודה. כבר כתבתי שאני מאמין שחשוב לתת הכשרה תיאורטית מעמיקה יותר במהלך הלימודים, כדי לתת מסגרת של עבודה. לא הרבה מסוגלים להבין מיד בהתחלה שמי שבעצם מטפל הוא אני, ולא הידע שלי. עם זאת, כדי לנוע בכוון של הבנה של מי אני כמטפל (ובכלל) אני צריך את ההכוונה הראשונית לדרך כלשהי. אחר כך כבר אחליט אם אני מרוצה מהדרך הזו או מחליט להחליף אותה. ואף על פי כן, אם מצליחים לעמוד בתסכול הזה (או מוכנים לעמוד בו), ונעים לכוון המטרה של התפתחות כמטפל (וחייבים לומר שלא כולם כאלה. לא כל עו"ס מוכן להשקיע את המאמץ הגדול שדרוש לשם התפתחות אישית כמטפל), מגלים שההכשרה של בית הספר לעבודה סוציאלית היא טובה מאד, גם אם לא התכוונו לכך...

 

[SuperGirl 25]

פעם מרצה בכיר נשאל בשיעור-

"איזו תכונה עו"ס צריך כדי להצליח?" והוא ענה-"אינטלגנציה". זה מתקשר לי למה שרשמת, "שעיקר האפקטיביות בטיפול משוייכת למטפל כאדם". גם לדעתי זה נכון, שהרי אדם שהוא לא סובלני, שיפוטי, אנוכי, לא נעים וכו' יהיה כזה בבסיסו גם לאחר שילמד מיומנויות הקשבה או איך להנחות קבוצה, לא? ולהיפך. בנוסף, אני זוכרת שכשהינו, חבריי ללימודים ואני, צריכים לקבל את הפונה הראשון בחיינו-התרגשנו מאוד ויותר מזה-שאלנו איך בדיוק אנחנו אמורים לטפל או לעבוד איתו? מה עושים איתו?!? מן חוסר ודאות וחוסר ביטחון בעצמנו כ"מטפלים" ואולי בעיקר במה שלמדנו (כלומר האם החומר הלימודי שלמדנו בשנה א' יעזור ברגע האמת). לשימחתי התחושות האלה עוברות די מהר, עם ההשתפשפות במקצוע והראיה כי השד לא כזה נורא. ועוד משהו-יש לי חברה שסיימה ללמוד עו"ס במגמה קהילתית ובעצם בסיום לימודיה כמעט לא ידעה דבר וחצי דבר על ע"ס פרטנית/קבוצתית, אז כך שאתה יכול להתנחם במצבך

ומהיכרות עימה-זו עוד הוכחה ש"האפקטיביות בטיפול משויכת למטפל כאדם" כפי שרשמת יפה

 

[swguy]

אני די ... ../images/Emo23.gif+../images/Emo24.gif+../images/Emo22.gif=../images/Emo101.gif

משוכנע שאהיהעו"ס טוב מאוד בסופו של דבר - בכל זאת עברתי את ההכשרה הראשונה בהצלחה ומהעבודה שלי בדיור מוגן מול נפגעי נפש אני חש הרבה סיפוק וקומפטנטיות... אבל... אני גם רוצה להרגיש קצת כמו פרויד צעיר ולנתח לעומת אישיות של מישהו

... נקווה שההכשרה השנה תהיה טובה - חבל רק שעוד שבוע היא מתחילה ואני עדיין לא יודע איפה בדיוק אני מוצב! [זה חלק מעצבן במיוחד בהכשרה - לא רק שהיא מגבילה את היכולת לעבוד ולהתחייב לשעות עבודה אין לרכזים גם מינימום רגישות לקצר את תקופת אי-הוודאות)... חוץ מזה שזה יהיה עם מתבגרים ובי"ס אין לי מושג...

 

[SuperGirl 25]

אח מתבגרים...../images/Emo132.gif

גם אני עובדת עם מתבגרים. לגביך-אני מאמינה שזה בטח יהיה ביה"ס מקצועי, אם יש עו"ס, לא? אז איך זה שאתה יודע שתהיה בתיכון, אך לא יודע באיזה?!?

אגב לא הבנתי את הכותרת שלך-מה פירושה בשפה העברית?

 

[swguy]

הכותרת היתה ניסיון עילג מעט...

להדגים ויזואלית את התכונות הדרושות למטפל... אני יודע כי באונ' העברית מקומות ההכשרה מחולקים לפי נושאים: זקנה, בי"ח, בריאות הנפש, ילדים וכו'. אני משובץ במרכז "מתבגרים בסביבתם" שמחולק לשישה בתי ספר תיכוניים (דווקא לא מקצועיים, ושלושה מתוכם גם משרתים אוכלוסיה בסה"כ "חזקה") ושלוש פנימיות. הפנימיות הן בהכשרה לשנה ב' ולפיכך אני באחד מהתיכונים...

 

[SuperGirl 25]

אז למה התיכונים מעסיקים עו"ס

ולא מסתפקים ביועצת? לא נתקלתי בביה"ס תיכון "חזק" שיש בו עו"ס. תוכל לפרט על אופי התיכון? אה, אוקיי-השתמשת בשיטת האלימינציה לגבי ההכשרה

 

[swguy]

אה, זו שאלה טובה...

לא שאני יודע מניסיוני לענות בינתיים אבל אני אעביר את המסר שהועבר לי כמו סטודנט טוב: מדובר בתחום שאינו מפותח בארץ אך מפותח מאוד בארה"ב של school social work. במציאות של היום יועצות עסוקות יותר בבניית עוד תוכנית ל"מיגור נגע הסמים"/הכנה לגיוס/חינוך מיני (בדר"כ בגישה צדקנית, מורתית ולא אפקטיבית) ובטיפול בתלמידים סוררים אין בדר"כ בבי"ס טיפול ממושך בתלמידים הזקוקים לכך. הסטודנט לע"ס בתוכנית שלנו משמש איש סיוע נפשי כיישות שעובדת בתוך בית הספר אך לא מתוך ראיה חינוכית וצורכי המערכת אלא ראיה טיפולית פסיכודינאמית (אפשר לומר שהחדר שאני אקבל הופך למין מיני-קליניקה בתוך בי"ס)... למעשה, אם היועצת היתה עושה את תפקידה כראוי והיו מספפיק תקנים (לא יועצת בחצי תקן על 200 תלמידים לכל הפחות) לא היה ממש צורך בעו"ס - בפועל כל עזרה להפוך את בי"ס למקום רגיש יותר לתלמיד הוא מבורך... נ.ב. זה שבית ספר נחשב "חזק" מבחינה אקדמית ומבחינת מדרג סוציו-אקונומי של משפחות התלמידים כלל לא אומר שאין שם בעיות חמורות...

 

[SuperGirl 25]

זה בדיוק מה שאני עושה כעו"ס

שעובדת עם נוער (רק מחוץ לביה"ס) ברשות מקומית. הרבה מהפניות החדשות מגיעות מהיועצות. מה זאת אומרת "אם היועצת היתה עושה את תפקידה כראוי" מי אמר שלא? אל תשכח שהיא מגיעה מהתחום החינוכי ולא הטיפולי (כמו שישנם מקרים שפסיכולוג חינוכי לא יכול לסייע לנער, אלא פסיכולוג קליני). בעצם, לפי התוכנית תקלו גם על עובדי הרשות המקומית. נשמע רעיון טוב (טוב זה מועתק מארה"ב

). אשמח לעידכונים מהשטח! מי מממן את העו"סים האלה?

 

[אבי חברוני]

כמו שאני מבין

לא משלמים אלא מקבלים סטודנטים במסגרת העבודה המעשית שלהם. לא כך?

 

[SuperGirl 25]

אני דווקא מבינה שאמור להיות עו"ס

שעובד שם באופן קבוע והוא נותן גם את ההדרכה. מה גם שזה פרויקט, אז בטח יש מישהו שמממן...הלא כן?

 

[swguy]

בחלק מבתי הספר יש עו"ס...

ובחלק אין... איפה שאין ההדרכה חיצונית. מי מממן? באמת שאלה טובה...

 

[דובת הקוטב]

אתה מתחיל שנה ג'?

הדיון הזה ממש מעניין, אפילו שלא יכולתי להשתתף בו... אני מתחילה ללמוד השנה עו"ס באת"א, וזה מעניין לשמוע ביקורת לגביי דרך הלימוד. להבדיל אלפי הבדלות, כשהייתי בצבא, שירתתי כמש"קית ת"ש. אני והבנות שהיו איתי בקורס הכשרה למש"קיות, הרגשנו שלא קיבלנו בכלל כלים להתמודד עם הבעיות שהיו לנו אח"כ בתפקיד עצמו. בצבא דווקא שמו דגש רק על התיאוריה ובכלל לא על המעשי. בכלל, הקורס לא היה מכוון למציאות של היום, בה מש"קיות ת"ש בעצם מתפקדות כמעט כעבודות סוציאליות וצריכות לעודד חיילים שנמצאים במצוקות נוראיות. בגלל זה שמחתי לראות שבאוניברסיטה מתחילים בעבודה מעשית כבר בשנה א' בסמסטר השני. זה אומנם נראה לי קצת מפחיד, אבל אני יודעת שבמקצועות כאלה אין להשוות בין ידע תיאורטי לבין ידע מעשי שנרכש רק תוך כדי ניסיון.

 

[swguy]

שנה ג' באונ' העברית.

נראה לי שיהיה לך טוב - שמעתי רק דברים טובים מאוד על בית הספר לע"ס בת"א...

 

[דובת הקוטב]

תודה ../images/Emo13.gif מקווה שבאמת יהיה טוב