טענת פרעתי
אם אדם מגיש בקשה בטענת פרעתי, והנושה סוגר את התיק, בעקבות הבקשה, משמע שהבקשה של החייב אמיתית ונכונה. על מה אתה מלין, שההמרצה לא נשמעת? בסופו של דבר התוצאה היא שהתיק נסגר. אלא מה, החייב לא זוכה בהוצאותיו. אכן זה לא בסדר, ויש לו זכות לבקש שיפסקו לו הוצאות. אבל על עצם סגירת התיק מה לכך כי תלין? אולי הכשל נובע מזה שאכן טענת פרעתי נידונה בדרך המרצה, בפני ביהמ"ש, ולכן מדובר במזכירויות שונות, ואין מזכירות אזרחית יודעת את אשר מזכירות ההוצל"פ עושה ולהיפך? ולגבי משלוח ההתראות. ההתראות נשלחות. הרבה פעמים הבנקים מעכבים כספים שלא כדין, כי החייב נשבע להם באלף שבועות שהוא פורע את החוב. ואם יש כסף נזיל וכסף לא נזיל, והנושה בחר לפרוע קודם את הכסף הלא נזיל (בהנחה ששניהם מכסים את החוב כולו), אזי לטעמי יש עילת תביעה כנגד הנושה על הנזק שנגרם לחייב. ולגבי מספר הרשמים,זה אכן נכון, המערכת פועלת כבית חרושת, שהדבר היחיד הנמדד, כמעט, הוא תפוקת המכונה, מבלי להסתכל על כך שהמכונה עובדת עם אנשים, ואנשים שבאים להוצל"פ, בין אם הם חייבים ובין אם הם נושים, חפצים באוזן קשבת. לא בהוצל"פ ולא בבית משפט, יש לבאים בשעריו הרגשה שכזו, ברוב הפעמים. אתה מספר סיפורים על חייבים מסכנים. אז הנה חייבת אלמנה, אם לארבעה, המקבלת קצבה חודשית יפה מידי חודש, חבה לאדם קשה יום, המחזיק ילדים באומנה לפרנסתו, סכום שאינו עולה על 10,000 ש"ח. בחקירת יכולת היא מציעה לשלם 600 ש"ח, והצעתה מתקבלת. היא לא עומדת באף תשלום. רק כאשר מעוקלת הקצבה החודשית, היא נזכרת, באה ומשלמת. בפעם האחרונה שעוקלה הקצבה, היא הגישה בקשה לביטול העיקול, בטענה שהיא מפרנסת ארבעה ילדים מהקצבה. טענה נכונה? לא משום ששלושה מהם מעל גיל 20, והינם בגירים שיכולים וצריכים לפרנס את עצמם. מה עושה הרשמת? מבטלת את העיקול. בכך השוט האחרון שהיה כדי לגרום לגברת לשלם נעלם. האם היא שעתה לטענות הנושה שגם הוא לא גומר את החודש? שגם הוא נמצא מתחת לקו העוני? זה בכלל לא רלבנטי, משום שמצבו הכלכלי של הנושה בכלל לא מענין את ראשו ההוצל"פ. זה לא נושא לשיקול דעת. אני יכולה להפליג בספורים על סיפורים, כמו כסף ששוחרר על ידי יו"ר ההוצל"פ מבלי שהודע על כך לנושה, והחייב היום משלם 4.57 ש"ח לחודש, וכו´ וכו´. המצב גרוע. מתוך עשרות אלפי פקודות מאסר בוצעו רק 408 השנה. מי מרוויח מזה? הגוף שמחזיק בכסף של הנושים, ומחזיר אותו ללא ריבית וללא הצמדה, לאחר שהפקודה לא מבוצעת, החייבים המקצועיים, שיודעים איך לשחק עם הכללים. לא הנושים. כל המקצוע שלנו מתיתר אם לאחר ארבע שנות דיון, מגיע הנושה להוצל"פ ומגלה שפס"ד לחוד וגביה לחוד. תסתכל בנתונים על אחוזי גביה. הרי הם מגוחכים. ההוצל"פ לא אמורה להוריד אדם ביגון שאולה על כך שהוא חייב כסף. היא צריכה להיות מערכת שתגרום לאדם לשלם את חובותיו לאחרים לפני שהוא צורך מותרות. לצערי אני נוכחת, שחייבים נוסעים לחו"ל (זה מתנה מהילדים), רוכשים מוצרי יוקרה (כמו חייב שרכש מכספי בת המצווה שלבתו טלויזה 34 אינטש, ומתמם על כך), מקימים חדשות לבקרים עסקים חדשים מתוך אמונה ששבע פעמים יפול חייב ויקום. אני חוששת שלא ירחק היום, ובו מדינת ישראל תגיעלמסקנה המדיאגה, שיותר יקר להחזיק את מערכת הגביה מאשר לפצות את האזרחים הנושים על החובות שאינם נגבים, ופשוט תעשה מחיקת חובות, תפטר את העובדים, ותשלם לכל נושה אחזו מסוים מחובו, בעבור סגירת התיק. החשש שלי נובע מכך שאם הדבר יעשה, זה יהיה יום שחור לשלטון החוק, ולמוסר התשלומים במדינה, שגם נמצא בשפל. כל יום בא אלי לקוח, שהחייב אומר לו בצחוק על השפתים - אני מרוויח מעט, כמה יחיבו אותי לשלם בחקירת יכולת 100 ש"ח? וזה נכון, זו האמת. אני מקבלת עבור לקוחות שחייבים מאות אלפי שקלים, 20 אג´ לחודש, וזה לא צחוק.