ובכן
אם זה משהו שאני מודדת, אם זה קצת לא נוח זה לעולם לא יהיה נוח = deal breaker. בעיקר בנעליים (מניסיון עגום של זוגות שנאלצתי למסור) - הנעל הרבה פעמים מתרחבת אבל כך גם כפות רגליי, בחום. אם משהו נראה לי פחות ורסטילי או מתאים לסגנון שלי או שאוכל לנצל מעט מדי (בבגדי יום יום. באירועים אני סלחנית יותר), לא אקנה.
לצערי אני לא מספיק מנוסה באונליין, וקונה פריטים שהסיכוי שלא יתאימו קטן יחסית. בכל מקרה לא אהסס להחזיר אם לא נראה לי.
בזמן האחרון משתדלת להקפיד על ארון מסודר, שידוע לי מה יש בתוכו. ככה לפני כל קנייה אני סורקת אותו בראש וחושבת:
1. האם אני באמת זקוקה לפריט. עם מה אוכל לשלב אותו, כמה שילובים אפשריים קיימים והאם זה מצדיק קנייה.
2. האם יש לי כבר מספיק מאותו ז'אנר. למשל גיליתי לאחרונה שמספר בגדי הבית שלי הכפיל את עצמו, ואני לא באמת צריכה עוד טישירט ילדותית מדי שפדיחה ללכת איתה לעבודה. ככה מנסה להתאפק.
או למשל: אני לא כל כך לובשת שמלות וחצאיות, אז משתדלת לא לקנות חדשות שסתם יתפסו מקום בארון ויצאו ממנו לעיתים רחוקות.
3. הוראות כביסה. אני דווקא מאד אוהבת לכבס, אבל לא אוהבת להיות משועבדת להוראות כביסה דרקוניות. ניקוי יבש? רק למעילים. כביסה ביד? רק אם הפריט ממש שווה את זה. משהו שנראה לי שייהרס בכביסה הראשונה? אשתדל לדלג.
דווקא לגבי מחירים אין לי משנה סדורה, וגם פחות אכפת לי להוציא כסף על פריטים יקרים אם הם שווים בעיניי. באונליין זה קצת אחרת כי הפסיכולוגיה של מחיר גבוה שיורד עובדת עליי, גם אם המחיר החדש עדיין גבוה.
אגב, בדיוק אתמול דיסקסנו את זה בעבודה. אני מוכנה להוציא יותר כסף על פחות פריטים איכותיים. קולגה שלי אלופה בלאתר מציאות שוות וזולות, שלא נראות זולות. היא קונה המון פריטים ומוציאה פחות כסף.
אגב 2, זה משהו שלפחות אצלי הגיע עם הזמן. נראה לי שאני מתחילה להיות בגיל ששמים לב מה איכותי ומה לא, וכבר לא יכולה להרשות לעצמי ללבוש בגדים מסמורטטים או ילדותיים. השלב הבא זה להכניס את זה הביתה (האזעקה אתמול תפסה אותי בפיג'מה לא משהו...)
