מסכים
א. קודם של יש תהליך של ועזב איש את אביו ואימו ורק אחר כך ודבק באישתו. וביימינו התקופה של הבדידות התארכה פי כמה מש יוצר תחושת בדידות. במיוחד אם ההורים היו מנוקרים לילד עוד קודם. ואם אחרי החתונה אדם עדיין חושש ורוצה להיות לבד. ממילא הבדידות מתפשטת יותר ויותר. הפחד הוא בעיקר מהלא נודע וצריך להיות מוכן לכל האפשרויות אבל לא צריך להגזים ולהפסיק לחיות בצורה נורמלאית. ב. המשפט לא נוסח בצורה טובה. מה לעשות אני לא מושלם. גאווה בהחלט מביאה לידי שנאה וריחוק. זוהי היא הרגשת הדחיה במובן של התרחקות מהאחר. וברגע שאתה מרחיק אחרים אז אתה דוחה אותם. וממילא אם אתה מיואש אז אתה לא מצפה שמישהו יבין אותך. כמו המשפט המפוסרם שאתה לא תבין אז אני לא רוצה לדבר איתך, גם במקרים שהשני אפילו החבר מביע התעניינות ותחושת שותפות אמיתית. לא יודע מה עם אחרים אבל קורה לי שאני משליך את הבעיות שלי על אחרים. כמו מי שרוצה להשליח הומופוביה על רבנים כאשר הוא זה שמפחד מעצמו ומההרגשות שיש לו. זוהי תחושת בריחה שאני מכיר מקרוב באופן אישי על עצמי. תעזבו אותי בשקט ואל תגידו לי מה לעשות, מה אתם מבינים בכלל. ואז מבינים שהרי התורה היא של ה' שברא אותי ככה אז כנראה יש לי את הכוחות להתמודד עם זה. ג. לא ממש הבנתי מה שמארת. אני רק הוסיף שהוצאת זרע לבטלה זה איסור נוסף לאיסור של משכב זכר. וחוקות הגויים בא לבטא שחז"ל בזמנו לא טרחו להתמודד עם הבעיה מאחר וישראל לא נחשדו על כך. וזו סיבה נוספת לאיסור זה יכול רק אולי להוסיף לנו שאולי זה איסור ייחודי של עם ישראל מפאת רגישותו הרוחנית. אבל זה אסור כי ככה, ואין מה לדון אם להתיר. אלא שאם רוצים אפשר לדון מה הוא עומק הרעיון של האיסור כדי שנוכל, אולי , קצת יותר להתחבר אליו. וגם אם לא אז נאלץ לעקוד את עצמנו מדי יום ביומו. ומה לעשות שהחיים קשים. ד. להתחבר לעצמך זה מהות התשובה. וכמו שכותב הרמב"ם שהיצר זה לא איזה שדון קטן שאומר לך לעשות רע, אלא מהלכים בנפש שמובילים לכיוונים לא מוסריים ולא טובים. נכון שחז"ל אמרו שלא יהיה בך אל זה. כלומר שלא יהיה בתוכך. והמה הכוונה בתוכך? אלא שזה יצר הרע. אבל מדובר בנטיה בנפש האדם לרע שקיימת מצד אחד בתוכו אך יש להבין שהיא חיצונית לאדם וניתן להתגבר עליה. ויש לך רצון אבל יכולים להיות לך גם כן דחפים. שהרי אם לא אז מאיזו סיבה היינו חוטאים אם אנחנו גם לא רוצים את החטא וגם אם אין לנו תאווה אליו. ועלינו מוטלת המשימה להתחבר לרצון האמיתי שלנו, וזה רק אם נהיה אמתיים עם עצמנו. וכמו שאמרנו בפיסקה הראשונה שאדם לא יכול לעשות הכל. צריך תמיד ביקורת על מעשיו והוא לא תמיד אובייקטיבי. וגם הערות טובות שבונות ומחזקות אצלו את הטוב שיש בו. וזוהי טיבה של כל מערכת יחסים בריאה. וגם מערכת חברתית, כמו הפורום הזה. ההגדרה של רע היא אובייקטיבית.השאלה היא מבחינה סובייקטיבית איזה עניינים רלוונטים אלי ואילו לא. לדוגמא לי אין יצר לגנוב אבל לקלפטומן יש ואין לי יצר לרצוח אבל לרוצחים סדרתיים יש. לי יש יצר לקיים יחסי מין עם גבר. אלא שיש בזה תערובת של טוב ורע, אולי לזה התכוונת שזה דבר סובייקטיבי. אבל יש דברים שאני לא יכול להסכים איתם כי התורה אסרה אותם וזהו. כמו שאני לא מבין למה רוצח רוצח למרות שיש תורות "מוסריות" בעיקר פוסטמודרניות שצריך להבין את השני ולכן אי אפשר לפגוע בו. אבל מה לעשות שיש חוקים שהחברה אסרה אותם וגם אפ הפרט נפגע מהם הוא מחוייב לעשות אותם. והתורה מחייבת יותר מהכל.
א. קודם של יש תהליך של ועזב איש את אביו ואימו ורק אחר כך ודבק באישתו. וביימינו התקופה של הבדידות התארכה פי כמה מש יוצר תחושת בדידות. במיוחד אם ההורים היו מנוקרים לילד עוד קודם. ואם אחרי החתונה אדם עדיין חושש ורוצה להיות לבד. ממילא הבדידות מתפשטת יותר ויותר. הפחד הוא בעיקר מהלא נודע וצריך להיות מוכן לכל האפשרויות אבל לא צריך להגזים ולהפסיק לחיות בצורה נורמלאית. ב. המשפט לא נוסח בצורה טובה. מה לעשות אני לא מושלם. גאווה בהחלט מביאה לידי שנאה וריחוק. זוהי היא הרגשת הדחיה במובן של התרחקות מהאחר. וברגע שאתה מרחיק אחרים אז אתה דוחה אותם. וממילא אם אתה מיואש אז אתה לא מצפה שמישהו יבין אותך. כמו המשפט המפוסרם שאתה לא תבין אז אני לא רוצה לדבר איתך, גם במקרים שהשני אפילו החבר מביע התעניינות ותחושת שותפות אמיתית. לא יודע מה עם אחרים אבל קורה לי שאני משליך את הבעיות שלי על אחרים. כמו מי שרוצה להשליח הומופוביה על רבנים כאשר הוא זה שמפחד מעצמו ומההרגשות שיש לו. זוהי תחושת בריחה שאני מכיר מקרוב באופן אישי על עצמי. תעזבו אותי בשקט ואל תגידו לי מה לעשות, מה אתם מבינים בכלל. ואז מבינים שהרי התורה היא של ה' שברא אותי ככה אז כנראה יש לי את הכוחות להתמודד עם זה. ג. לא ממש הבנתי מה שמארת. אני רק הוסיף שהוצאת זרע לבטלה זה איסור נוסף לאיסור של משכב זכר. וחוקות הגויים בא לבטא שחז"ל בזמנו לא טרחו להתמודד עם הבעיה מאחר וישראל לא נחשדו על כך. וזו סיבה נוספת לאיסור זה יכול רק אולי להוסיף לנו שאולי זה איסור ייחודי של עם ישראל מפאת רגישותו הרוחנית. אבל זה אסור כי ככה, ואין מה לדון אם להתיר. אלא שאם רוצים אפשר לדון מה הוא עומק הרעיון של האיסור כדי שנוכל, אולי , קצת יותר להתחבר אליו. וגם אם לא אז נאלץ לעקוד את עצמנו מדי יום ביומו. ומה לעשות שהחיים קשים. ד. להתחבר לעצמך זה מהות התשובה. וכמו שכותב הרמב"ם שהיצר זה לא איזה שדון קטן שאומר לך לעשות רע, אלא מהלכים בנפש שמובילים לכיוונים לא מוסריים ולא טובים. נכון שחז"ל אמרו שלא יהיה בך אל זה. כלומר שלא יהיה בתוכך. והמה הכוונה בתוכך? אלא שזה יצר הרע. אבל מדובר בנטיה בנפש האדם לרע שקיימת מצד אחד בתוכו אך יש להבין שהיא חיצונית לאדם וניתן להתגבר עליה. ויש לך רצון אבל יכולים להיות לך גם כן דחפים. שהרי אם לא אז מאיזו סיבה היינו חוטאים אם אנחנו גם לא רוצים את החטא וגם אם אין לנו תאווה אליו. ועלינו מוטלת המשימה להתחבר לרצון האמיתי שלנו, וזה רק אם נהיה אמתיים עם עצמנו. וכמו שאמרנו בפיסקה הראשונה שאדם לא יכול לעשות הכל. צריך תמיד ביקורת על מעשיו והוא לא תמיד אובייקטיבי. וגם הערות טובות שבונות ומחזקות אצלו את הטוב שיש בו. וזוהי טיבה של כל מערכת יחסים בריאה. וגם מערכת חברתית, כמו הפורום הזה. ההגדרה של רע היא אובייקטיבית.השאלה היא מבחינה סובייקטיבית איזה עניינים רלוונטים אלי ואילו לא. לדוגמא לי אין יצר לגנוב אבל לקלפטומן יש ואין לי יצר לרצוח אבל לרוצחים סדרתיים יש. לי יש יצר לקיים יחסי מין עם גבר. אלא שיש בזה תערובת של טוב ורע, אולי לזה התכוונת שזה דבר סובייקטיבי. אבל יש דברים שאני לא יכול להסכים איתם כי התורה אסרה אותם וזהו. כמו שאני לא מבין למה רוצח רוצח למרות שיש תורות "מוסריות" בעיקר פוסטמודרניות שצריך להבין את השני ולכן אי אפשר לפגוע בו. אבל מה לעשות שיש חוקים שהחברה אסרה אותם וגם אפ הפרט נפגע מהם הוא מחוייב לעשות אותם. והתורה מחייבת יותר מהכל.
