חופש הקניין.
כל אחד שנושא זכויות האדם מדבר אליו מכבד את חופש הקניין, השאלה היא מה זה בדיוק קניין ומה המעמד של הזכות הזאת במערכת של זכויות האדם. יש לי שני טיעונים שהייתי רוצה להעלות. ההגדרה המקובלת של קניין היא משהו כמו "כל דבר ששייך לאדם כחוק", יש כמה בעיות עם הגדרה כזאת אבל הייתי רוצה להתמקד בשתיים. הבעיה הראשונה היא, שהגדרה כזאת לא עושה הבחנה בין סוגים שונים של קניין שלדעתי מתקיימים במציאות. לדעתי יש הירארכיה מסויימת, יש הבדל עקרוני בין, למשל, גיטרה שקנית בכסף שהרווחת ואתה מנגן עליה לבין איזה חבילת מניות של איזה חברת קש בצד השני של העולם שהברוקר קנה בשבילך ואתה אפילו לא יודע שיש לך אותה. אז אפשר לעשות הבחנה בין קניין אישי (חפצים אישיים למיניהם, מקום מגורים וכו'), קניין אישי שמכניס רווח (למשל, בית קפה בבעלותך שאותו אתה מנהל באופן אישי או ציוד שאתה משתמש בו לעבודתך) וקניין לא אישי שמכניס רווח (מניות ועסקים שאתה לא לוקח חלק פעיל בניהולם). הבעיה השניה היא היחס לזכות הקניין כאל זכות מוחלטת. יש עם זה שתי בעיות, הראשונה, אף זכות איננה מוחלטת, בואו ניקח לדוגמא את הזכות לחופש, אדם זכאי לעשות ככל העולה על רוחו כל זמן שהוא לא פוגע בזכויותיהם של אנשים אחרים ואם הוא עושה זאת זכותו לחופש יכולה להשלל. חופש הקניין לעומת זאת, קיבל מעמד של זכות מוחלטת בכל הנוגע לעשיית כסף מקניין, לדוגמא, בשם חופש הקניין מותר לאדם לפטר אלפי עובדים או להקים מגרש חניה על שמורת טבע וע"י כך לפגוע בזכויות אחרות של אנשים אחרים. מצד שני, אם אדם שוקע בחובות, לא חשוב מאיזה סיבה, אז קניינו האישי (מכונית או טלביזיה למשל) יעוקל. ככה שהקניין שאותו הגדרתי כ"קניין אישי" של האדם הפרטי פרוץ לנושים ומעקלים למיניהם אבל מצד שני, "קניין לא אישי שמכניס רווח" שרשום על שם חברה בע"מ (עסק שמכניס רווח) יכול להיות מעוקל אבל בעל אותו קניין יזכה לשמור את הקניין האישי (הוילה והמרצדס) ברשותו ובמערכת הבנקאית של היום המצב הוא שהבנק בד"כ יוותר על או יפרוס חובות ענק של בעלי הון (חברה בע"מ) אבל לא יוותר על החוב הקטן של האיש הקטן. המצב שנוצר הוא די פשוט, לעשירים יש זכות כמעט מוחלטת לקניין והחופש לעשות בו כרצונם ומצד שני, זכות הקניין, וזכויות אחרות של כל השאר מאויימות כל הזמן. מה אתם אומרים על הנושא? (אם אפשר, תגובות שלא כוללות את המילים "בולשביקים", "סטאלין", "צפון קוריאה" וכיו"ב).
כל אחד שנושא זכויות האדם מדבר אליו מכבד את חופש הקניין, השאלה היא מה זה בדיוק קניין ומה המעמד של הזכות הזאת במערכת של זכויות האדם. יש לי שני טיעונים שהייתי רוצה להעלות. ההגדרה המקובלת של קניין היא משהו כמו "כל דבר ששייך לאדם כחוק", יש כמה בעיות עם הגדרה כזאת אבל הייתי רוצה להתמקד בשתיים. הבעיה הראשונה היא, שהגדרה כזאת לא עושה הבחנה בין סוגים שונים של קניין שלדעתי מתקיימים במציאות. לדעתי יש הירארכיה מסויימת, יש הבדל עקרוני בין, למשל, גיטרה שקנית בכסף שהרווחת ואתה מנגן עליה לבין איזה חבילת מניות של איזה חברת קש בצד השני של העולם שהברוקר קנה בשבילך ואתה אפילו לא יודע שיש לך אותה. אז אפשר לעשות הבחנה בין קניין אישי (חפצים אישיים למיניהם, מקום מגורים וכו'), קניין אישי שמכניס רווח (למשל, בית קפה בבעלותך שאותו אתה מנהל באופן אישי או ציוד שאתה משתמש בו לעבודתך) וקניין לא אישי שמכניס רווח (מניות ועסקים שאתה לא לוקח חלק פעיל בניהולם). הבעיה השניה היא היחס לזכות הקניין כאל זכות מוחלטת. יש עם זה שתי בעיות, הראשונה, אף זכות איננה מוחלטת, בואו ניקח לדוגמא את הזכות לחופש, אדם זכאי לעשות ככל העולה על רוחו כל זמן שהוא לא פוגע בזכויותיהם של אנשים אחרים ואם הוא עושה זאת זכותו לחופש יכולה להשלל. חופש הקניין לעומת זאת, קיבל מעמד של זכות מוחלטת בכל הנוגע לעשיית כסף מקניין, לדוגמא, בשם חופש הקניין מותר לאדם לפטר אלפי עובדים או להקים מגרש חניה על שמורת טבע וע"י כך לפגוע בזכויות אחרות של אנשים אחרים. מצד שני, אם אדם שוקע בחובות, לא חשוב מאיזה סיבה, אז קניינו האישי (מכונית או טלביזיה למשל) יעוקל. ככה שהקניין שאותו הגדרתי כ"קניין אישי" של האדם הפרטי פרוץ לנושים ומעקלים למיניהם אבל מצד שני, "קניין לא אישי שמכניס רווח" שרשום על שם חברה בע"מ (עסק שמכניס רווח) יכול להיות מעוקל אבל בעל אותו קניין יזכה לשמור את הקניין האישי (הוילה והמרצדס) ברשותו ובמערכת הבנקאית של היום המצב הוא שהבנק בד"כ יוותר על או יפרוס חובות ענק של בעלי הון (חברה בע"מ) אבל לא יוותר על החוב הקטן של האיש הקטן. המצב שנוצר הוא די פשוט, לעשירים יש זכות כמעט מוחלטת לקניין והחופש לעשות בו כרצונם ומצד שני, זכות הקניין, וזכויות אחרות של כל השאר מאויימות כל הזמן. מה אתם אומרים על הנושא? (אם אפשר, תגובות שלא כוללות את המילים "בולשביקים", "סטאלין", "צפון קוריאה" וכיו"ב).
