חופן מלח

[הגבירה מן האגם]

חופן מלח ../images/Emo106.gif

מאסטר הינדי מזקין שבע ממשמע תלונותיו של החניך שלו ולכן, יום אחד, שלח את החניך להביא מלח. כשהחניך חזר הורה המאסטר לצעיר האומלל לצקת חופן מלח אל תוך ספל מים ולשתות אותם. "איך הטעם?" שאל המאסטר. "מר," ירק החניך. אז ביקש המאסטר מהחניך לקחת חופן מלח דומה ולצקת אותו אל תוך האגם. הם פסעו בשתיקה אל האגם הקרוב ולאחר שפיזר החניך את המלח אל תוך המים אמר לו הזקן, "עכשיו שתה ממי האגם." בעוד נוטפים המים מסנטרו של החניך שאל המאסטר, "איך הטעם?" "מרענן," העיר החניך. "אתה מרגיש את טעם המלח?" שאל המאסטר. "לא," ענה הצעיר. אז ישב הזקן בצד חניכו כבד הראש שהזכיר לו את עצמו, לקח את ידיו, והציע, "כאב החיים הוא מלח טהור; לא יותר, לא פחות. כמות הכאב בחיינו נשארת זהה. בכל אופן, רמת המרירות שאנו חשים קשורה במיכל לתוכו אנחנו מכניסים את הכאב. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות כשכואב לך הוא להרחיב את התחושה... במקום להיות ספל, היה אגם." בברכה,

 

[פרי גן העדן]

המלח-הכאב

היי. אכן כך זה אמיתי.טוב לאמץ את ההמלצה... פרי

 

[perhay]

אפרופו מלח : "לאהוב כמו מלח"

סיפור ששמעתי לאחרונה מפי אמי "מלך אחד כנס את שני בניו ובתו ושאל אותם : מה מידת אהבתם אליו? הבן הראשון השיב לו : "אבא, אני אוהב אותך יותר ממאה יהלומים", הבן השני הוסיף: "אני אוהב אותך עד השמיים וחזרה". כשהגיע תורה של הבת, תשובתה היתה "אני אוהבת אותך כמו מלח". בשמע המשפט הזה, חשכו עיניו של המלך ומאד כעס על בתו. הוא החליט לגרש אותה מהארמון. הבת יצאה מהארמון, ובדרך מצאה בקתה קטנה והחליטה להתשקע בה. עברו כמה שנים. המלך יצא לצייד ותעה ביער. נפל הלילה. הוא היה עייף ורעב ומרחוק ראה את הבקתה. דפק בדלת, ובחורה לבושה בגדים בלויים יצאה לקראתו. היא ישר זהתה את אביה. הוא בכלל לא זיהה אותו. המלך שאל אם במקרה יש לה משהו להציע לו לאכול והיא ענתה שיש לה רק כוס מרק. מכיוון שהוא היה כל כך רעב, הסכים ברצון להתכבד במרק. היא מזגה את המרק בספל רעוע. הוא טעם את המרק והבחין שאין בו אף טיפת מלח. המרק בכלל לא היה ערב לחיכו. אין לך מלח? הוא שאל והבת ענתה: עכשיו אתה מבין מה חשיבותו של המלח? המלך קלט באותו רגע שמי שעומדת מולו היא בתו, סלח לה, חבק אותה והחזיר אותה לארמון".

 

[השד מבגדד]

חופן מלח

לסיפור הזה יש גירסה מבית אבא. היה מלך עם בת יחידה שאביה אהב יותר מכל. יום אחד שאל הוזיר את המלך : תגיד אתה אוהב את הבת שלך מאד ועושה בשבילה הכל , שאלת פעם כמה היא אוהבת אותך? שאל המלך את ביתו וזו אמרה כמו מלח.כעס אביה וזרק אותה מביתו . המשך יבוא....

 

[השד מבגדד]

חופן מלח המשך,

יצאה בת המלך מביתה כשרק שמלה- לגופה וזוג עגילי זהב לאוזניה, הלכה והגיעה לבוסתן תמרים החליטה לשבת לנוח בצל התמר ,עודה נחה וראתה מראה מוזר, אדם שוכב מתחת לעץ תמר ופיו פתוח לרווחה ובום נפל תמר לפיו אכל ושוב פתח פיו, שאלה אותו הנסיכה: מי אתה ומה אתה עושה פה? אני טמבל, אני לא יודע לעשות כלום , אני מחכה ,Aשתמר יפול לי לפה ומזה אני חי ומיים אני שותה מהנהר. ומי את? אני אסופית. קום אמרה לו הנסיכה קום ועבוד,. היא לימדה אותו לשאוב מיין מהנהר ולאחר זמן מה שלחה אותו למכור עגיל אחד ולקנות אסל וכד גדול עם כוסות ושלחה אותו למכור מיים , כך יום יום מכר מיים ביום ובערבים לימדה אותו הילכות חיים את הכף הביא לה. לאחר זמן אמרה לו לקנות עוד כד ועוד כוסות שימכור כפול את כל הכסף היא חסכה. יום אחד אמרה ללכת לבית הקפה שאביה יושב ולא גילתה ללו מיהו, אבלשלא תוציא מילה מהפה, תזמין כוס תה ושב שעה אחת ותצא. כמובן קנתה לו חליפה ומסבחה. וכך היה יום יום מכר מיים אחרי זה התרחץ לבש חליפהוהלך לשבת בבית קפה. הנשים שם החלי מתלחשים, מיהו האיש הזה, נראה מכובד מאד, אך הוא ישב בשקט יום אחרי יום. בנתיים הנסיכה החליטה לבנות בית מכרה את העגיל הדשני ובכסף שחסכה הביאהבניים ובנתה בית יפה. כשהבית היה מוכן החליטה שהגיע הזמן להזמין את המלך והשרים להתארח בביתה, וכך אמרה לטמבל, לך לבית הקפה ותזמין את כל הנשים שיושבים שם לארוחת ערב.ועדיין לא גילת לו מי היא, באו כולם לארוחה כיד המלך ,לכולם הכינה אוכל רגיל ולאביה בלי מלח כולם אוכלים ונהנים מהמטעמים והא רק טעם ולא יכול לאכול, כשנשאל מדוע אינו אוכל , בדמעות בעיניו אמר: היתה לי בת וגירשתי אותה מביתי בגלל שאמרה שהיא אוהבת אותי כמו מלח, עכשו אני מבין כמה עזה היתה אהבתה, כי הרי איך אפשר לאכול אוכל בלי מלח. גמרו כולם לאכול ונפרדו מהטמבל שאירח אותם כה יפה. וחזרו לשיגרה של שאיבת המיים והליכה לבית הקפה, יום אחד אמרה הנסיכה לטמבל: בוא ואגלה לך מי אני הגיע הזמן שתדע, ואז היא גילתה לו שהיא נסיכה ואביה זה המלך שהתארח אצלם. ועכשו עליך ללכת עוד פעם לבית הקפה ולזמין הפעם את המלך לבד. וכך היה המלך בא והפעם הארוחה היתה עם מלח ובסופה אמר הטמבל למלך: מה תגיד אם אומר לך שאני יודע איפוא הבת שלך? מה באמת ? אתן לך חצי המלכות רק תגיד, ואז ורק אז הנסיכה הופיעה , רק ראה אותה המלך חיבק ונישק אותה וביקש את סליחת. הנסיכה כמובן סלחה לו חזרה לארמון עם הטמבל שלה שהפך לבעלה ולימים המלך.

 

[perhay]

איזו גרסה יפה!

אולי זו אותה גרסה שאמי הכירה, ועכשיו בגיל 90 היא זכרה באופן כללי את הסיפור ולא עם כל הפרטים כפי שאת ספרת. תודה שהשלמת את הסיפור בשמי ובשם אמי.

 

[השד מבגדד]

חופן מלח

זה כל כך אמת ונכון ,תודה לך על סיפורים נהדרים אלה , המשיכי בזה .תודה

 

[המלכה האבודה]

גם אני נהניתי מאוד

שלום לשד גרסה נוספת לסיפור זה היא הבסיס למחזהו המפורסם של שקספיר- המלך ליר. שם מסופר על אב עם שלוש בנות שתיים שאומרות שאוהבות אותו כמו כסף וזהב ואילו הבת הקטנה אומרת כמו מלח והיא מגורשת מהארמון. לבסוף יש גשמים ושטפונות וכל המלח במדינה נמס. לבת יש שקית פלאים המתמלאת במלח והיא מצילה את חיי אביה מאוד אהבנו את הסיפור כשהיינו ילדים. הוא נמצא באחד הכרכים של הסדרה "לאם ולילד"

 

[השד מבגדד]

המלח

אני שמחה שנהנתם מהסיפור הזה , אני גדלתי עליו כי הרי בעירק היו המון בוסתני תמרים . אבל זו גדולתם של סיפורי העם שהם נודדים בעולם, ולמעשה הרבה פעמים זו אותה גברת בשינוי אדרת.

 

[אילן עינברי]

עוד סיפור על מלח

לפני שנים רבות בעיר קטנה לחופו של הים התיכון גרו אב ושני בניו. האב איש עשיר ואמיד מאוד. בנו הבכור היה טוב לב ועזר מאוד לאביו בעסקיו ואילו הבן הצעיר היה שובב גדול ולא עבד לפרנסתו רק ביקש עוד ועוד כסף מאביו. הנה קרה והאב הזקן חלה מאוד והבין כי ימיו ספורים, קרא אליו את שני הבנים "בני עומד אני למות ורוצה לחלק את רכושי לכם" קודם פנה הזקן לבנו הצעיר והוריש לו את כל כספו וספינות הדיג שלו ואז פנה אל בנו הבכור ונתן בידו קופסא קטנה ולחש דבר מה באוזנו. הבן הצעיר שמח בחלקו ולא חש אפילו בעובדה שאחיו עוזב את העיר ללא כל כסף ורכוש . האח הצעיר לא ידע לעבוד אלא רק לבזבז כסף כך שמהר מאוד אזל כספו והחל מוכר את רכושו וכשזה לא הספיק לו לווה כסף מאנשי העיר עד שהיה חייב כל כך הרבה כסף שאיימו להכניס אותו לכלא. ברח מהעיר והחל נודד. כעבור מספר ימים כשהוא רעב וצמא ובקושי עומד על רגליו ראה בית גדול ונאה בפתחו של כפר קטן ליד הים. התקרב אל הבית ודפק על הדלת בתקווה שיחוסו עליו ואולי יתנו לו לפחות מים לשתות. פתח לו את הדלת אדם לבוש בהידור הם החליפו מבטים ותוך רגע זיהו אחד את השני. הכנס אחי הזמין האח הבכור את אחיו פנימה אל הבית והורה למשרת שיכין בעבורו ארוחה וגם בגדים חדשים ונקיים. לאחר שאכל ,רחץ ונח ישבו האחים יחד ולגמו כוס תה. האח הצעיר לא יכול היה להתאפק ושאל את אחיו הכיצד נעשה איש עשיר הרי אבא שלח אותו מהעיר חסר כל. "אבא שלח אותי עם קופסת קסמים, אני אומר הברה קדברה והנה פורץ זרם של מלח המקופסא ואני ממלא שקים ומוכר בשווקים. הלכו לישון לפנות בוקר החליט האח הצעיר לגנוב את הקופסא ולמלא רק כמה שקים להסתיר אותם ולהשיב את הקופסא לפני שכולם יתעוררו. הוא לחש את מילת הקסם אברה קדברה והנה מלח יצא מהקופסא כשסיים למלא את השקים לחש שוב אברה קדברה אבל המלח לא הפסיק לזרום מהר מאוד נבין מאח שצריך מילת קסם אחרת להפסיק את פעולתה של הקופסא השמש עלתה והוא עמד להתגלות אז החליט לזרוק את הקופסא לים. הפעם לא סלחו לו והוא הוכנס לכלא על מעשיו ואילו עד עצם היום מנסים דייגים רבים להעלות ברשתם את הקופסא ללא הצלחה והים שלנו מימיו מלוחים מאוד.

 

[הגבירה מן האגם]

מפתיע שדווקא האח הצעיר

יוצא הדמות הבעייתית בסיפור ולא באמת לומד הרבה... בהחלט מיוחד. האם תרשה לי להכניס את הסיפור לאוסף? אשמח אם תדע לומר לי את מקורו. בברכה,