חוסר רצון.

[Bakbook1]

חוסר רצון.

מכירים את ההרגשה הזו? שאתם מרגישים שאתם לא שייכים לעולם. שיש לחיים איזו תבנית קבועה שרוב האנשים מקיימים אותה. צבא-חו"ל-לימודים-עבודה-חתונה-ילדים-בית. משהו, שאתם יכולים להשתתף בו ולקחת בו חלק אבל אתם פשוט לא מעוניינים. הרצון שלכם הוא אחר ושונה משל שאר החברה. אך מה לעשות שבשביל לשרוד ולחיות בחברה צריכים לעשות גם כל מיני ויתורים ולקחת חלק פעיל. עם כל ההנאות והדברים הטובים שיש בחיים, עדיין קצת מתסכל שצריך לעבור (כורח המציאות) ולחיות חיים שלמים שחלק גדול מהם לא באמת מעניין אותך. האם אתם מרגישים, שיש לכם מטרות או שאיפות שאתם צריכים או רוצים להגשים?

 

[נטע....]

השאלה היא

אם זה באמת חוסר רצון או חרדה. כי יש הבדל. קודם כל אני לא חושבת ש"צריך" כל דבר. לא חייבים להתחתן, לא חייבים להביא ילדים ולא חייבים לנסוע לטיול בחו"ל אחרי הצבא. כל אדם רשאי לבחור איך לחיות את חייו. מה שכן, אני יכולה לומר לפחות על עצמי שלפעמים אני משכנעת את עצמי שבכלל לא חסרה לי חברה, שטוב לי להיות לבד בלי זוגיות והכל סבבה אבל השאלה היא אם זה באמת ככה או שהחרדה היא זאת שמונעת ממני לעשות את כל הדברים האלו. גם אם זה באמת מהחרדה, אני בהחלט מבינה, לפעמים גם אני מרגישה שאין לי כוח להיאבק בקשיים ובחרדות ואני רוצה פשוט להתמכר להרגל ובעצם להיכנע לחרדה. אבל אז לפעמים צצים כל מיני דברים, מקרים שבהם ממש בא לי להיות עם מישהו, להיות עם אנשים. אני חושבת שעצם זה שאני מכורה כל כך לאינטרנט מוכיח את זה שאני כן רוצה חברה. אחרת הייתי כותבת לעצמי במקום בבלוג ובפורומים. ואני גם מחפשת מסגרות להשתייך אליהן, מה שאומר שאני כן זקוקה לקשרים ולחברה. אולי זה גם סוג כזה של חשבון נפש לקראת יום כיפור, לחשוב עם עצמנו האם חוסר הרצון הוא באמת חוסר רצון או פשוט בריחה..

 

[nikegirl83]

בהחלט קל לי להזדהות

עם מה שרשמת ויש לי פוסט שקבלתי שמשום מה אני לא מצליחה להעתיק לפה את הקישור, אז אשלח לך למייל במסרים ובהמשך למה שכתבת שאשתף שברמה האישית אני גם מרגישה "יוצאת דופן" מהסטנדרט של האנשים שפועלים לפי "הספר", מבחינת טיול אחרי צבא וחתונה או קשר אפילו רציני... וואלה היום אני מוצאת את עצמי מעגלת פינות ודיי משקרת בקשר לכל מיני דברים, למשל שאני מכירה מישהו והוא שואל לקשר אחרון רציני אז אני אומרת לו על קשר שלפני שנתיים וחצי שזה שקר אבל לא ממש , ז"א כן היה לי קשר ארוך יחסית אבל לא הכי בריא וטוב ורציני למעשה שאני חושבת על זה אף פעם לא היה לי "קשר" נורמלי ...וזה פרט שאני לא חושפת. ובעוד תחומים כמו למשל פייסבוק שאין לי וכל פעם מחדש (כל יום ) אני צריכה להסביר למה אין לי...ולא חושפת את "הסיבה האמיתית" שאני חשה שאם כבר יהיה לי פייס הוא יהיה דיי "עלוב" מהבחינה של להכניס כל מיני "ארועים חברתיים" וכאלה שדיי צולעים אצלי כרגע, כן תהיה לי רשימה של 400 חברים אבל אני יודעת שהם לא באמת חברים של..מעבר. וגם כל עניין התמונות שאני לא מהמצטלמות הסדרתיות. ומרגיש לי היום שהפייסבוק הוא לאנשים עם "חיים"/משפחה/חברים/טיולים בחו"ל וכ"ו....ופה בדיוק אני אולי קצת לוקה ותקועה, אז מרגיש לי שאם לא כמו שצריך אז מוטב בכלל לא. ועוד בהרבה מובנים אני מרגישה שונה..."מיוחדת" חח התחברתי גם למה שנטע רשמה לגבי אם זו חרדה או חוסר רצון והיום אני דיי בקונפליקט פנימי לברור עם עצמי ממה זה נובע כל מיני חרדות שיש לי בעבודות בקשר...האם מחוסר רצון לעבוד בעבודות מסוימות או מפחד מהן..? בהחלט שאלה שאני דיי מתחבטת איתה בתק' האחרונה

 

[Bakbook1]

אוקיי אז ככה.

אני לא מגדיר את עצמי כח"ח, ואני אפילו חושב שאני רחוק מזה מאוד. (חוץ מזה שאני מעדיף להמנע מכל מיני תגיות והגדרות כאלו ואחרות), אע"פ שיש דברים שאני נמנע מהם לא מעט. אני חושב שאצלי הכל אם לא הרוב קורה מסיבה אחרת: חוסר תשוקה. אין ספק שחלק מהדברים אני לא עושה כהמנעות או כחלק מחרדה מסויימת. אך אני לא נמנע מלצאת החוצה מהבית ולקחת חלק בפעילויות שאני אוהב (רכיבה על אופניים למשל). הסיבות אצלי טעונות ומורכבות. למזלי, אני רואה את האור שבקצה המנהרה ויודע שהכל ניתן לשינוי.

 

[המחדל האנושי]

לא הכל חייב להיות לפי הספר...

יש דברים שמן הסתם ראוי לעשות כמו ללמוד תחום כלשהו , ולאו דווקא במסגרת קונבציונאלית כמו אוניברסיטה או מכללה, אפשר גם לימודים לנפש או לימודים שיעזרו לך לפתח תחומי עניין והתמקצעות שחסרה בסתם עניין בתחום מסוים. אצלי הרצונות הם בעיקר להתחזק בדת, להקפיד יותר על הטבעונות, להביא ילדים והרבה , לטייל בעולם, אני לא כל כך רוצה להתחתן אבל אם כבר אז רק עם אדם שאוהב , להתנדב יותר , לצאת להפגנות למען זכויות בע"ח , לעשות יותר חשבון נפש בכל יום כדי להשתפר כאדם והכי חשוב להצליח לייצב את מצבי הרוח שלי , כי כשרע לי הכל נראה שחור...

 

[דיבבלעס1]

להביא ילדים והרבה מבלי להתחתן??../images/Emo2.gif

 

[snoopytush]

ומה רע??

להתחתן זה רק טקס. מחוייבות אמיתית לא באמת תלויה בחתונה.

 

[דיבבלעס1]

זה לא קל בימינו להביא הרבה ילדים

מבלי להתחתן...

 

[snoopytush]

שום דבר לא קל לא סיפרו לך...?

 

[דיבבלעס1]

יש רמות גם בלא קל...

וכמובן שהבחירה בידי כל אחד, אבל יש דברים שגורמים לי לפליאה מסוימת זה הכל

 

[snoopytush]

לי לא

 

[דיבבלעס1]

טוב../images/Emo13.gif

 

[snoopytush]

../images/Emo9.gifניחא

 

[המחדל האנושי]

לא משתגעת על הרעיון של חתונה

זה נתפס אצלי כמשהו הכרחי רק בגלל הדת. לא יודעת, יש לי אנטי כזה מאז שהייתי ילדה לרעיון הזה שצריך להתחייב לחבר'ה ואחד לשני ועוד שיש את בעיית העגונות (כי אי אפשר ליישם את חוקי מסורבות הגט במלואן- קרי מכות נמרצות עד שהרשע מסכים לשחרר את אשתו!). וכן, אני משוגעת על ילדים ונדמה לי שכמה שיותר , יותר טוב. נניח חמישה , שישה יהיה נחמד מאוד

 

[snoopytush]

שלולי גם אצלי זה ככה

גם אני אגב לא כל כך רוצה להתחתן... ילדים נראה אולי בעתיד... תלוי... להיות עם אדם שאוהב חובה אחרת עדיף לבד:] לטייל אין לי כל כך חשק היתי אומרת שהמטרה המרכזית היא למצוא את התשוקה לחיים. את האהבה לחיים דברים שאוהב לעשות ואז באמת לעשות אותם ולהנות הכי חשוב. להנות מעשייה. זו המטרת על שלי.

 

[Lichy87]

לגמרי מכירה את ההרגשה

וגם אני כל הזמן משתמשת במושג "תבנית". ואני רואה בכל מקום כמה אנשים לא רק חיים לפי התבנית הזו, אלא גם מעריכים חיים של אחרים עפ"י התבנית הזו. וזה מגעיל אותי. כי לפי הגיל שלי אנשים יודעים בדיוק באיזה שלב בחיי אני נמצאת ומה אני אמורה לעשות. בגלל שאנחנו כ"כ רגישים, קשה לנו להשלים עם התבנית הזו. אנחנו יודעים שיש לנו שאיפות שלא בהכרח מתאימות לתבנית הזו, לציפייה החברתית (אם יש כזו). כל החיים שלי אני חיה בקונפליקט. בין איך שנורמלי ומקובל לחיות, לבין מה שאני רוצה לעשות. והקונפליקט הזה מוביל להמון ביקורת עצמית ובסופו של דבר גם דיכאון. צריך לבחור, אי אפשר להישאר באמצע. מעשית, אני כן הולכת על השאיפות והמטרות שלי. אני בכלל לא חיה לפי התבנית הזו, אני שונה לגמרי. אבל בראש שלי הקונפליקט תמיד קיים. קשה לי להיות שלמה עם הבחירות שלי, ובכל רגע בחיים אני עוצרת ובודקת את עצמי, ושואלת אם לא עדיף לחיות את "החיים הנורמליים". המלצה שלי אליכם. שימו *@# על העולם. כי העולם יודע להעביר ביקורת, אבל לא באמת אכפת לו. תגשימו את השאיפות שלכם, תיקחו סיכונים, תיכשלו, תלמדו, תתגברו ותצאו מנצחים. כי אתם הרבה יותר חכמים ומיוחדים משאר האנשים שבוחרים בדרך הקלה. אבל בנוסף לכל זה, לא להשלים עם החרדה ומאפייניה! לטפל בה, כדי שבאמת תוכלו להגשים את עצמכם.

 

[8j0]

החיים קשים

 

[דיבבלעס1]

מאתגרים

 

[giorno231]

מסגרות נועדו להשבר ותבניות להתעקם

הרי אנשים כאן בפורום הם הוכחה לשוני ומגוון שנוגד את הסטנדרט החברתי, וכולנו קיימים וחיים! צריך לדעת לקחת את הדברים המבניים הרגילים שיש ביומיום, ולשלב אותם בדברים המוזרים / המעניינים / השונים שמעניינים אותך. אף פעם לא צריך לחשוב שהחיים הם מגלשה שאתה חייב לעבור אותה בדיוק לפי הספר מהתחלה עד הסוף. זה פשוט משעמם! תחייה את חייך!

 

[דיבבלעס1]

גם פעם אני חשבתי כך

א' כפי שנטע כתבה לא חייבים ב' גם אם אדם הולך במסגרות הללו(וברובן לא קל לברוח מהן)עדיין זו המסגרת השאלה מה האדם עושה- יש לו בחירה עם מי להתחתן, איזה מקצוע לבחור, איפה לנסוע לחו"ל וכו'... וכמובן מידת הדינמיות והמימוש העצמי של האדם קשורה בהחלטותיו, במחשבותיו, בתפיסת עולמו בסביבה שלו וכו' וכו'...