חוסר צדק

[lightflake]

חוסר צדק

מה עושים כשנתקלים במשהו אכזרי ביותר ?

איך זה מסתדר עם כל ה"בליס" ושאר החרטא הרוחני שלנו ?

 

[ינוקא1]

בעניין הזה אני (שוב) חסיד

של דון חואן.

דון חואן טוען שכדי להגיע להסתכלות אמיתית על המציאות , צריך להגיע למקום חסר רחמים ואכזרי. לקח לי הרבה שנים עד שהבנתי את האמת הזאת , והבנתי שהוא צודק.
(אמת זו מנוגדת לטבעי , ומנוגדת לחינוכי , ואין ספק שזו נקודה שקשה לי - אבל שכלית אני מבין שזה נכון).

בסופו של דבר כל יצור אוכל יצור אחר , אנחנו אוכלים יצורים אחרים וגם אותנו יאכלו יום אחד.
לעומת זאת התחושה של "חוסר צדק" ושל עוול נובעת באיזשהו מקום מההרגשה שלנו את עצמינו כ"מיוחדים" נורא.
מיוחדים עד כדי כך שאלהים בכבודו ובעצמו צריך לדאוג לנו שיהיה לנו "צדק".

אינני טוען שאין צדק , אך הצדק קיים רק כסוג של חוק קוסמי.
ממילא אין מה לקחת "חוסר צדק" כעניין אישי , אלא כמציאות נתונה.

אם טורף אותך תנין זהו חוסר צדק ? התנין טורף כי זה פשוט טבעו.
אין כאן מה לחשוב שזה "אישי" ושיש כאן חוסר צדק ואכזריות מצד התנין , יש כאן רק לחשוב אסטרטגית איך להיזהר מזה.
כך גם לגבי חוסר צדק מצד בני אדם.

ציטוט מתוך ה"מסע לאיכטלאן" -

"לוחם דומה לשודד ים , שאין לו כל נקיפות מצפון בלקחו ובנצלו כל דבר שהוא רוצה בו.
ההבדל הוא רק בכך שללוחם לא אכפת או שלא נעלב כאשר לוקחים ומנצלים אותו עצמו"

ועוד ציטוט :
(בשינויי לשון קלים)

"הכוחות המנחים את בני האדם ואת החיות , הובילו אליך את הארנב באותה הדרך שיובילו אותך אל מותך.
מות הארנב ניתן לך כשי - ממש כמו שמותך ינתן שי למישהו אחר".

הדבר היחיד שיש לעשות עם חוסר צדק בשורה תחתונה הוא להסתכל עליו אסטרטגית - ממקום קר , שכלי , ולא רגשי.
להבין היכן נפלנו ואיך אפשר להשתפר.
וכמובן אם אפשר לא לצאת פראייר.
וזהו.

 

[lightflake]

אל מלא רחמים,

אלמלא האל מלא רחמים
היו הרחמים בעולם
ולא רק בו.

(יהודה עמיחי)

 

[ינוקא1]

משורר מלא רחמים עצמיים

זה הרבה יותר גרוע מאל מלא רחמים.

האל איננו מלא רחמים ואיננו ריק מרחמים.
האל הוא פשוט מי שהוא , ההוויה , ולעולם לא נבין אותו.

זה לא האל שצריך להתיישר לפי מי שאנחנו , זה אנחנו שצריכים להתיישר על פיו.
וכשאני אומר להתיישר על פיו , זה אומר להתיישר לפי החוקים הקוסמיים של הבריאה.
להיות דומים לאל יותר ויותר , לראות את הכל בעין לא משוחדת -

האדם איננו ראוי לרחמים יותר מהפרה , או מהחיידק.
כולם יצורי האל באותה מידה. וכולם התפתחו תוך כדי מאבקים ומצבים בהם האחד אוכל את השני.

הדבר היחיד המפריד בינהם זה שלאדם יש "תודעה אלהית" , שמתבטאת למשל ביכולת שכלית לתפוס את המושג "הוויה" , והיא גורמת לכך שהאל יהיה מגולה יותר באדם יותר מבפרה.

וככל שהאל מגולה יותר במקום \ ביצור כלשהוא , היצור מכיל יותר עוצמה.
וזהו חוק קוסמי.

אז מהבחינה הזו נגיד שהאל מעדיף את האדם על פני הפרה , אך אין זו "רחמנות" אנושית , או פרוטקציה.
זה פשוט חוק טבע.

התנ"ך נותן לאל תארים אנושיים , כמו "אל רחום וחנון" , אך זה רק בגלל שהתנ"ך הוא ספר המדבר לכל רובדי העם , ועל זה כתוב "דיברה תורה בשפת בני אדם".
האמת היא שלרחמנותו של האל אין דבר עם רחמנות אנושית.

יש בפסיכולוגיה מושג שנקרא "אובייקט מעבר" - שיש לתינוק דובי כדי "לרכך" את הפרידה מהאמא.
לדובי יש תפקיד חיוני וקריטי בהתפתחות של הילד , והפסיכולוג ויניקוט פיתח על זה תורה שלימה.
אז האלהים הדתי הרגיל הוא סוג של "דובי".
משהו כדי לרכך את הכאב מבדידותו של האדם בעולם.

אך מי שמחפש אמת , צריך ללכת מעבר לתפיסה הזו , ולתפוס את האל כפי שהוא.
בלי רחמים ובלי אכזריות.
כפי שהוא.

 

[הקוסמת הורודה]

אולי אבל יש עדיין שמירה מלמעלה

אמרתי לך כבר שהמדריכים שלי פתחו את הדלת פעמיים כשהייתי אצלה.
בזמן התקשור. לכן מבחינתי יש סוג של שמירה ואני מקשרת שמירה לסוג של אהבה
אולי לא בהכרח לרחמים אבל איזשהו מימד של דאגה לברוא

 

[ינוקא1]

הדאגה אליך

היא בזכות זה שאת דואגת לאחרים.
וכמו שאת מתנהגת היקום מתנהג איתך.

 

[ינוקא1]

זה יותר "חוק טבע"

מאשר "יחס אישי".

 

[הקוסמת הורודה]

רציתי להסכים עד שהגעתי לשורה

"לוחם דומה לשודד ים , שאין לו כל נקיפות מצפון בלקחו ובנצלו כל דבר שהוא רוצה בו."
יותר מידי חוסר מצפון בשבילי בשורה אחת. אם היית כזה לוחם לא הייתי בקשר איתך.
יש הבדל בין לא לקחת אישית לבין להפוך לאדם קר נצלן וחסר כל התחשבות באחרים

 

[lightflake]

את בקשר איתו ?

 

[Mist2]

את מתבלבלת בים מצפון למוסר...

 

[Mist2]

בים=בין

 

[ינוקא1]

אני מאמין

שכאשר אני מתנהג באמת וביושר ובתמימות , העולם מתנהג אלי בחזרה באותו המטבע.
אולי אמונה זו נטועה בי כל כך עמוק בגלל אמונתי הדתית , ואולי זה סתם מי שאני.

אך אני מבין בהחלט גם כן "לוחם" כזה - כל עוד הוא מפנים שכל מה שהוא עושה לאחרים יקרה גם לו.

 

[Mist2]

אכזריות היא סוביקטיבית

יש להתייחס אליה ככזו.
ויש לזכור, שלא כל מי שמחרבן עלינו, רוצה להרע לנו, ולא כל מי שמוציא אותנו מהחרא, רוצה להטיב עימנו...

אפשר להשאיר קצת מקום גם ללא ידוע...

 

[Mist2]

ניסוח קצת שונה, לא בטוח שטוב מקודמו

ויש לזכור, שלא כל מי שמחרבן עלינו, מזיק לנו, ולא כל מי שמוציא אותנו מהחרא, מועיל לנו...

 

[lightflake]

מה שנכון נכון

זאת פשוט מלחמה קשה כזאת כי יש בי משהו שמאמין שהוא יודע מה טוב ומה רע...

 

[Mist2]

האם הדברים לא משתנים אצלו?

האם האמונות במה זה טוב ומה זה רע, לא משתנות?
אם תנסה להתבונן או להיזכר באיך הדברים היו אצלך לפני כמה חודשים או שנים, וכיצד הם היום...

 

[neophile]

באמת ?

אני לא מוצא שיש בי משהו שמאמין שהוא יודע מה טוב ומה רע אלה עניין טוב ורע תלויים במה שמוכר ולא מוכר - הטוב זה שמוכר והרע זה הלא מוכר אם הטוב זה מה שאני נמשך אליו והרע זה מה שדוחה אותי .

לכן מבחינה פנימית תמיד יהיה לי טוב ומדי פעם העולם יכריח אותי לעשות את הרע לכאורה .

השאלה היא אם אני מוכן לעשות את הקורבן ולהפוך את פני הדברים ? כי להיות טיפש ומאושר לכאורה זה הכי קל ..

 

[fenugreek]

אם שום ספק שאתה טיפש גמור

 

[fenugreek]

אין*

 

[איזיגו1]

שלוש תגובות אפשריות

1 להתקומם נגד זה
2. להצדיק את זה
3. להתעלם מזה
בכל אחת מהאפשרויות יש בעיה. האפשרויות האחת והשנייה גורמות להעכרה של התודעה
על ידי רגשות שליליים - כעס, פחד, וכיו"ב. אבל גם האפשרות השלישית לא טובה כי היא גורמת לנו
להרגל של הרדמה והתעלמות, בניגוד לעקרון הבסיסי של ה MINDFULLNESS .

אין כאן דרך קלה. רק דרכים קשות. אני רק יכול לתת ציטוט אחד שעולה בראשי :
"במקום שאין אנשים – השתדל להיות איש".

אז הדבר הראשון זה מודעות - הבנה מה קורה. מה באמת קרה, איך זה התרחש, אבל גם - מה זה עושה לך, למה זה עושה לך את זה
ומה אתה יכול להבין או לעשות אחרת. כאן צריך להיזהר מהאשליות שמזמנים הרגשות השליליים (אשליית חוסר האונים, ואשליית השליטה),
ולנסות לטפח רגשות חיוביים כמו למשל חמלה ותקווה.

אלו הם הדברים שאני מציע, זה אולי לא הרבה, אבל זה מה שיש באמתחתי.