חוסר צדק

[lightflake]

מסכים עם הניתוח בערך

אני מאמין שיש דרך קלה
רק לא תמיד מוצא אותה

 

[דניאל גליקר]

התרופה הטובה ביותר

היא להימנע.
לא להגיע למצב של התקלות במשהו אכזרי.

אבל.
אם נתקלים, ככל שאנחנו מפותחים יותר רוחנית, האינטלקט שלנו יודע להגיב ספונטנית בצורה נכונה.
ממליץ על הבהאגאוואד גיטה.
"יוגה סטה, קורו קארמאני".
כשאתה מבוסס בהוויה הטהורה, אז בצע את הפעולה שלך.

 

[lightflake]

לא נראה לי שאפשר להמנע

אפילו לפתוח חדשות ולראות אכזריות... קשה להתעלם לגמרי

 

[lightflake]

אני גם לא רוצה להתעלם...

 

[דניאל גליקר]

למה זה טוב?

לפתוח חדשות, למשל.
לא לפתוח חדשות זו צורה אחת של מניעה.

 

[ושתי המלכה1]

עוצרים ושואלים איפה טעינו

 

[ושתי המלכה1]

היכן חוסר הצדק והאכזריות נמצאים?

 

[lightflake]

ברור שזו פרשנות שלי

וברור גם שאין לי אפשרות לשפוט נכונה את המציאות כי אני רואה רק חלקיק קטן ממנה

And yet...

 

[ושתי המלכה1]

לאו דווקא.אם רואים חוסר צדק ואכזריות סימן שמא

מאמינים שרואים נכונה את המציאות ולא רק חלקיק קטן. מאמינים שהאוביקטים שלפניי ממשיים, והיחסים ביניהם ממשיים, והקשר שלהם אליי ממשי.
מאמינים באמונות ובידע מהו צדק ומהו טוב ורע.
ואולי זה נכון? אולי באמת יש ערכים מוחלטים שכאלה, או בקירוב? מי אמר שלא?

אם העדיפות הראשונה היא שברור שזו רק פרשנות וחלקיק, אז ממילא רואים יותר מאותו חלקיק. רואים לפחות עוד חלקיק שהוא הצד של המתאכזר או הגורם לחוסר הצדק.
ואז רואים את שני הצדדים יחדיו כחלקיק מעט יותר גדול. אז נפתחת האפשרות לכך שאין פה חוסר צדק. או חלוקה ברורה של טוב ורע, נכון ושגוי. כי כל אוביקט יצור חש מסכן בסך הכל רוצה להיטיב עם עצמו.

אם העדיפות הראשונה היא ידיעה עצמית, אז בככככלללללללללללל

 

[lightflake]

זה מתחיל לעצבן

שאת תמיד צודקת

 

[ושתי המלכה1]

חוסר צדק משווע!

 

[נציב המים]

שני דברים

הראשון הוא ההבנה השכלית כי חוסר צדק ואכזריות הם פרשנויות למציאות, ולא המציאות עצמה. בדיוק כמו צדק וחמלה. כלומר, הם קיימים בתוכנו בלבד, בתור סיפור.
בגלל שזה לא באמת עוזר לאף אחד, הדבר השני הוא לזכור את המציאות. להיות בהרגשה. אם יש כעס או עצב, להיכנס לתוכו, להיות בו.
לא בצורה של רחמים עצמיים או של נכון ולא נכון, אלא בצורה של הסתכלות לתוך עצמנו, לנקודה הכועסת או העצובה, להיכנס לתוכה ולשהות בה כפי שהיא. להיות מודע להרגשה הזו בכל נימי נפשנו.
זה תרגיל מאוד קשה, כי השכל ינסה לתרץ והרגש ינסה להקהות, וכל הגוף ינסה להתנגד. לפעמים ההתנגדות היא ממש פיזית, בצורה של רעד או בכי, אבל זה בסדר, זה חלק מזה.
בסופו של דבר, השהייה הזו מטהרת, היא מנקה מאיתנו את ההתנגדות, כי כפי שכבר כתבתי, ההתנגדות נוטה להיעלם ברגע שמקבלים אותה.
חשוב מאוד לזכור לא לחפש "פתרונות" בתוך זה - לא איך להקל על העצב או להעלים את הכעס, כי זו בריחה, זו התנגדות לקיומם.
אני לא יכול להגיד שזה "עוזר" או "פותר" משהו, כי אין כאן מה לפתור. אבל כשמצליחים לעשות זאת, כשמשלימים עם ההתנגדות, השלווה עשויה לחזור.
אם בוחרים ללכת בדרך זו, הדבר החשוב ביותר הוא לזכור להיות מודע, כי אם מאבדים את המודעות בדרך, עלולים להיסחף לרחמים עצמיים, שגם הם בריחה מהרגש עצמו.
בזהירות ובתשומת לב, זו השיטה, כאן ובכל מקום אחר.

 

[lightflake]

יפה כתבת הנציב...

 

[fenugreek]

פשוט מאוד

משננים לעצמנו שזה אשליה, וגם צדק זה אשליה, וגם המחשבות שלנו זה אשליה וגם אנחנו עצמנו זה אשליה וגם השינון שלנו עצמו הוא אשליה